החלפות

ביום שישי הקרוב אנחנו עולים על טיסת לילה, אמסטרדם-תל אביב של KLM.  הטיסה הזו, היא הראשונה שלנו בכיוון ארץ הקודש, שלא חצתה את רף ה- 300 אירו.  בדרך כלל אנחנו טסים אלעל. תמיד זה עולה לנו קרוב ל-600 אירו לאדם.  שרון מהעבודה שלי סיפרה לי על המבצע של KLM וכבר בינואר הזמנתי כרטיסים.  ידעתי, שאני לא אהיה בסנכרון עם בתי הספר והסברים יידרשו, אך כרטיסים בפחות מ-300 אירו, לא מוצאים בכל יום. לבתי הספר הודעתי שההורים שלי מתחתנים (שיהיה במזל!) ויש חגיגה גדולה שמחייבת את המצאות המשפחה כולה בישראל.

הבעיה הגדולה ביותר שלנו, כשאנחנו באים לביקור היא המגורים.  אנחנו מאוד מוזמנים לישון אצל הדודה או על השטיח של ההורים, אבל זה לא זה… רצינו שתהיה לנו דירה משלנו, שנוכל לבשל בה אם יתחשק לנו ושנוכל לארח בה לקפה או להזמין את האחיינים לעשות מסיבת פיג'מות.  אנחנו נהייה בישראל כשבועיים ורצינו בית משלנו, שיאפשר לגמדים לבחור – אם הם רוצים הלילה לישון אצל הסבתא או איתנו או עם הבני דודים.  חיפוש מהיר ברשת הראה לי שיש הרבה מאוד דירות להשכרה לטווח קצר באזור תל אביב. המחירים אסטרונומיים, אבל כנראה שיש מי שמשלם.  כשקיטרתי על כך למכרה ישראלית, היא הציעה שאני אפרסם ברשת שאני רוצה להחליף.    פירסמתי במייל וקיבלתי מבול של תגובות.  חברים של חברים של חברים, כולם נורא ישמחו.  אולי את רוצה דירה בגדרה?  לא לא.  רק גוש דן, אבל תודה רבה על ההצעה.
גם אחרי שמצאתי דירה להחלפה, ברמת גן, עם זוג שישמח לגור בבית שלנו ולטייל באמסטרדם, המשכתי לקבל מבול של פניות.  יש מי שהציע להכנס לרשימת ההמתנה לקיץ 2010.  מה אכפת לך?

בשיחות עם טיילנים הולנדים מסביבי, הסתבר לי שהמתקדמים, נרשמים באיזה אתר שמתווך בין אנשים מכל העולם, שמחפשים דירות להחלפה.  הם משאירים את הבית שלהם, עם הוראות הפעלה, ומקבלי בית של מישהו אחר, ומישהו שלישי או רביעי בא לבית שלהם.  אף אחד לא עושה עניין מהפרטיות והפלישה אל הבית.  דווקא בשיחות עם ישראלים, לא הולנדים, הם סיפרו לי באכזבה שנורא צריך להזהר:  הם החליפו בתים עם ישראלים אחרים שהשאירו להם בית במצב מזעזע, מלוכלך, ריק ממצרכים, מבולגן.

מישהי אפילו ספרה לי על תכשיטים, שנעלמו.  אמא שלי הזהירה אותי שחייבים להחביא את הכל.
יכול להיות שאני קצת נאיבית, אבל יש לי הרגשה שהזוג שיקבל את הבית שלנו, יכבד את הרכוש והפרטיות.  הם הגיעו אלי דרך חברה טובה שלי.  אני קצת מתבאסת שהשיפוץ לא גמור באופן סופי – כולל הוילונות והגינה.  התקשרתי להתנצל .  נשמעו כמו זוג קיבוצניקים מגבעתיים, תמימים ויפי בלורית.   רק תני להם מקום להניח את הראש ואת אמסטרדם ברקע, לא צריך יותר.    בינתיים, את סוף השבוע האחרון אני מקדישה לסידורים אחרונים:  קניות, כביסות וסדר.   הוראות הפעלה לבית ולמכשירי החשמל צריכים להכתב,  המפתחות מהשיפוצניקים צריכים להלקח.   אני רוצה שהבית יהיה לעילא, שלא יהיו בושות.   אני מתרגשת.