שלמה יידוב שר שיר יפה על איך שהוא בלילה בלילה חולם בספרדית. ואני חושבת על הדרך בה השפות מתערבבות לי בין המוכר לזר ובין הרגיל לחדש. יש לי פה חברות טובות, והחברות איתן היא באנגלית. האינטימיות של החברות ביננו היא לא בשפה שלי הפרטית, שפת האם מהבית, אלא באנגלית. גם להן יש חוויה של חברות בשפה זרה, כי שפת האם שלהן היא הולנדית.
בבוקר, בדרך לעבודה אני אוספת את קריסטל מאזור תחנת הרכבת. "לא תאמיני על מה חלמתי", היא אומרת לי, ומספרת את החלומות שלה שהיא חלמה בהולנדית, באנגלית. מעבר לשפה, החוויה שהיא רוצה לשתף אותי, עוברת. אבל אני בטוחה שמשהו מתפספס. מה אני מפספסת?
לא מזמן צעקתי לג'יימס, במשרד שישים לב איך חניתי היום, "אני רוצה שתהיי גאה בי". (ג'יימס טוען שאני חונה מזעזע – אני חונה ועוברת את הקווים…. ). מרגית, צחקה ואמרה לי שכולם מסתכלים. מסתבר שחציתי את הקווים גם בזה שצעקתי במשרד. שאלתי אם זה היה חוסר נימוס, (קודי הנימוס פה, הם שפה שאני עוד לא ממש מבינה), אבל היא אמרה שפשוט חציתי את קווי השקט המנוכר.
כששאלתי את הבוס שלי מה כדאי לעשות באיזשהו עניין, הצבתי בפניו שתי אפשרויות ואמרתי לו מה שאני מעדיפה. אבל הוא בנימוס הצביע על האפשרות השניה. זו הוראה או הצעה? לא הבנתי. לשאול?
לפעמים, כשמישהו שואל אותי שאלת כן ולא, במשרד, אני עונה "כן" או "לא", בעברית. ואחר כך מוסיפה
"אבל…" בעברית, וממשיכה את המשפט באנגלית. טייפי, גילה שאני מבינה פולנית ומאז הוא מפטפט בפולנית, מנסה לגלות מה בעצם אני מבינה. אני רוצה לענות לו אבל יוצא לי משהו בצרפתית. אויי.
נרשמנו לספרייה ליד הבית (תזכורת לעצמי – תכתבי על זה פוסט עם תמונות). יש שם מדפון פצפון עם ספרים בעברית ועוד כמה מאות ספרים באנגלית. אחרי שאני כל היום מדברת וחושבת קוראת וכותבת באנגלית, פתאום, כל האותיות התערבבו לי. לא הצלחתי לקרוא כמו שצריך את הכותרות של הספרים.
החויה כל כך מוכרת לי. העובדה שהתשובה האוטומטית, שיוצאת עוד לפני שחושבים, יוצאת בעברית. אני הייתי אומרת – ברור, ויאללה, וכל מיני פנינים (בעיקר כבר לקראת סוף היום, כשהעיפות מחביאה את האנגלית).
ב"סיבוב" הראשון שלי בחיים באנגליה, חשבתי הרבה על מה אני מפספסת מהדקויות, וגם הרגשתי שהרבה פעמים לא מבינים אותי עד הסוף, ויחסתי את זה לשפה. אבל כשחזרתי ארצה גיליתי שגם בעברית הרבה פעמים לא ממש מבינים אותי עד הסוף… ובאיזשהוא מקום זה היה לי יותר נח עם האנגלים, כי לזה כבר הייתי מוכנה, ובעברית ציפיתי ליותר, אבל לא ממש ידעתי איך להסביר יותר טוב.
אני לא ממש זוכרת את החלומות שלי, אבל אני בטוחה שהם שזורים בערב רב של שפות.
אני זוכרת שכשהשפה לא זרמה כל כך, היה לי יותר קשה להביע את עצמי. אבל היום, לא רק שהספרדית זורמת לי ומשתלבות לי מילים ספרדיות בשטף העברית ביני לבין הזוגי, אלא שגם אני מסוגלת לקפוץ בקלות בין שפה לשפה (לצערי קפיצה בין שלוש שפות מתחילה לבלבל, אבל זה פחות נפוץ). עדיין לפעמים יש עניינים תרבותיים-מקומיים שאני לא מבינה, אבל מאחר ואף פעם לא התביישתי לשאול, אלה הולכים ומתמעטים (כמובן, יש פה עניין נוסף – יש יותר דמיון בין הישראלים והספרדים, מאשר בין הישראלים וההולנדים).
לא פשוט 🙂
לא יצא לי אבל נראה לי שקשה ליצור חברות עמוקה וקירבה כשלא דוברים באותה שפת אם, גם אם שליטתך באנגלית מעולה, שפה שמייצגת את התרבות שלך שהיא חלק ממך, ולא סגנון מלאכותי כמו שאם לדוגמה עוברים לאנגלית הבקשות הופכות למנומסות יותר. ועוד יותר קשה בזוגיות- למרות שכבר היו דברים מעולם!
אותי היה מאוד מתסכל לא להבין את הניואנסים כמו במקרה של הבוס, נראה לי שהייתי בוחרת לשאול.
אה, בדיוק בנסיעה הזאת – קראתי למוכרת הנעליים מהקצה האחד של החנות אל הקצה האחר – וכל הפינים סובבו את הראש 😳
אני אוהבת את זה, את הנימוס המופנם הזה. אין לי מושג איך אני מצליחה לחיות כאן. נורא פה.
אתמול המזכירה של הפקולטה פתחה עלי ג'ורה, מה זה ג'ורה, כי העזתי לשאול מתי היא משערת שאני אקבל תשובה על הצעת המחקר שלי. את לא תאמיני באיזה טונים עצבניים היא דיברה אלי. האלימות הזאת – אני פשוט על הקצה בקטע. זה שמישהי זרה לחלוטין, שאמורה לתת לי שירות, מרשה לעצמה לדבר אלי ככה, בלי סיבה בכלל וגם אם הייתה סיבה… כאילו אני בעלה שזה הרגע היא תפסה אותו חוזר מהמאהבת – רק כאן. שפכה עלי את כל הנרווים שלה על הבוקר. לא אכפת לי צביעות, קור, ניכור – לא רוצה יותר צרחות, אלימות, חוסר סובלנות, גסות, אטימות, היסטריה. לא יכולה יותר 😦
אחח כמה אני אוהבת שפות [ויודעת במצטבר לפחות שלוש].
אבל לצערי האי-נוחויות שתיארת [עם הפרת השקט וההצעות מול הבוס] קורות לי המון גם בישראל.. למרות שאני פה כמעט מאה אחוז מחיי, הרבה פעמים אני מרגישה שאני לא יודעת איך מתנהגים ומובכת למוות :oops:.
גם רציתי לשאול, מה רמת ההולנדית שלך? ושל הילדים? את עובדת בהולנדית או באנגלית?
איזה כיף שיש לי כאלו תגובות מנשים 😉
הדס – סוף היום הוא באמת קטלני מבחינת התקשורת. אז אני כבר לגמרי גולשת מכל שפה שהיא. כשאני מנהלת שיחות עם אנשים באנגלית בסוף היום אני מתנצלת מראש כי אני הופכת לעילגת למדי.
יש גבול למאמץ המוחי. לא? וכן, את צודקת, יש משהו באנגלים. אני חושבת שכבר אמרתי שאני מוכנה לסוע לאנגליה בכל שעה שיגידו לי "בואי".
קרייזי – את בכלל נראית לי עילוי בכל מה שנוגע לכשרונות שכליים. גם דוקטורט וגם גרמנית וגם צרפתית וגם ספרדית. את מדהימה. יש אנשים שיש להם את הכישרון הזה לשפות, שלצערי, אני חסרה אותו. בקושי אני מסתדרת עם הדקדוק באנגלית…
לימור – אני מסכימה איתך שיש ניואנסים שהולכים לאיבוד וזה מאוד מפריע לי. אבל החברות שלי, ההולנדיות, כשדיברתי איתן על זה, אומרות ששפת הגוף שאנחנו משתמשות בה, משלימה את החסר. 😉 אני מקווה. אני באמת אשאל את הבוס שלי למה בדיוק הוא התכוון. just to be on the safe side.
אתון – אני גם מאוד אוהבת את הנימוס השקט הזה פה. האגרסיות בישראל נורא מאיימות. מצד שני, הנימוס השקט, כשלא ממש אומרים את מה שרוצים להגיד אלא בצורה מאוד מרומזת, קצת מעייף לפעמים. חוסר הישירות שלהם לפעמים מוציא אותי מהכלים. 🙄
נמי – הילדים מדברים הולנדית שוטפת, אבל הם לא יודעים סלנג, רק הולנדית יפה וגבוהה. אני מבינה קצת קצת קצת ומדברת בקושי. העילוי בכלל לא. אבל הוא – מסתדר נפלא בגלל שהוא יודע אידיש והוא ממזר גדול. והעניינים עם הבוס, כנראה קשורים לאנשים שלא יודעים להביע את עצמם באופן חד משמעי. 😯
בענייני בוסים – בסקלה של ביטוי אני מעדיפה את אלה שלא יועים להביע את עצמם באופן חד משמעי מאשר אלה שמבטאים את עצמם כל הזמן בצורה מאוד משמעית 😯
כן, אני חושבת שאני מבינה למה את מתכוונת – כאלו שלא מביעים את עצמם באופן חד משמעי הם כאלו שנותנים מרחב פעולה. 😉
אקזקטמון מון שרי, אקזקטמון 😉
אתון – מה קורה עם ואניה?
ואניה יושן, למה :lol:?
וננסה שוב:
ואניה יושן 😆 למה ?
קראת? – חששתי מאי הבנות.
וגם קוראים אותי אנשים שמכירים אותי מהתחום המקצועי – מאי ההבנות שלהם חששתי 😆
ועכשיו אני חוששת ממך עם התגובה המפוזרת שלי 🙄
אתון – אני מחכה לואניה. לא בילבלת אותי בכלל.
אבל ואניה כבר בא וכבר הלך
ועכשיו ברצינות – מה חשבת על ואניה?
עכשיו נסי להוסיף לחוויה הזאת לימוד של שפה עם כתב שונה. ב-2005 נסעתי לאירלנד ללמוד יוונית עתיקה. מילא ללמוד שפה מתה באנגלית, אבל כתב חדש גורם לך לקרוא כמו ילד בן שש. חוויה מרתקת.
אתון – לא הצלחתי לקרוא כלום מלבד 5 השורות הראשונות ברידר שלי. החיבור לעמוד החזיר לי תוצאה שהעמוד שביקשתי איננו זמין. אבל הסתקרנתי.
כדורלעומר – גם כשמכירים את האותיות אבל ההגיה היא שונה, קוראים כמו ילדה בת שש. אבל באמת שיוונית באירלנד זה משהו שקשה להתחרות בו. במיוחד אם המבטא האירלנדי.
יש לי בעבודה בחורה סקוטית שמאוד מאוד קשה להבין מה היא אומרת.
אני ממש מבין אותך.
שפות יש להן נטייה להתערבב, לפעמיים אני נשאר חסר מילים (מה שלא קורה לי הרבה) כשהמוח שלי לא מצליח לעשות מספיק מהר סוויץ' בין אנגלית לעברית או פולנית ורוסית.
לעומת זאת דיברתי עם המלכה והמאממת ושתיהן הדהימו אותי בהולנדית הנפלאה שלהן, כך שכנראה זו בעיה של זקנים…
נשיקות 😉
אני כל כך מזדהה עם מה שאת כותבת.
כאשר הגעתי לישראל הייתי מסתדרת איכשו עם העברית עד הערב, כאשר התעייפתי לא הייתי מסוגלת לדבר עברית. למזלי הרב זיס מדבר צרפתית, אחרת אני לא בטוחה שהיינו נשואים היום. 🙂
סתם געגוע 🙄
וביילע – כבוד על האזכור ברשימה בבלוג של אורי!
תודה רבה לך 🙂