Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for the ‘בריאות’ Category

השבוע, היו לי מחשבות על קיבוץ.  לא על המסגרת ההתיישבותית, על הרפת, אסיפת חברים, צו התנועה וכל הבלאגנים, אלא על החיים בתוך קהילה קטנה.  כבר כמעט שבוע אני חולה, זה התחיל בקצת כאבי שרירים, קצת אפצ'י, שיעול לח, היה לי גם קר.  מפה לשם, בלי שבכלל קישרתי, הייתי חולה.  על אמת חולה. עם 39 וחצי חום, חולה.  בבית המרקחת המקומי קניתי מדחום (דווקא כשצריך, אנחנו אף פעם לא מוצאים.  וכשמוצאים, אין אלכוהול לחטא), טונות של ויטמין סי, סירופ נגד שיעול שמפיל סוסים, כל מני גרגרים הומאופטיים שאמורים לחזק אותי ואבקה שיש בה אקמול מוגבר וצריך לערבב אותה עם מים רותחים, (יענו תה).  שבוע כמעט אני במיטה, העילוי, חמותי שתחייה, שבאה לבקר והגמדים, סועדים אותי כמיטב יכולתם ובעיקר, מניחים לי להיות חולה ולהחלים.  רוב הזמן שכבתי במיטה, עם מדחום כבוי בפה, בוההה בטלוויזיה או במחשב, מגלה באימה, שאיזה  סרט שלקח לו  שלושה ימים לרדת, התברר כמדובב בפולנית. סימן משמים…

בשבוע הזה היו לי געגועים לישראל, למשפחה, לשכונה, לחמימות האנושית.  התגעגעתי לקיבוץ שאף פעם לא גדלתי בו.  הייתה לי פנטזיה של השכנה שבאה עם סיר מרק וקוסקוס והילדים שהולכים לשחק אצל חברים או בדשא.  הייתי צריכה בעיקר את האיכפתיות של הקהילה מסביב, של הקיבוץ (ולא רק של המשפחה שהתקשרה בדבקות).  כשאני חולה, אני בדרך כלל נמנעת מלתקשר עם העולם "תעזבו אותי בשקט". אבל הפעם, איכשהו, היה לי חסרה האכפתיות של הקהילה.
דווקא התקשרו.  גברת אחת הציגה את עצמה שהיא מאיזה ארגון שבודק האם העובדים שדווחו על ימי מחלה,  באמת חולים.  היא ביררה באמפטיות איך אני מרגישה ואם יש לי עוד חום.  כשהיא שמעה שירד לי החום ל- 37 וחצי היא שמחה והודיעה לי שאין לי חום ואני יכולה לחזור לעבוד…
בפרנואידיות מצוייה, שאלתי אם הבוס שלי לא מאמין לי, אבל הבחורה ש "בדקה" אותי טלפונית, אמרה שזו רוטינה בהולנד, לעודד את העובדים לחזור לעבודה. מסתבר, (אימתתי זאת אחר כך עם חברה מהעבודה), שאם יש עובד שחולה יותר מפעם בשנה, במצטבר של יותר מ- 4 ימים בשנה, בודקים אותו.  מתקשרים הביתה, מבררים.  "עוזרים לו להחלים."  זה לא האח הגדול פה.   זו האחות הגדולה.

היו לי געגועים.  התגעגעתי לברדק ישראלי, שבו צריך להביא פתק מהרופא כדי להיות חולים.  התגעגעתי למו"מ שהייתי עושה עם הרופא,על עוד יום או שניים בבית.  התגעגעתי לשכונה שלי בישראל, רציתי לשבת במרפסת מול שמש של חורף, לשמוע את הילדים משחקים בחצר של השכונה עם החברים שלהם, שכנות שצועקות מלמטה אם אני צריכה שהן יעברו בסופר גם בשבילי ומישהי שמכניסה אלי הביתה חצי עוגה.

Read Full Post »

בעבודה שלי, נתלו שלטים בכל חדרי השירותים:


הקולגות ההולנדים בעבודה שלי הבטיחו שהם מאוד צייתניים.
בעיקר בנוגע לשטיפת הידיים. טוב שלא ביקשו לוודא דברים אחרים…

Read Full Post »

היום הינו בביקורת, בנוגע לרגל  של פליני. זה נראה חיובי, אבל הדרך עוד ארוכה.  מסתבר, שבניגוד למה שחשבנו, את התקופה כולה (6-7 שבועות) הוא יצטרך לבלות בכיסא גלגלים .  אסור לו לדרוך על הרגל או להשתמש בקביים.  זה רק מחזק את התחושה שלי שהשבר עמוק ורציני.  אבל, כאמור אמרו חיובי.

אין לי מושג עדיין איך אנחנו נסתדר בנוגע לבית הספר ולעבודה. בל נשכח שאחר כך תבוא תקופת הסעות לפיזיוטרפיה.  כתוצאה מהמורכבות והגדולה הזו, יש לי הרהורי התפטרות, למרות שבינתיים, בעבודה, מבינים את המצב ואפילו שלחו מתנה לילד. כרגע הסיפור הפך למשאבת אנרגיות  והג'גלינג הזה בין העבודה לבית הפך למוטרף עוד יותר.  אני חושבת שאני אצטרך אספקות רבות מאוד של עוגות רכות עם גבינה ושוקולד מריר.

פליני ישן השבוע על הספה בסלון כשהרגל כל הזמן למעלה ואנחנו בתורנות, על מזרן לידו.  אני לא רואה אותנו מצליחים לעלות איתו על הידיים במדרגות הצרות והמפותלות שיש לנו בבית.  אנחנו חוזרים על כל מני משפטי מפתח "מה שלא הורג מחשל", "אלוהים נותן לנו קשיים רק במידה שאנחנו יכולים לשאת", "בסוף כל מנהרה יש אור", "בסוף כל שנה יש חופשה שנתית"…
זה הזמן לבקש מכם, לשלוח לנו עוד משפטי מפתח בסגנון.  תהייה תחרות והזוכים יקבלו צילום רנטגן חינם.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

הבחור הישראלי, עדיין מאושפז.  רוב הזמן הוא מורדם בתרופות שמאפשרות לו להחלים בשקט.  לפעמים הוא מתעורר ומזהה את הקרובים אליו.  מצד אחד זה מצויין שכשהוא בהכרה, הוא מזהה את הסובבים אותו אבל כמו שהבנתי מבת זוגות, הדרך להחלמה עוד ארוכה מאוד.  אבל בסך הכל, למרות הכל, זה חיובי.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

אמא אחת, מבית הספר, שמעה שאני מחפשת מטפלת.  היא הציעה לי להתקשר לבייביסיטר שלה, שהיא בחורה מתוקה מאוד, אולי היא מכירה חברות.   התקשרתי לבייביסיטר והיא הציעה לי את אחותה הגדולה.  מה שנחמד בכל הסיפור, הוא שמדובר בבחורה בשנות ה- 20 המוקדמות של חייה, יהודיה חרדית שמדברת הולנדית ועברית והיא חיפשה עבודה כמטפלת / בייביסיטר.  היא גם גרה בשכונה שלנו. חיוך.  על זה אפשר להוסיף עוד אמרת כנף "צדיקים, מלאכתם נעשית בידי אחרים" וגם "לא הבישן למד".

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

המאאאממת מאושרת מאוד בבית הספר החדש שהיא בחרה.  המבנה הוא עתיק, מלא עליות גג, מרתפים ומסדרונות ארוכים.  היא קוראת לו הוגוורט ולומדת בחרשנות למבחנים בצרפתית ולאטינית.  היא גם מצאה חברות חדשות ורק פעם אחת התבלבלה עם הטראאם..
המלכה, שהתחילה את כיתה א' מאוד אוהבת להתאמן בבית על כתיבה וקריאה והיא מבסוטה עד אין קץ לקרוא בספר מילים שהיא מזהה ולכתוב אותיות בכתב גדול.   היא אוהבת ללכת לבית הספר ואוהבת את החברות שלה בכיתה ואוהבת את הבייביסיטר החדשה.
סה"כ חיובי.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

שתהייה לכולנו (לכם ולי וגם לקוראים הסמויים בכל מני ארצות מגניבות כמו אירלנד, ניו זילנד, שבדיה, יוון ונורווגיה),  שנה חיובית במיוחד.  שנה טובה עם בריאות, אהבה, יצירה ופרנסה טובה.

אמן.

Read Full Post »

רגל ימין. ביום רביעי, אחרי הצהריים.  הוא נפל מהאופניים בזמן שהוא עשה טריקים ב"גן השודדים".
כנראה היה שם כתם שמן, כי החברים שלו סיפרו שהיה שם משהו רטוב.
היינו במיון של בית החולים החביב עלינו.  6 שעות.

בית החולים VU אמסטרדם

קיבעו לו את הרגל פעמיים.  איימו בניתוח.  היה לא פשוט.  הבכי שלו היה קורע לב.
הפליא אותי איך שהוא תוך כדי כאב מדבר בהולנדית עם הצוות ועברית איתי.
חברה ישראלית לוותה אותי, כי העילוי היה בפולניה מטעם העבודה.

עכשיו הוא בבית והלילה סוף סוף הוא ישן כמו שצריך.

Read Full Post »

בסביבות שתיים בצהריים, קיבלתי טלפון לנייד – מספר חסוי.  בדרך כלל כשמתקשרים ממספר חסוי, אני יודעת שזה בטח טלמרקטינג או משהו כזה.  לטלמרקטינג אני מיד אומרת שאני לא מדברת הולנדית ואם הם רוצים למכור לי משהו, שידברו באנגלית.  בדרך כלל הם מוותרים.  הפעם הטלפון הזה היה מהמשטרה והשיחה החלה באנגלית.  "מדבר השוטר דניאל".  התחלתי לצחוק אבל הוא המשיך. הוא הציג את עצמו ושאל אם אני מכירה בחור אחד.  הוא עיוות קצת את השם שלו, ולקח לי זמן להבין במי מדובר.  "כן, בטח שאני מכירה אותו.  למה?"  "הוא נדקר והוא שוכב, חסר הכרה בבית החולים.  אפשר לשאול אותך כמה שאלות?"  מדובר בבחור שחלקנו כמה קורסים ביהדות בתואר הראשון שלי ואיכשהו אחר כך יצא לנו לעבוד באיזה סטרט אפ, לפני 12 שנה.  היום הוא דוקטור למשהו מורכב במתמטיקה או מחשבים באוניברסיטת אמסטרדם.  "נדקר? מתי?" שבוע וחצי הבחור שוכב חסר הכרה, בבית החולים שנמצא לא רחוק מהבית שלי.  "איך הגעת אלי, השוטר דניאל?" "אנחנו מנסים להבין מה קרה ומי זה הבחור ומצאנו את הטלפון שלך בנייד שלו ".  לפני כמה חודשים נפגשנו לקפה, אחרי שגילינו בפייסבוק ששנינו גרים באמסטרדם.  "האם היו לו אוייבים?" "לא יודעת".  "האם הוא השתמש בסמים?" "לא.  לא יודעת.  לא חושבת".  "מה תוכלי לספר עליו?"  איך אפשר לקפל בשיחת טלפון שהוא פציפיסט שמאלני מעצבן?  יותר מעצבן ושמאלני ממני? הוא פעם צחק עלי, איך שאני מש"קית ת"ש בנשמה שלי.   איך אפשר לקפל בשיחת טלפון את זה שהוא יודע איזה 15 שפות בצורה מושלמת והוא לא רצה משפחה וילדים רק לטייל בעולם? הוא היה באיזה 53 מדינות וכל כמה חודשים נסע לארץ אחרת.  לפני איזה חודש הוא סיפר לי שהוא הצליח למכור תמונה שהוא צילם לאיזה ספר נחשב בארצות הברית.  איש מוכשר.    הקטע הוא שחשבתי להתקשר אליו, לברר איפה הוא עושה את החגים ואם הוא רוצה להצטרף אלינו.    "המשפחה שלו יודעת? " "כן, אח שלו בא לבקר באמסטרדם והוא איתו". לא ידעתי שיש לו אח.   "איפה אמרת שהוא מאושפז?"  "טיפול נמרץ".  אני חושבת שאני אלך לבקר, אפילו שהוא מחוסר הכרה.
אחר כך, מצאתי כתבה בעיתון בהולנדית שמתייחסת למקרה.

Read Full Post »

אני נורא אוהבת את המילה הזו "גריפה".  כשהייתי קטנה, הייתי שומעת את אמא שלי מדברת עם החברות שלה בפולנית שיש לה גריפה.  גריפה זו מילה נורא יפה, מרוב זה שהיא מכוערת – היא יפה.  ג ר י פ ה.  ההולנדים, כמו הרבה דברים שהם עושים, לקחו דבר טוב וחרבו אותו. מעתה אל תאמרו ג ר י פ ה, כי אם חריפה. זהו, הרסו את הכיף.  כולם עכשיו בלחץ, משפעת החזירים.

בבית הספר של הגמדים, אסור יותר לגעת אחד בשני וכל הזמן צריך לרחוץ ידיים.  פליני אמר שהוא רוצה ללכת לבית הספר במסיכת מנתחים ואם אני יכולה לקנות לו.  "בטח, אני רק צריכה ללכת לבית המרקחת". בינתיים הוא שכח, אבל זה רק מחזק את התחושה שלי שהילד סטייליסט בחסד.  הקטנה, פרצה יום אחד בבכי, כי היא נזכרה שהיא שכחה לרחוץ ידיים בבית הספר, כשהם חזרו מההפסקה.  "לא נורא, אפשר לשטוף פעמיים  בבית" הרגעתי אותה. אוף, מה זה הלחץ הזה?

בעבודה של העילוי, כולם נרגשים והכינו קבוצה שאחראית להכין את המצב, למקרה חרום.  "חולה לכל מחשב" או משהו כזה. (אולי מחשב לכל חולה? ) גם בעבודה שלנו, הבוס לקח אותנו לשיחה רצינית ואמר שאם מישהו לא מרגיש טוב (מיד התחלנו כולנו להשתעל) אז למען הכלל, צריך ללכת הביתה.  כמתעטשת ידועה, אני מתבאסת, כי כולם כבר מכירים את העיטושים שלי ואני לא יכולה לקחת 4 ימי הסתובבות באמסטרדם היפה באמתלה שאני נורא חולה.   בדואר קיבלנו כל מני חוברות שמתארות איך כולנו מתרגשים מהגריפה הזו ובטלוויזיה יש פרסומות על איך צריך לרחוץ ידיים. תודה באמת. מרוב הלחץ הציבורי להיות נורא נקיים ולהתעטש לתוך מפית או לתוך השרוול, יש לי צורך לעשות דווקא, תזהרו ממני, אני לא מתכוות לשתף פעולה.  האאהפצ'י.

Read Full Post »

אצלנו המשקפיים הפכו לסמל סטטוס.
אם במשפחות אחרות סייג לחוכמה שתיקה, אצלנו – סמל לחוכמה – משקפיים.  בערך.
אני נצר גאה למשפחה של משקפופרים.
אבא שלי הוא כמעט עיוור (תנחשו כמה שהוא חכם), אמא שלי משקפופרית ולא נופלת בחוכמתה, אחותי משקפופרית וגם אישה חכמה מאוד.
לצערי, לאח שלי אין משקפיים. הוא בסך הכל מאוד חכם, עו"ד וכאלה, אבל מה לעשות, אין לו משקפיים למסכן.
(אני מוכרחה להשוויץ ולומר שאני מתקרבת בצעדי ענק למספר הדו ספרתי שיש לאבא שלי, במשקפיים.  תקנאו. )
כשהכרתי את העילוי, לא היו לו משקפיים, אבל כשאוהבים, לא מדקדקים בפרטים הקטנים.
אחר כך לתקופה מסויימת הוא הרכיב משקפיים במידה 0.75- , אבל אבוי, הראייה התחזקה לו והוא לא נזקק יותר למשקפיים.
ליבי איתו.
לפחות, הוא בא מנצר של משקפופרים ידועים וזו נחמה לא קטנה בימים אלו.
פעם בשנה וחצי בערך, אני מבצעת בדיקת ראייה לגמדים, אולי יש כאן ניצוץ של גאונות.
המאאאמממממת, קצת התלוננה שהיא לא רואה טוב מרחוק ואחיה הצטרף במצמוצים רבים.
אחר כבוד, ניגשתי לאופטומטריסט, ביקשתי לעשות בדיקה לשני הגדולים.  "אי אפשר", אמרה לי המוכרת, "הם קטנים מדי, הם צריכים רופא עיניים".
"שטויות" אמרתי באופן נחרץ, "הם ראו כבר רופא עיניים בישראל, הם גם נבדקו על ידי אופטומטריסטים בישראל, הם יכולים להבדק גם פה".
מלמולים בהולנדית שתיקות ארוכות.
אמרו לי לבוא בעוד שבועיים, אז תהייה אופטומטריסטית שמתמחה בילדים, היא תוכל לבצע את הבדיקה.
לקחו פרטים אישיים, טלפונים ותאריכי לידה של הגמדים.
הגענו ביום הבדיקה, נרגשים, לבושים במיטב בגדינו, יום חג.  כמעט.
אבל אז מתברר, שפליני לא יוכל להבדק, הוא עדיין לא בן 10.  שוב חזרתי על ההסברים מהפעם הקודמת, אך לשווא.  מלמולים בהולנדית, מבטים ושתיקות.
"יללה, לא צריך טובות", אמרתי לפליני בעברית.  "אנחנו נהייה בקיץ בישראל ונבדוק אותך".
הוא התחיל להאנח ולמצמץ קשות, אבל אני לא נשברתי, אין לי חשק לריב עם ההולנדים האלו.
אחרי כחצי שעה של בדיקה מורטת עצבים, אני גאה גאה לספר – המאמממת צריכה משקפיים. היא בחרה מסגרת מתכתית עדינה של esprit.
אני חושבת שכאלו,

esprit glasses
אבל אני לא בטוחה.  בעוד שבוע בערך הן תהיינה מוכנות.
נחת.

Read Full Post »

אפתח בדיברי תודה לאפיסקה על שנתנה לי במה בבלוג שלה – תודה רבה!

 מטרתו של סיפורי הינו לשתף את קהל הקוראים בחויית הלידה שלנו בהולנד – על מנת להאיר מעט את התרבות השונה של ההולנדים לעומת תרבותנו.

 מטיבי הקרוא וודאי הבחינו בביקורת המרומזת, בין השיטין, שכתבה אפיסקה על מערכת הבריאות ההולנדית. ובכן, אומר ללא כחל ושרק – מערכת הבריאות ההולנדית היא מן הסתם מתקדמת מאוד. בתי חולים מודרניים, שיטות רפואה מתקדמות, רופאים מהטובים בעולם. אלא מה, החולה המוצע יפגוש כל אילו קרוב לערש דווי, ומן הסתם לא יבדיל בין קול הרופא לקול בוראו הקורה לו לעולם שכולו טוב. שכן המערכת ההולנדית , צדיקים שכמותם, מאמינה בשלושה עקרונות קדושים ואין בלתם: חוזקו של הגוף להתגבר על כל מחלה ללא התערבות אדם, חסכון מתבקש במשאבים ובדיקות  ובתרופת פלא אחת – פאראצטמול (אקמול). ובכן, אל נא תתקפו בתדהמה אם תפגשו אדם החולה במחלה סופנית, לא עלינו, המטופל במילים טובות או אקמול (למעט הכלל המוזכר לעיל).

 הריון ולידה מטופלים כאן גם בצורה אחרת לגמרי. עת הודענו לרופא המשפחה שלנו שאנו בהריון (והוא המטיר עלינו ברכה הולנדית ידועה – "לא הייתי צועק זאת מראש הגג אתם יודעים…."), הופננו לגוף של מיילדות שרואה ומלווה את היולדת עד לאחר הלידה. בהולנד הריון הוא לא מחלה, ולפיכך אשה בהריון לא תראה יותר רופא בנושא זה אלא תתנהל מול המיילדות בלבד. באם יראו המיילדות צורך יפנו הן את האישה לגניקולוג או רופא אחר לצרכי בדיקה – אולם רק הן יכולות לעשות זאת. הלידה בהולנד גם נעשית באופן מסורתי בבית ולידה בבית החולים מבוצעת בעיקר עבור תושבי חוץ (אם התמזל מזלם ונחה הרוח על המילדת שלהן) או עבור הולנדיות עם סיבוכי לידה.  חשוב לדעת שהמיילדות לא תומכות לרוב בלידה עם אפידורל או בניתוח קיסרי , בין היתר כיון שאז עוברת המטופלת לרופאים וכח הגוף המיילד קטן. ישנן סיפורי אימה רבים על מיילדות שעיכבו הגעת יולדת לבית החולים כדי שלא תוכל לקבל אפידורל, על מוות בבתי היולדת (של יולדות, ילודים) עקב הליך לידה לא תקין וכד'. לצערי הסיפורים נכונים, אולם לשמחתי גוף המיילדות שאנו טופלנו בו היה סימפטי מאוד, מקצועי מאוד והסכים לכל גחמה שלנו. לא שהיו לנו גחמות רבות – אנו דווקה רצינו לידה ביתית, אלא שמשמיים נגזר עלינו אחרת (ועל כך מאוחר יותר).

 ובכן, כשנודע לנו שאנו בהריון נרשמנו לקורס הכנה ללידה בגוף הנקרא ACCESS (http://www.access-nl.org/) – זה גוף המציע קורסים רבים לאלו  שעברו לגור בהולנד. הקורס היה חביב למדי, למדנו רבות על המערכת ההולנדית וגם הכרנו זוגות נוספים. הקורס ממולץ מאוד כיון שחוץ מהדברים הרגילים (נשימות וכד') הוא נותן סקירה רחבה על המערכת הרפואית בהולנד, על הצפוי ליולדת לפני הלידה, במהלכה ואחריה וכד'.

 לכל אורך הזמן הזה היולדת לעתיד מטופלת במרווחים הולכים ומתקצרים ככל שתאריך הלידה מתקרב אצל המיילדות. בכל מפגש מקשיבים לדפיקות ליבו של העובר, לעיתים עושים בדיקת דם לאם, ובכל מקרה של אנומאליה נשלחים לרופא. אודה כי היה לנו הפתעה נעימה – אנו צפינו להגמוניה חמורה בהרבה מהמיילדות , אולם בכל פעם שבאנו עם בעייה קונקרטית (שכחנו לעשות בדיקה גנטית בארץ, העובר לא זז תקופת מה) טופלנו על הצד הטוב ביותר ובצורה מקצועית ביותר ע"י הפניה לרופאים המתאימים. אנו מאמינים כי ככל שמיילדות צעירות יותר הן נוטות להיות פתוחות יותר לשיתוף פעולה ובוויתור על ההגמוניה שלהן לטובת הרפואה.

הגיע היום – אשתי שתחייה החלה להרגיש צירים וההתרגשות פשטה בבית. הרמנו טלפון למוקד המיילדות ותוך שעה וחצי הגיעה מיילדת לבדיקה ראשונית. לאחר שבדקה את אישתי היא אמרה שצר לה מאוד אבל היא ממליצה לנו לסור מיד לבית החולים כיון שמנסיונה העשיר אישתי היתה במצב שלא יאפשר לא לידה בבית, כפי שרצינו. חשוב לציין שהתנהגות זו סתרה לחלוטין כל מה ששמענו על המילדות ועל הרצון שלהן "לשלוט" בלידה. אולם, היהודים הם עקשנים בני עקשנים, ומאחר שמאוד רצינו ללדת בבית סיכמנו שנישאר בביתנו לעוד כמה שעות לראות אם מצבה של אישתי משתפר (לא ארחיב על מצבה בלידה, אולם אומר רק שהוא לא היה מסכן חיים). לאחר שעה נזכרנו שהיהודים הם עקשנים בני עקשנים, לעיתים לשוא, והחלטנו לסור לבית החולים. טלפון למיילדת (לא ניתן להגיע לבית החולים על סמך רצוננו בלבד) והיא מבשרת לנו שהיא צפתה את המצב וכבר מחכים לנו בבית החולים ויודעים את מצבנו. נסיעה קצרה ואנו בבית החולים.

עולים למחלקה (לא בדיוק מחלקת לידה כיון שלא יולדים פה בבית החולים – אולי מחלקת גניקולוגיה) ואנו מתקבלים על ידי אחות (למעשה גם מיילדת) סימפטית מאוד שכבר מכירה אותנו ומלווה אותנו.

אישתי כבר בכאבים איומים ונדמה שאיננה איתנו כלל. התייעצות קצרה בין המיילדות והן מחליטות שאין ברירה וחייבים אפידורל. תוך 10 דקות אנו מלווים ע"י המיילדת שתשאר איתנו להמשך הערב, ואישתי מובלת לחדר הטיפולים להחדרת האפידורל. 20 דקות מאוחר יותר אישתי כבר במצב מצויין ומתלוצצת עם רופאה הגרמני, שמספר לנו שהוא נגד לידות בבית ושכבר שתי נשים מתו במשמרת שלו עקב לידות כאלה.

 במהלך השעתיים הבאות אנו מחכים ללידה עצמה. אנו נמצאים בחדר לידה גדול, כולו עבורינו, מפעם לפעם מגיע רופא לבדוק את אישתי, מפעם לפעם מגיעה המיילדת של בית החולים לבדוק מה שלומנו. גם הביאו לי (צדיקים שכמותם – כבר אמרתי ?) ארוחת ערב טעימה מאוד (NASI  למי שמכיר) – באמת שווה לחזור לביקור! אחרי שעתיים הלידה הפעילה מתחילה – האחות המיילדת כל הזמן לידינו עוזרת ותומכת, הרופא גם מגיע מפעם לפעם. ופתאום – הפתעה! המיילדת הביתית שלנו מגיעה ליילד את אישתי (טוב, הגמוניה או לא) ?  לאחר כך וכך דקות הכל נגמר והנסיך הקטן בחוץ, קצת אוכל, קצת בוכה, אבל בעיקר גורם אושר גדול לכולם. לאחר שעה בערך האפידורל שכח , ואישתי מרגישה מצויין. נשארה לילה בבית החולים (הנסיך איתה בחדר) ולמחרת בבוקר משוחררים הביתה.

 אבל הסיפור לא נגמר. במשך שמונה ימים מקבלים פה עוזרת למשך חמש שעות כל יום. תפקידה של העוזרת הוא לעשות עבודות בית קלות אבל בעיקר לטפל באם ובילד – לעזור בהנקה, לנהל מעקב מרתק אחר צואת הילד ("תשמרו לי את החיתולים לבוקר!"), ולספק מידע נוסף על הצפוי למשפחה החדשה. גם המיילדת תבקר עוד שלוש פעמים כדי לבדוק את מצב היולדת והנסיך. וגם תגיעה עוד אורחת לבדוק את השמיעה של הנסיך ולערוך לו בדיקת דם.

 קשה להאמין שכבר עברו שמונה ימים מאז שהנסיך נכנס לחיינו. אולם בקשר למערכת ההולנדית אנו באמת מלאי שבחים. מערכת שבנויה היטב סביב צרכי היולדת, בדיקות קבועות למצב העובר, מסלולי אסקלציה מסודרים לבתי החולים באם צריך ובעיקר צוות מעולה תומך ומנוסה שמלווה את היולדת והילד אל חיי המשפחה. (לא הכל ורוד – הרפואה הרגילה פה ממש לא משהו כפי שהוזכר בהתחלה).

nativw.JPG

 

זהו, אני מקווה שמצאתם את הפוסט הזה שימושי – באם יש לכם שאלות נוספות ניתן להפנותן ל –
dutchoren@gmail.com

 

תודה רבה  ולהתראות.

 

Read Full Post »