טנריף

ביום רביעי בשבוע שעבר,עלינו על הטיסה לטנריף.

טיסה ארוכה (4שעות וקצת) ב transavia. זו היתה טיסה צפופה,של הולנדים בלבד,שטסים אל השמש. <<הנה טיפ בחינם למי שמחפש לעשות כסף מההולנדים – ללמד אותם להשתמש בקרם הגנה ולהמנע מהשמש. זה שלאגר מובטח, לבעלי סבלנות גבוהה.   ההולנדים, אוהבים להיות שזופים מדי.   בעצם אין מדי…הם נוהגים ללכת למכוני השיזוף גם בחורף ואם אפשר להשרף עד דוק בשמש, זה הכי כיף. העור שלהם שרוף חרוך ומקומט.  צריך לפתוח פה איזה סטראט אפ של קרם הגנה…>>
"יום מסע", אני קוראת לטיסות ארוכות שכאלו.  יום שבו אנחנו משונעים מהספסל לכיסא לתור ושוב לכיסא לספסל וכו'.  מאוחר בערב הגענו למלון הדירות שלנו שנמצא בחלק הכי דרומי של האי.  Costa del Silencio.

בבוקר, גילינו שאנחנו באי יפייפה שטוף שמש ודקלים.  המלכה, שעשתה מחקר מעמיק על בוב ספוג,  טענה שהדקלים הקטנים הם בעצם כמו הבית שלו  – דבר ששימח אותה עד מאוד.
לכל מקום שמרימים את העיניים רואים יופי.  צוקים גבוהים, בתים צבעוניים וחולות שחורים שנושקים לים תכלת צלול.

<עוד קצת תמונות, אפשר לראות בפליקר שלי>
נדמה לי שהחיים באי הזה מאוד נוחים ופשוטים.  רוב הזמן חיים מחוץ לבתים הקטנים, בחצרות, בים, במדרכות. הכביסה תלויה בכל מקום, הנשים עוברות בין הבתים והילדים רצים חופשיים.  יש בנינוחות הזו, משהו שהזכיר לי את ישראל.
בחופשה הזו, נאלצנו להגמל ממה שאנחנו מכורים אליו – טלוויזיה ואינטרנט.  למעשה, היתה טלוויזיה בחדר, אבל  היא שדרה ערוצים שונים בספרדית גרמנית או CNN .  שום דבר ששווה להתמכר אליו…. החיפושים שלנו אחר רשת אלחוטית עלו בתוהו.  אם היתה – האות היה חלש או שהרשת היתה נעולה.  אפשר היה תמורת סכום שערורייתי של  4 אירו לשעה, להתחבר למחשב בלובי, ולגלוש שם.  המחשב בלובי הוא מחשב ישן נושן והמקלדת נראתה לי דביקה משהו…. נאלצנו לנוח וזה היה נהדר. היינו המון בבריכה ובים, הלכנו לאטרקציות של פרק מים וגן חיות, הסתובבנו בערים ובהרים ובעיקר עשינו כלום.  בערבים שיחקנו עם הילדים בינגו,פתרנו פאזלים, קראנו וקצת תרגלנו את הלימודים שלהם.

די התאכזבתי מהאוכל שם.  ציפיתי לאוכל פיקנטי כמו בקריביים, או לפחות עם השפעה מרוקאית ברורה, אבל התאכזבנו לגלות שבעצם הם מאוד אוהבים רק עוף וצ'יפס.  וגם פירות ים – אבל בזה אנחנו לא נוגעים…  אני טוענת שאם מישהו יפתח שם מסעדה צמחונית או כשרה הוא יהיה מליונר.  העילוי טוען שאני לא כל כך טובה בחשבון "כמה צמחונים או יהודים כבר מבקרים באי… ?"  הילדים, במסגרת ההזדהות עם בוב ספוג, טענו שאני נורא מזכירה להם את פטריק, בעיקר ביכולת ההסקה הלוגית…
מה שכן, גילינו את המוחו (או mojo) -  זה מן רוטב פלפלים חריף ופיקנטי עם המון המון שום, שאפשר לצרף אותו לכל דבר.  כמו הסחוג אבל אחרת.  קנינו אולי 8 צנצנות.  שלא יחסר חלילה.
הופתענו, שאין להשיג בסופרמרקטים חלב טרי, אלא חלב עמיד.  מצאנו חלב טרי רק בסופרמרקטים שמיועדים לתיירים.   די מוזר.  לא?  אני לא מבינה איך הם אוכלים קורנפלקס עם חלב בבוקר…
חזרנו אחרי שבוע, אבל מבחינתי, לא מיצינו את האי.  לא שטנו באוניה לבקר באיים הסמוכים, לא ביקרנו בהר הגעש, לא מיצינו את חווית השופינג – אבל כן טעמנו מהכל קצת ונשאר לנו טעם של עוד. אני חושבת שהחופשה הבאה, בטוח תהייה קצת יותר משבוע.  אנחנו עדיין מתלבטים בנוגע ליעד…