אפשר גם לדמיין שזה קיץ

כשהייתי קטנה, ראיתי פעם סרט מדע בדיוני, נדמה לי של ה-BBC, שאני לא זוכרת איך קוראים לו, אבל הוא נחרט לי בראש.  תדמיינו לכם כוכב לכת מרוחק, שהשמש זורחת בו, לדקות מועטות, רק פעם בשלוש שנים.  במשך שאר הזמן, כולם נמצאים בצפיה לשמש, ובמן אפרוריות אפלה.  יום אחד, ביום שהשמש צריכה לפצוע, חבורה של ילדים משחקת.  אולי מחבואים, אני לא זוכרת.  בכל אופן, במהלך המשחק, הם תופסים את אחד הילדים, ומכניסים אותו לאיזה חדר וסוגרים את הדלת.  המשחק נמשך.  כשהשמש מפציעה, כולם נהנים מהאור הקורן שלה ומהצבעים החדשים שהעולם נצבע בהם.  אחר כך העולם שוב, חוזר לאפלה והם נזכרים, שהילד הקטן, עדיין סגור בחדר והוא הפסיד את השמש.

נזכרתי בסיפור של הסרט, בגלל מזג האויר ששורר פה לאחרונה. ימים ארוכים של גשם ושמיים אפורים.  לפעמים, מבול משמיים, לפעמים סתם זרזיפים, אבל רוח קרירה ושמיים עטופים עננים.  לפעמים, יש רגעים בודדים, חצי שעה מקסימום, שהשמיים מתבהרים והשמש זורחת. מישהו מהעבודה שלי,  לקח חופש במיוחד באיזה יום שהבטיחו שמש.  היא הופיעה, למשך שעתיים.  במשרד, אני יושבת ליד החלון ורואה איך שהגשם לא חדל לרדת.  היום, במשך 8 שעות הגשם לא פסק ולמען האמת כבר התחלתי להרגיש מחאה מתמרמרת.  רבאק.  זה אמצע יולי.

כשרוב הזמן 14 מעלות, אני עטופה בג'קט או קרדיגן וצעיף.  קריר לי ללבוש שמלות קייציות או חולצות עם שרוול קצר.  בחורות אחרות היו בטח כבר נכנסות לדכדכת קלה.
אבל לא אני.  ברגעים קשים כאלו, אני חושבת על הים של תל אביב ואיך אבא שלי היה לוקח אותנו בשבת, לפני שהינו הולכים לארוחת צהריים אצל סבא שלי.   שמש וים ושמיים תכולים ומים בהירים.  הנה, הכל מתרכז לו בצורה מופלאה ברשימת הקניות הבאה, גם אם היא דמיונית לחלוטין (אני לא באמת מתכוונת לקנות, רק לשטוף את העיניים).

אוסף קיץ

חשבתי לצרף פה גם איזה שיר קיץ קליל, אבל כל מה שמתנגן לי בראש זה השיר של גידי גוב "חורף וקר", אז אני אחסוך זאת מכם.