אלקמאר

כבר מזמן מרגית הכניסה אותי לתוך מעגל המיילים שלה ושל קארול בנושא הסדנאות.  אני לא ממש מכירה את קארול ובדרך כלל יוצא להן להתכתב בדיוק כשאני בשיא הלחץ בעבודה, כך שלרוב אני שותפה שקטה.  הן מתווכחות, משתפות בלינקים ומתלהבות מרעיונות לסדנאות אפשריות.   קארול היא חברה של מרגית ושתיהן אוהבות למצוא כל מני סדנאות איזוטריות של הכנת כובעים או תפירת בובות או הכנת פסיפס.  כבר מזמן מרגית שאלה אותי אם אני רוצה להצטרף לסדנאת חימר כסף וכבר מזמן אמרתי למרגית "בטח".  לא היה לי מושג מה זה חימר כסף ובמה מדובר, אבל מאוד קשה לאמר למרגית "לא".  (ממילא תמיד אני יכולה להגיד שזה בסוף לא מסתדר).
בבוקר, מרגית וקארול באו לאסוף אותי.   רגע אחרי שחשבתי שהחורף הקשה מאחורינו, התחיל לרדת שלג ואנחנו  נסענו לאלקמר בתוך סופת שלגים (קלה).  בדרך,התפעלנו מהלבן הלבן הזה ומאיך שמרגית שרה בלי לזייף (כמעט) שירים באיטלקית.
הגענו כחצי שעה לפני פתיחת הסדנא ואחרי שחנינו במרכז אלקמר, התחלנו להסתובב.  זו הפעם הראשונה שלי באלקמר והיא יפה יפה.  למרות השלג , מזג האוויר לא היה קר נורא, מינוס אחת.  מתורגלות, היינו עטופות במעילים כובעים וכפפות.  אולי בגלל שזו היתה שעה מוקדמת יחסית, העיר היתה ריקה מאנשים.  חצינו גשרים קטנים והלכנו אל עבר העיר העתיקה.  השילוב בין הגגות המחודדים, הסמטאות הצרות, הבתים הבנויים מלבנים אדומות והשלג ברחובות הקסים אותי. כל כך יפה היה שם.  העיר נמצאת כ- 40 קילומטרים צפונית מאמסטרדם והיא שווה ביקור, בלי קשר לשוק הגבינה, (שמסתבר שהמקומיים לא טרחו מעולם להיות בו).    העיר העתיקה מלאה בחנויות קטנות ובוטיקים והיה באווירה משהו שהזכיר לי קצת את הארלם.  קארול הוליכה אותנו במומחיות בין הסמטאות עד לחנות תכשיטים קטנה, שבה התקיימה הסדנא.  החנות, בקומת הכניסה והבית של התכשיטנית, סופיה, בקומה השניה והשלישית.  היו שם בסדנא, חוץ ממני ממרגית וקארול, עוד שלוש נשים שביחד נפגשנו לרגע, להתנסות.
חימר כסף, היא צורה של עיבוד כסף טהור שמאפשרת יצירת תכשיטים.  בדרך כלל אני מעדיפה לא לגעת בחימר. לא נעים לי הלכלוך בין האצבעות ומתחת לציפורניים.  אבל האפשרות ליצור, העובדה שאנחנו כבר שם ושאין לי את המפתחות למכונית של מרגית, מנעו ממני ללכת.  קיבלנו הסבר קצר על הטכניקה ועל איך ליצור טבעות, קיבלנו כלי עבודה, חימר כסף וקפה טוב והתחלנו לעבוד. בהתחלה, קצת נרתעתי, אבל עם הזמן, בעיקר אחרי שהבנתי איך מעבדים את החימר ועם אלו כלים להשתמש, שכחתי את התחושה הזו בין האצבעות ומתחת לציפורניים.  רוב הזמן השיחה בין הנשים היתה בהולנדית, אבל זה לא הפריע לי להנות.  סופיה עברה ביננו והסבירה כל דבר גם באנגלית. הכנתי עגילים וטבעת.  במבט מקרוב, רואים שהם לא מושלמים.  יש משהו בחוסר המושלמות, שקצת מוציא אותי מדעתי וקצת מרגיע אותי… אנושיות לשמה.
בסוף היום הרעיונות שפעו ממני ורציתי לעשות עוד דברים ולשכלל את הידע שלי, אבל הגיע הזמן כבר ללכת. אחרי הסדנא, המשכנו להסתובב עוד קצת בעיר.  קארול מכירה אותה טוב, אבל מרגית ואני היינו בה תיירות.  יפה אלקמר, יפה מאוד.