Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for the ‘חודש חמישי’ Category

היינו בהופעה. 

זמרת החימום שלו היתה הולנדית נמוכת קומה, שנראית יותר רזה ממני, עם קול שהזכיר לנו את סוזן וגה.  היא, פסנתר וגיטרה אקוסטית.  שרה מדהים, שירים שלא הכרתי. 

בסביבות 9 בערב, עלה המלך. איש נמוך, ממש נמוך.  שמנמן עם ציצים קטנים, קרח.  העילוי ואני צחקקנו וחשבנו לעצמנו, מסכן – בטח רצה עוד לישון, העירו אותו בשביל ההופעה, היה צריך לחפש את השיניים התותבות.  ואז,  האיש הקטן הנמוך והקרח התחיל לשיר…  יאוווו  מממה!!

היתה הופעה מדהימה של שעתיים, של שירים מאוד מוכרים.  הופעה של זמר נשמה, שהתברכנו בזכות לשמוע אותו ולראות אותו.  הוא שר על אהבה וחסד בשירים שלו, האקוסטיקה היתה מדהימה, לא היה צפוף מדי, אפשר היה להרגיש את הבסים ממש מהדהדים בעצמות.  אם זו לא חוויה דתית, אני לא יודעת מה כן.
התפאורה, מאחוריו היתה מורכבת משלוש מסכים בצורת חלונות כנסיה, שעליהן הוקרנו תמונות וסרטים בהתאם לשיר.  בחלק מהשירים הוקרנו סתם ויטראז'ים על המסכים הללו, שנתנו הרגשה כאילו אנחנו בכנסיה והוא חלק מהמקהלה. 

האולם, מחולק לכמה חלקים – אפשר לעמוד, ליד הבמה, אפשר לשבת ואפשר לעלות למרפסות למעלה.  אנחנו עמדנו ורקדנו – ליד הבמה.  הקהל האירופי, הוא ממש אירופי.  לא נדחפו,  לא צעקו, עמדו בנימוס, שרו ורקדו.  אפשר היה ממש לעבור בקהל ולא להדחס בקהל, אם רציתי לדוגמא להגיע ממש לבמה. אולי זה בגלל שרוב הקהל היה מבוגר, גריאטרי משהו.  אני בפירוש הורדתי את ממוצע הגילאים שם (אני והבחורים שהסתובבו עם ג'ריקן בירה והשקו את מי שהיה צמא).  אנשים מכובדי מראה.  דודים ודודות כאלו, עם משקפיים עבות, סיגרים, כרס שמגיעה כמעט עד הברכיים, בגדים מיושנים עמדו בסבלנות וחיכו למלך שיפתח את הפה.  איזה קול מדהים יש לאיש הזה.

הוא שר ושר ושר עם הקול הכל כך מיוחד שלו.  בסוף כל שיר, הוא נתן איזו קפיצה רוקיסטית וחיננית.  נורא הצחיק אותי.  בדרך למכונית, דיברנו על זה שאין כאלו אומנים יותר.  נזכרנו באיימי ווינהאוס, שיש לה קול מדהים אבל היא מסובכת יותר מדי עם סמים עכשיו.  גם ג'ו קוקר, היה שנים מסובך עם אלכוהול, כמדומני.  מזל שהוא הצליח לצאת מזה. 

ההופעה היתה ב-Heiniken Music Hall באמסטרדם.  כרטיס עלה 42 אירו.  הבייביסיטר עלתה עוד 22 אירו.  היה שווה.

Read Full Post »

במובן מסויים, אני האנלפבתית החדשה. 
אמנם אני יודעת לקרוא ולכתוב ואפילו ביותר משפה אחת, אבל פה – אני אנלפבתית.
מגיעים מכתבים מבית הספר, אבל אני לא יכולה לקרוא אותם.
מגיע דואר.  מהבנק, מגן הילדים, מהביטוח, ממשרד הבריאות, אנא-ערף, אני לא יכולה לקרוא.
בהתחלה, עוד הייתי מתעקשת.  יושבת עם מילון ומנסה להבין מה כתוב, אבל זה מתסכל ואיטי להחריד.

עומדת בסופר מרקט ולא מצליחה להבין אם אני מחזיקה שמפו או מרכך. 
יש בחוויה הזו, משהו מתסכל מביך ומשפיל במובן מסויים. 
סוג של אהבלה שלא יודעת אם הקמח הזה הוא קמח תופח או קמח רגיל ומה כתוב בשלט החדש הזה שהציבו ליד הבית שלי.  אני מזהה, לעיתים, מילה או שתיים, אבל זה עדיין לא מספיק. 
לפעמים, אם המהממת נמצאת באזור, אני שואלת אותה מה כתוב כאן.  לפעמים היא יודעת, לפעמים לא.
אתר בית הספר של הגמדים, לדוגמא, הוא בהולנדית.  
האתר של חברת הביטוח הרפואי שלנו, הוא בהולנדית. 
אין לי מושג מה כתוב שם.
מרגיש קצת כמו עולים חדשים שהילדים שלהם מנהלים אותם, כי הם כבר שולטים בשפה וההורים עדיין לא. 
אז אני האנלפבתית החדשה, נעים מאוד. 
מדי פעם, אני לוקחת ערמה של מכתבים שהגיעה ומבקשת מהמזכירה של בית הספר או של הגן שיתרגמו לי.  מדי פעם, העילוי לוקח ערמה של מכתבים ומבקש מהעובדים ההולנדים שלו שיתרגמו לו.   מרגיש קצת כמו בגן חובה, או כיתה א' – "אמא, מה כתוב כאן?"
עכשיו, אני יושבת מול ערמה של דואר, שאת רובו אני לא מבינה, ומנסה למיין, לתיקיות.  
גם כשאת אנלפבתית, סדר – חייב להיות.
 
 

Read Full Post »

image005.jpg
שטיח של עלי שלכת
image002.jpg

קן ציפורים בין ענפי העץ
image010.jpg
פטריות בגזע עץ
image009.jpg
שביל ביער
image014.jpg

Read Full Post »

שנות השמונים פה שולטות. זה כמו לסוע במנהרת הזמן…
המוסיקה, הביגוד, האיפור, הטלוויזיה – הכל מעיד שהגעתי לשנות השמונים.
בטלוויזיה ביל קוסבי, ו- A Team, בתחנות הרדיו אני שומעת סינטיסיזרים ואת דפש מוד.
גם ברשתות קניות שונות, המוסיקה שמושמעת היא כזו של שנות השמונים.
ברחוב נערות עם ג'ינס צמוד וחותלות, איפור צעקני של עיניים ושפתיים מודגשות.
מוזר מאוד.
הפנקיסטים חוזרים?!?
חסרות רק משינה תסלם ובנזין להשלים את האווירה.
במינהרת הזמן הזו, אני מתחילה להכין תרוצים…
מצטערת המורה, שוב לא הכנתי שיעורים…
קריצה

Read Full Post »

בימי שלישי קלווין המנקה שלנו בא ואני צריכה להסתלק.   זה יום שהמלכה נמצאת בגן, הגמדים בבית הספר ואני, חופשיה כמו ציפור.
כל השבוע, כמעט, אני מחכה ליום שלישי.  בשבועות האחרונים, איכשהו יצא לי להיות הרבה בבית ולא לעשות כלום. אבל היום, ניצלתי את הזמן, כמו שצריך.
לקחתי את טראם 5 ונסעתי לאמסטרדם.  ירדתי באזור המוזיאונים ונכנסתי למוזיאון ואן גוך.  כרטיס עולה 10 אירו.
במוזיאון ואן גוך, מלבד התצוגה העיקרית של עבודותיו, יש גם תערוכות מתחלפות. 
כעת מוצגת תערוכת Barcelona 1900, אשר מהווה למעשה איזושהי הצצה לחיים בעיר ברצלונה סביב תחילת המאה הקודמת. 
מוצגות עבודות של אמנים שונים שפעלו בה, תכשיטים, כלי בית, כרזות ואפילו סרטים המתארים פיסות חיים בעיר. 
כמובן שיש בתערוכה מקום נכבד לגאודי, שאני מאוד אוהבת את הדיוק של העבודות שלו יחד עם המעוף והדמיון יוצאי הדופן. 
תערוכה מאוד מוצלחת.  התפעלתי במיוחד מכמה רהיטים שגאודי יצר והם פשוט גאוניים ביצירתיות ובפונקציונליות שלהם.   
אחרי התערוכה של Barcelona עליתי לראות קצת מיצירות ואן גוך בבניין המרכזי, אבל זה לא היה אותו הדבר… 
אני צריכה כנראה לבוא שוב, עם הגמדים לתערוכה היצירות של ואן גוך בלבד, לספר להם את סיפור חייו ולתת להם להתפעל לבד. 
מעניין היה, <<את זה למדתי מהשילוט על הקיר במוזיאון>>, שואן גוך התחיל לצייר ללא שום הכשרה מוקדמת. 
הוא פשוט חשב שיש בזה פרנסה טובה…  <<כאילו, דא!!??!!>>
בכל מקרה, בלי קשר לתערוכות, הבניין החדש, של מוזיאון ואן גוך מאוד מעניין. 
מוזיאון ואן גוך, אמסטרדם מוזיאון ואן גוך אמסטרדם
התמונות  לקוחות  מכאן

 כשהתחילו להיות יותר מדי תיירים במוזיאון, יצאתי לטיול ברגל והגעתי לשוק תירותי במיוחד – Albert Cuyp שנמצא כמה רחובות מאזור המוזיאונים.
זה שוק סתמי סתמי.   שנים וחצי דוכנים של ירקות ופירות, שניים וחצי דוכנים של גבינות, דוכן וחצי של דגים וזהו.  כל שאר השוק (שנמצא במדרחוב שלם), זה פשוט בגדים, בדים, נעליים ופיצ'יפקעס.
אני זוכרת שכתיירת, השוק הזה נראה לי מקסים.  לא יודעת למה, אבל עכשיו, כשאני גרה פה ולא תיירת, השוק הזה נראה לי ממש מעאפן.
אבל מה, השוטטות בשוק הצליחה העביר לי את החשק להסתובב ולמשש בגדים ופיצ'יפקעס. 

התמונה לקוחה מכאן

אני חושבת, שביום שלישי הבא, בלי נדר, אני אלך לגלרייה שמציגה עבודות בזכוכית

Read Full Post »

פיל, חבר של העילוי מהעבודה הסביר לי, על מקור מנהגי ה-sinterklaas.  פעם, לפני שהנצרות השתלטה על הולנד, נהגו העשירים לחלק לעניים, בתחילת החורף בגדים, אוכל, צעצועים, ממתקים וכסף. 
אחר כך, כשהגיעה הנצרות השתלב המנהג לתמוך בעניים בתחילת החורף במנהגים וסמלים נוצריים אחרים והפך לנחלת הכלל.    sinterklaas, הוא גרסא מקומית של סנטה קלאוס והוא מגיע להולנד מלווה בחבר משרתים/ עוזרים בצבע שחור.  פיל הסביר לי, שהם שחורים, לא כי חלילה ההולנדים גזענים, אלא כי הם עוברים בארובות של הבתים, מחלקים מתנות ולכן הם שחורים.

התמונה לקוחה מתוך האתר הבא.
ב-17 בנובמבר, כל שנה sinterklaas מגיע להולנד מארצות הצפון.  הוא מסייר בה ובמשך שלושה שבועות חוגגים ההולנדים את המצאותו בארץ.  ב- 5 בדצמבר חוגגים את יום הולדתו.
בכל ערב, לפני שהילדים הולכים לישון, הם מניחים גזר ואו קוביות סוכר בנעליים שלהם וכך הם מושכים את הסוסים של סינטרקלאס אליהם הביתה.  בבוקר, במקום גזר וקוביות סוכר מחכות להם מתנות קטנות בתוך הנעליים. 

אתמול, ה-17 בנובמבר, הגענו ל-Twisk, הכפר של פיל, אשר נמצא בצפון הולנד,  לחגוג עם אנשי הכפר את בואו של sinterklaas. 
מסתבר שזו האטרקציה השנתית של הכפר.  כל ילדי הכפר מגיעים לתחנת הרכבת המקומית של Twisk, (אשר נמצאת ליד שדה הכרוב, סמוך לאחו של הכבשים), מחופשים לעוזרים השחורים של sinterklaas, מלווים בהוריהם הנרגשים. 

תחנת הרכבת ב-Twisk מתוך האתר הבא

בתחנת הרכבת מחכה כבר תזמורת הכפר המקומית שמנגנת בעליצות שירים מקומיים ולאורחים מוגש שוקו חם בכוסות פלסטיק.  תושבי הכפר, עומדים כולם, מחכים לרכבת שמגיעה כמה דקות אחר כך בתרועות צופר ותלתלי עשן.  <<המהממת, טענה שזה שsinterklaas בא, זה לא נותן צידוק לזיהום האוויר מהרכבת הישנה>>.
העוזרים של סינטרקלאאס יורדים מהרכבת ומחלקים לילדים ממתקים בשקיות הפתעה.  סינטרקלאאס קצת שר ברמקול מלווה בתזמורת, עלה על מרכבה רתומה לסוס וככה מלווים בסינטרקלאאס ובתזמורת המנגנת צועדים אנשי הכפר  לאולם, לא רחוק מהכנסיה למסיבה הגדולה.


הכנסיה נמצאת במרכז הכפר ובצמוד לה בית קברות קטן <<למי שתהה, איפה בית הקברות>>
התמונה לקוחה מהאתר הזה.

זה היה יום מקסים וקר.  השמש זרחה באור בהיר אבל הטמפרטורות לא הצליחו לעלות מעל 5 מעלות.  אחרי שקיבלנו הפתעות וצעדנו בכפר יחד עם שאר התושבים נכנסנו למכונית להסתובב הלאה באזורי הצפון.  אני חושבת שמעבר לקיטורים של הילדים שלנו על טיב הממתקים ועל השירים שלא אמרו להם כלום, העילוי ואנוכי נהננו במיוחד מהחוויה של פיסת חיים הולנדית אמיתית, בכפר צפוני קטן ולא תיירותי.  גם באמסטרדם ובאמסטלפיין חוגגים את בואו של סינטרקלאאס, מוכרים כאן סופגניות קטנות וכוסות שמפניה יחד אתן.  אבל, החגיגות כאן הרבה יותר מסחריות ותיירותיות.

מה שכן, המלכה שלנו, אמרה שסבא קלאוס נחמד, פליני שאל למה אצל היהודים אין גם מישהו שמחלק מתנות ואם זה בסדר לאכול את הממתקים שנותנים לנו,  והמהממת רטנה שממש משעמם והיא רוצה ללכת למסעדה.

Read Full Post »

קר הבוקר, יש מעלה בודדה.
העילוי בנסיעת עבודה לשוויץ, לי כואב הגרון
נגמר הקורנפלקס ונגמר החלב והילדים יעשו לי ת'מוות הבוקר
אני רוצה להכנס למיטה ושמשהו אחר יטפל בהם
המקרר שלנו די התרוקן אחרי סוף השבוע האחרון,
אני חייבת לצאת ולעשות קניות אבל
גיליתי שהמשקפיים שלי נשברו בלילה (כנראה נרדמתי עליהם),
לכן אני צריכה לחפש אופטיקאי ולשים עדשות מגע.
זהו בוקר מובהק של קיטורים.
נ.ב.
1.  בדקתי בדרכון, אין לי שום מדבקה או חותמת שמאריכה את השהייה לי, והניירת עדיין לא התקדמה.  אז אם אני אחטוף אפנדיציפ לדוגמא, מיד אחרי שיטפלו בי – יביאו את משטרת ההגירה!
2.  גיליתי (לא חשוב איך), שאנשים מרשים לעצמם, בלי בושה ובלי לבקש רשות או לתת קרדיט, לעשות שימוש בתמונת התחנת רוח שבפינה הימנית עליונה של הבלוג. 
זו תמונה שאני צילמתי, אני ערכתי ואני עיבדתי.  פשוט שמים פס על זכויות יוצרים, אה?

Read Full Post »

Older Posts »