מישהי פנתה אלי השבוע במייל. רצתה לקבל טיפים למקומות טרנדים, חמים, לוהטים, מגניבים ומאאאמממים באמסטרדם. "אני לא חושבת שאני יכולה לעזור" כתבתי, אבל היא לא האמינה.
"באמת? מה, את לא מכירה מקומות בעיר?מה עם איזו פינה סמויה שרק אנשי העיר יודעים עליה?" למרות שזה היה במייל, יכולתי לשמוע את הקול שלה ואת חוסר האמון. יכולתי לשמוע אפילו טיפה של אכזבה. איך זה שאני לא מוכנה לחשוף את סודות העיר, אפילו שהיא שאלה בנימוס ומאוד יפה. אני לא יודעת למה, אבל הרגשתי צורך להצטדק. איך זה שאמסטרדם היפה, מתבזבזת עלי. כמעט התחלתי להיות נבוכה. בושה וחרפה…. ככה לא להנות מהעיר, האורות, הקסם, מההייפ, מהחיים בעיר בינלאומית, מהמסיבות, הסמים והחשק.
"בואי נראה… " כתבתי לה,
"למרות שאת לא מאמינה לי…יום יום אני יוצאת לעבודה על כביש A10 לצפון אמסטרדם. עובדת בבנין משרדים באזור שמזכיר קצת את אזור איילון. אחה"צ אני חוזרת לדרום העיר, על אותו כביש, כדי להגיע הביתה. קניות וכאלו עושה ליד הבית. בסופשבוע אני מסתובבת עם הילדים במקומות שילדים אוהבים ומדי פעם הולכת לסרט בקולנוע או למסעדה. תחליפי לי את אמסטרדם בגבעתיים ואני לא אשים לב.."
כתבתי לה ונזכרתי ברגע אחד, שהיה לי לפני כמה שבועות. באיזה יום שני אחד, נסעתי לבד לדקטלון (חנות ספורט ענקית). חיפשתי מחלקיי שלג לילדים. הסתובבתי בין הטורים הענקיים של ציוד וביגוד ספורט. באזור של הבגדים, ראיתי מכנס טרנינג סגול מקטיפה, שחשבתי שייהיה מצויין להסתובב אתו בבית. אחר כך ראיתי גם את העליונית. "נהדר! סט!" חשבתי אז.
רק בקופה, קלטתי פתאום כמה הזדקנתי במחשבה שלי. פחחח, סט טרנינג בית, סגול, מקטיפה… "את זה אני לא לוקחת" אמרתי לקופאית והחזרתי את הטרנינג. הצלתי את עצמי. רגע לפני הצלילה לבורגנות הנוחה ..
אתמול, בדרך הביתה, שאלתי את קריסטל על מקומות טרנדיים באמסטרדם. אולי היא מכירה. קריסטל היא אמסטרדמית מלידה, בת גילי, רווקה. בטוח היא מסתובבת ומכירה. קריסטל חשבה רגע ואמרה, שבעצם כבר עשר שנים בערך היא לא רוצה להגיע לשום מקום טרנדי. "צפוף שם, היא אומרת, בכל מני מוזרים שאני לא מכירה ובכלל, יש עכשיו כאלו סדרות מצויינות בטלוויזיה… "
פוסט אמיץ
חייבת להודות שלא כל כך הבנתי את עניין הטרניניג הסגול, אבל סומכת עלייך שאם את אומרת שהצלת את עצמך – אז זה מה שהיה.
טוב שהצלת את עצמך, מה השלב הבא? נעלי בית סטייל המגפר
?
באמת… ובבקשה, אל תגלי לי גם אם את נועלת כאלו… אני לא אעמוד בזה
כל המקומות שהכי אהבתי בבארסה לא נכנסו לקטגורית "טרנדיים", הכי הרבה אפשר היה להגיד על חלקם שהם מאוד מעוצבים. הם תמיד היו דווקא המקומות הקטנים והפחות ידועים, כאלה שאפשר לשמוע בהם את שכניך לשולחן בלי לצעוק, ולשלם על בירה 2.5 יורו, ולא 8-10. הפעמים הבודדות שיצאתי לדיסקוטקים היו תחת איומים מצד החברות ללימודים, והתבררו תמיד כבזבוז ממון ושעות שינה. כנראה שזה לא עניין של גיל (כי הייתי ככה גם בגיל 21), אלא של תפיסת עולם.
ואמנם אין לי טרנינג (אני סוחבת לזוגי את שלו), אבל תמיד היו נעלי קיפי
הודאה מקסימה פרסת כאן.
אני נופלת חזק בכל פחי הציפיות. פעם היה לי לא נעים שלא הייתי בפייר הרמה, מאז כבר הייתי, ועכשיו לא נעים לי שעוד לא הייתי בשוקי הפשפשים של ואנוו וקליאנקור. ושעוד לא הספקתי לבולטיאנסקי. וש. לא משנה.
אבל באמת, תודה לאל שלא קנית את הטרנינג הסגול. (תזכירי לי לספר לך פעם את סיפור הטרנינג הסגול שדווקא כן קניתי באמסטרדם. טראומה ושיעור לחיים).
היי אפי,
אני מקווה שאתם כולכם מרגישים בטוב,ושהכל אצלכם,כמו שנאמר במקומותינו,'הכל דבש'.אני גם מקווה שאתם עדיין נהנים מהלבן הלבן, הצח והטהור שיורד מהשמיים אצל בעלי המזל.תזכרי תמיד שהשלג הוא אחד ממושאי קנאתי,בת גבול המדבר.
באשר לנושא הכרת העיר שבה חיים,את בהחלט צודקת.אני,הגימלאית ,שכל עיתותי בידי,חיה בעיר העברית הראשונה,תל אביב,מזה כשבע שנים,חורשת אותה המון ועדיין אני מגלה בה פינות קסומות, חדשות לבקרים.
זה מזכיר לי את הארוחה שלי עם העילוי שלך במסעדה סינית ברובע הסיני של אמסטרדם ליד הדם,מסעדה בשם 'ניו קינג', שגילינו, תוך שוטטות, דודתך ואני, באחד הביקורים אצלכם.העילוי הביט בי ואמר, בצער,"תראי מה זה. אם לא היית מביאה אותי לכאן,יכולנו לחיות כאן עוד שנים רבות מבלי לדעת על קיומה.
ובאשר לטריינינג הסגול מקטיפה,כיצד לא תבושי.מדוע לא קנית ושלחת אלי.אני הייתי מתהדרת בה ,גם בחוץ,בלי בושה,ממרומי גילי.מובן שאז היית צריכה להחליף לחמש מידות גדולות יותר,וזה רמז דק עבה כפיל,להרמת הכפפה.סתם בצחוק.
אוהבת,מתגעגעת פחד,
ומחכה לכם בקוצר רוח,
חיבוקים ונשיקות חמות לכולכם,
סבתא דליה
אתון – אמיץ? לא יודעת, אבל בטוח מאוד מהחיים. הטרנינג הסגול כחליפה וכסט, הוא סמל לנוחות בורגנית, משעממת, חסרת עניין. בטטת כורסא לבושת טרנינג סגול. סתם סמל שהיה לי בראש.
אנחנו מאוד נשמח אם תבואי שוב, כדי למצוא עבורנו מקומות נחמדים בעיר. 
חגית – עם נעלי בית הייתי הולכת לתיכון. אתם ועם הפיג'מה של סבא שלי.
קרייזי - האמת, שמרוב עבודה, אין לי זמן למצוא מקומות קטנים ומעוצבים בעיר. גם קר ולא בא לי להסתובב. אבל, זה משהו שאני רוצה למצוא, אני אעשה לזה זמן, בלי נדר, אחרי שאני אתחיל לקחת את היום חופש בשבוע שהבטחתי לעצמי.
כנרת - אנחנו ניפגש פעם, בפריז או באמסטרדם ונחליף סיפורי טרנינגים. הציפיות זה משהו שמאוד קשה לעמוד בו, האכזבות בהתאם. תזכירי לי לספר לך על גלרי דה לה קושקוש בפריז. אפרופו מקומות.
סבתא דליה- מבטיחה לך את הטרנינג הסגול
האמת? גם אני לו הייתי שולחת לך מייל כזה, הייתי מתבאסת מהתשובה. איך יכול להיות?
מצד שני, האזור ה"מעניין" של אמסטרדם כל כך קטן, שאפשר למצוא הכל לבד. או ככה לפחות היה נדמה לי כשהייתי שם. מה שהיה נורא הוא הגילוי שכל החנויות נסגרות בשש. גם בחנות של הטרנינג הסגול מקטיפה שלא נקנה – תודה לאל – זה ככה
היי אפי
גם אלי הגיעה אותה כתבת, ולמרות שאני גרה במקום די שווה בתוך העיר, הייתי צריכה להתייעץ עם חברים על מה להמליץ…כי את יודעת, בסוף תמיד יושבים באותם שניים שלושה בתי קפה חמודים ושכונתיים ליד הבית. וזה כל הכייף שלהם- שהם לא מתוירים.
ואני חייבת לומר שדווקא יש תקופות, אפילו עכשיו, שכן יוצא לי להנות מהדברים היפים שיש לעיר להציע.ויש
אז כשניפגש לקפה אני אכיר לך לפחות איזה בית קפה נחמד אחד…. בנתיים שתהיה שבת שלום
רב ערוצית – אני שמחה שהוספת את ה"תודה לאל", ככה יש לי הרגשה שאת מבינה אותי. יש לי הרגשה שהאכזבה מהתגובה שלי נובעת מהרצון, לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה: מצד אחד לחיות בנוחות הפאמילירית בישראל ומצד שני, להכיר את כל המקומות המאגניבים בעולם. ואם אני כבר שם, אז איך זה שאני לא מכירה. איזה לחץ! פעם נסענו לפאריס, העילוי ואני. סתם סופשבוע. לא התחשק לנו בכלל להסתובב לפי הספר ולעמוד בכל התורים של המקומות ה"שווים". ידענו שישאלו אותנו, כשנחזור "הייתם פה? הייתם שם?" אז המצאנו כל מני מקומות כמו גלרי דה לה קושקוש, ושאלנו בחזרה אנשים "מה – לא הייתם בגלרי דה לה קושקוש??? באמת שלא? חבל… חבל".
אמסטרדם היא יפה מאוד ואפשר לגלות את הקסם שלה, בהליכה ברגל. אבל צריך המון זמן כדי להכיר את העיר מבפנים.
ג'ינג'ית - תפתחי יומן ותקבעי תאריך. דרך אגב, את באה היום לשוק ספרים?
אפי
ראשית אקדים ואכתוב כי הפוסט שלך אישי ובהכרח מייצר תגובות שלהן פן אישי יותר, באם הדברים שאכתוב בהמשך פוגעים בך בדרך כלשהי, ראשית התנצלותי שנית אנא מחקי…
ישבתי וחשבתי, מתי אם בכלל הכרת מקומות טרנדיים? מתי אם בכלל היית בליינית? התשובה שעלתה בראשי (וייתכן שהיא אינה נכונה אך הסבירות לכך נמוכה) היא שלמעשה לעולם לא!
אני חושב שחלק מההרפתקאה שלך בהולנד חייבת לכלול חוויות מתחום הסקס סמים ורוקנרול!!!!!!
אם לא, באמת בסך הכל החלפת את גבעת שמואל באמסטרדם, הנוף (אולי) יפה יותר, מזג האוויר קריר יותר [מתאים לאישיות שלך:)] אבל ההרפתקאה במהותה לא שונה (גם פה היית סוג של עוף מוזר משהו לא?! שם את ישראלית מהגרת ופה בת לפולנים פמינסטית לוחמת קצת שונה מכולם)וחבל…
אולי הגיע הזמן לפרוק כל עול, להתנסות, להכיר, להגיע בבוקר לעבודה שפוכה אבל מעושרת בחוויות חדשות ומאושרת לחיות…0לא שאני רומז שאת לא מאושרת, רק טוען שניתן להגביר…)
אולי אז תגיע ההכרה כי זה לא המיקום הגיאוגרפי כמו המיקום המנטלי…
מזל שלא קנית את הטרנינג הסגול – הוא היה מתחרה בשלי ואני גאה בסגול המלכותי שלי…
כמה שאתה צודק ציקה, אפ'עם לא הייתי בליינית ואני כנראה שלעולם לא אהיה. הטרנדיות לא מעניינת אותי. ההרפתקאה ההולנדית, מאפשרת לי להתנסות בטיולים בעולם (מה לעשות, אני מרוויחה יותר…), בהופעות שוות, בהיכרות עם אנשים שבחיים לא הייתי מכירה וביציאה יומיומית מאזור הנוחות שלי.
אני מסייגת את מה שכתבת – לא כל הרפתקאה חייבת להיות טרנדית, עם עיניים אדומות וראש מעורפל…
בנוגע להמלצה לסקס סמים ורוקנרול:
סקס- רובע החלונות לא בשבילי. עבדות נשית היא לא משהו שאני מקבלת או מוכנה לעודד. מה גם שבקור הזה לעבוד בחוץ בלי סוודר זה לא פקניק.
סמים – אני מרימה את הגרביים של העילוי מהרצפה, מרחרחת אותם והחושים שלי מתערפלים.
רוקנרול – כל מני.
אבל, כמו שכתבת ואני מסכימה בשמחה – ההרפתקאה היא בראש, לאו דווקא במקומות טרנדיים.
הייתי דווקא בשוק ספרים, לא מצאתי כלום- נראה לי לקחת הכל…?
אבל באנו מאוחר והיו שם מלא ילדים אז הסתלקנו די מהר לקפה …
גינגית – צריך לבוא בסביבות 11-12 להסתובב שעה, שעה וחצי וללכת. אפילו לא ספר אחד??? את כנראה אנינת טעם…
למען ההבהרה – רובע החלונות האדומים בטח שלא מייצג את הסקס בעייני, הוא נגוע בעבריינות מהסוג שאני סולד ממנה מה גם שאני ממש לא חסיד של סקס בתשלום… אבל סקס (שאינו קשור לזנות וכיו"ב) זו בהחלט דרך להרחיב אופקים, על כל המשמתע מכך…(את יכולה להפסיק להסמיק)
סמים – אין ספק שהגרביים של העילוי יכולות להעיף לאדם מן הישוב את "הגג", אבל – לא מדובר בעיינים אדומות ו/או בראש מעורפל, אלה רק הסטיגמות שיש לך כלא מנוסה בנוגע לדברים אלו. אני מציע להתנסות ולו בשביל החוויה החד פעמית ואז לשקול מחדש את דברייך.
לגבי הרוק – הללללוייייייה the more the merryer
אמת. לא פעם הרהרתי על הנוהג בו אדם לא מכיר את שבילי עירו בה הוא חי עשרות שנים ובעת יציאתו לארצות ניכר הוא משוטט בכל ביב מצוי עליו קרא במדריך טיולים אקראי,חוקר את היסטוריית הפנינה התיירותית אי שם רחוק מהביצה וחוזר "לספר לחבר'ה" על כיבושיו.
הגרביים של העילוי – צחוקים איתכם. גם אני חוויתי אותם. וואהו……
נשיקות לכולכם