Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for the ‘חודש שישי’ Category

סוהא הזהירה אותי, לפני שבאנו לבקר בישראל, שאני אמצא את עצמי רוב היום על הכביש נוהגת, מנסה לעמוד בכל ההתחייבויות.
צדקה סוהא.
 כל אחד מהגמדים רוצה לבקר אצל או לישון אצל חברים / בני דודים בעיר אחרת. כל אחת מהסבתות, זכאית לזמן איכות עם הגמדים.  גם החברים שלנו מפעילים לנו את שרירי הריגשי – "מה אתם בישראל ולא נראה אתכם?" 
זה הביקור הראשון בישראל, אחרי חצי שנה.  אנחנו מרגישים שמחה וחובה ורצון לרצות את כל העולם.  באנו עם מזוודת מתנות, מרגישים קצת כמו סנטה קלאוס…בכלל, כל הקטע הזה עם המתנות ראוי לאנליזה.  פתאום כל אחד מקבל שוקולד או איזה משהו מהולנד.  אולי דרך המתנות אני קצת מתנצלת שאני לא פה, בישראל, בפקקים, בדבק המשפחתי, בקלחת השכונתית, בבלגן של השחיתות הפוליטית, במתח המדיני בטחוני, אלא במן בועה נחמדה נחמדה בהולנד.  אולי…
בפועל אנחנו בחופשה, אבל עייפים נורא.
ביום שני, נחזור הביתה לאמסטרדם ואני חושבת שאני אצטרך קצת לנוח. 

Read Full Post »

במטוס אלעל, בדרך לישראל הגישו לנו עיתון יומי לקריאה. אני חושבת שקצת יותר מחצי שנה לא יצא לי לקרוא או לדפדף בעיתון יומי. את החדשות מישראל, אני קוראת באינטרנט. במטוס, ישבתי, עם עיתון יומי. הרגל פולני ישן פתאום הגיח ואני מצאתי את עצמי בודקת במודעות האבל את מי אני מכירה. לא הכרתי אף אחד שמת. בינתיים.
הטיסה היתה נפלאה. אני והמלכה נרדמנו וישנו במשך כל הטיסה כמעט.
בבוקר, אחרי שהגענו, יצאנו העילוי ואני לארוחת בוקר. איכשהו, למרות שבהולנד יש לנו סופי שבוע ארוכים במיוחד, הם מלווים בגמדים ולנו אין את הפריבילגיה של לשבת בשקט ולאכול ביחד ארוחת בוקר. אחד הדברים הכי נחמדים פה, כרגע, זה העובדה שכל דבר אני מתרגמת לאירו. חה חה חה… החיים כתיירת בישראל. ארוחת הבוקר שעלתה לנו 13 אירו, היתה מצויינת וזולה יחסית.
כל דבר פה בעצם, אנחנו משווים לאירו ומרגישים פתאום עשירים במיוחד.
יש כאן שמש חורפית חמימה ומלטפת. כבר שכחתי כמה אור יש בישראל ואני מוצאת את עצמי כל הזמן מסתובבת במשקפי שמש. ביום האחרון שלנו, בהולנד, לפני החופשה, הטמפרטורה צנחה אל מינוס שלוש מעלות וכאן יש את החמימות של מזג אוויר חמים עם שש עשרה מעלות בערך. נעעעעעייייםםםםם.
אנחנו מוצאים את עצמנו מתמוגגים לפתע מהטלוויזיה פה. לא שהטלוויזיה כזו משובחת, אלא שאנחנו יכולים לבהות בטלוויזיה, עם ווליום מונמך ולקרוא את הכתוביות. פתאום הצפיה בטלוויזיה נעשית ללא כל מאמץ קוגניטיבי להקשיב למילים באנגלית או בהולנדית ולתרגם לעצמנו את הנאמר.
כיף לנו בישראל. כיף לפגוש את החברים והחברות. כיף להיות עם המשפחה. הכל רגוע רגוע, למרות שהיו גם דברים שהוציאו אותנו מדעתנו, דברים שלגמרי לא הבנו. אנחנו בכבישים שומעים מוסיקה ממכוניות אחרות. בום בום בום הבאסים והמוסיקה ממכוניות אחרות שעומדות לידנו ברמזור ומשתלטות על המוסיקה שאנחנו שומעים. כל הזמן שומעים צפירות בכבישים. טו טווו טוו. כל הזמן. זה מבהיל, זה מעצבן. בכלל, יש מן ענן של עצבים ומתח באוויר. היינו בקניון, ברחנו. אולי נהיינו סנובים? <<טוב נו, בסדר, תמיד היינו קצת…>>
שכחנו שזה ככה פה. יש יותר מדי ישראלים… איזה בעסה…

Read Full Post »

ניסינו במשך שבוע לגרום לעכבר לעזוב את הבית שלנו ולא למות. באמת שניסינו.

העילוי קנה באיזו חנות שלל מלכודות ואפילו מכשיר אלקטרוני שמשמיע קולות מעצבני עכברים.
ניסינו תפריט שונה במלכודות – כריך חמאת בוטנים, גבינות מסוגים שונים , אפילו חתיכת עוגה שעשיתי…
העכבר <<העילוי מתוודה עכשיו, שהוא ראה שניים…>> פשוט לא נתפס. המכשיר האלקטרוני עבד ימים כלילות אך לשווא. כל ערב, אני הייתי עולה לקומה למעלה ושומעת את העילוי משחק הוקי עכברים עם מטאטא., מנסה לדחוק בהם לצאת מהבית.
אחרי שבוע של משחק מחבואים ומשחקים בכאילו החלטנו, העילוי ואני להזמין מדביר.
חברה שלנו נתנה לנו רשימת אתרי מדבירים והזמנו את זה שבאתר שלו היה גם מידע באנגלית.
המדביר שהגיע פיזר בבית קופסאות בהן יש רעל מיוחד, אשר גורם לדם של העכברים להתאדות ולתחושת בעירה בגופם. ביקשתי תיאור של מה שעובר על העכברים וקיבלתי תיאורים פלסטיים שאותם אני אחסוך מכם.
היה בעיני משהו מעט מטריד בזה שהמדביר עצמו נראה כמו עכבר ענק הולנדי בגובה 3 מטרים ורוחב של 4, עם שפם עכברי ועינים קטנות ותזזיתיות. הוא שאל אותי מהיכן אני וכששמע שאני מישראל, הוא התחיל לדבר על המוסלמים שמטרידים את מנוחתו. צריך לסגור אותם, ולא לתת להם להתרבות כל כך הוא אמר. מחשבות של מדביר. לא?
75 אירו, 20 דקות עבודה. אין אחריות.

Read Full Post »

באופן רשמי, המלכה כבר בת 4. 
מחר היא תתחיל את בית הספר ואנחנו נפרד, בשמחה, מגן שמחה ומ- 700 אירו שירדו לנו כל חודש מהחשבון, על התענוג של היותה תלמידה בגן שמחה. 

אחת הגננות, שאלה אותי איך נחגוג למלכה.  עניתי, שנחגוג לה בישראל, שם נהייה בשבוע הבא. 
המלכה מחכה ליום ההולדת הזה, כבר שנה כמעט.  היא מפיקה אותו בדמיון שלה, מתכננת לפרטים, מה יהיה כשהיא תהיה בת 4.  אני לא רוצה להרוס לה את החגיגה, לכן נחגוג לה בישראל.  אני לא רוצה לחגוג לה בגן הולנדי שבו אין לה חברות או חברים, ששרים בהולנדית ומגמגמים בעברית.  אני לא רוצה לחגוג לה בלי סבא וסבתא או הדודים והבני דודים.  אני לא רוצה לחגוג לה בלי החברות מהשכונה הישנה.

זה קצת עצוב, שהיא נמצאת חצי שנה בגן הזה, אבל רק חברה אחת הזמינה אותה אליה הביתה (והן רבו מאוד).  זה קצת עצוב, שרק חברה אחת הוזמנה אלינו הביתה (והן רבו מאוד).  שתי החברות שהוזמנו הן ילדות דוברות עברית, עם אמא ישראלית.  עם חברים אחרים בגן, היא משחקת בלית ברירה, אבל היא לא רוצה להזמין אותם אליה הביתה.  היא גם לא קיבלה הזמנה לשחק איתם בביתם.  זה שוב מחזק אצלי את התחושה, שבעצם, ככה זה פה.  המלכה, שהיו לה בישראל המון חברות שבאו לשחק איתה, שהיא הלכה לשחק איתן, מוצאת את עצמה פה, משחקת הרבה עם האחים שלה, או עם חברים ישראלים של האחים שלה.  יכול להיות שהמצב ישתנה, כשהיא תגיע לבית הספר. 
בכל מקרה, יומולדת, אנחנו נחגוג לה בישראל.  
<<הכינו את הבלונים!!!>>

Read Full Post »

העילוי חושד שיש לנו עכבר בבית.
זה לא בשביל הבריאות הפולניה שלי.
ביקשתי ממנו לטפל בזה, בלי לערב אותי בכלל. 
הוא טוען שאני היסטרית .
פליני, טוען שמדובר בטורדן בית מצוי, סוג של יצור קסם. 
הוא עסוק עכשיו בלתכנן מלכודות.

התמונה מתוך האתר הזה

Read Full Post »

למרות הקיטורים החוזרים ונשנים על רמת השירות והרצון לשרת של ההולנדים, אני מוכרחה לציין שהופתעתי לטובה.  התבשרתי היום, כי נציגי החברה שמלווה אותנו בתהליכים הבירוקרטיים, יבואו ויקחו אותי מהבית, אל עיריית אמסטרדם, לשם רישום מחודש כתושבת, ימשיכו ויסייעו במילוי הטופסולוגיה ההולנדית המפורסמת ואחר כך, יואילו בטובם להחזיר אותי הביתה.  כל זה כמעין פיצוי על הפשלה שעשו עם כרטיס התושב שלי.
יכול להיות שהם כאלו נחמדים כי החברה שהעילוי עובד בה, ממנת את פעילותם.  אבל יכול להיות <<אני מקווה ואני אופטימית>> שהם פשוט רוצים לתת שירות כמו שצריך. 

לפני כשבוע בערך, היה לי פנצ'ר בגלגל.  העילוי היה ברומניה ואף אחד במשרד שלו, לא ענה.  קצת נלחצתי, אבל איכשהו, נהגתי למוסך המרכזי של החברה שיצרה את הרכב.  הם נתנו לי קפה, אמרו – חכי רגע, אנחנו נבדוק במחשב – מצאו את פרטי הרכב, החליפו גלגל וחייכו כל הזמן.  אמנם הולנדים, אבל שירות הם ידעו לתת.  אמרתי להם תודה בכל כך הרבה התרגשות על העזרה, אבל הם, בצניעות, אמרו שהם פשוט מחוייבים לשירות.

זה מזכיר לי, שיחה שהיתה לי אתמול עם הגמדים.  פליני, אמר שהוא מאוד מבסוט מהנימוס ההולנדי. 
אמא, הוא אמר לי – ההולנדים, נורא מנסים להיות נחמדים.  אם לדוגמא, אני מצייר ציור, הם באמת מתעניינים בציור שלי.  מה ציירתי ולמה ציירתי.  אם לדוגמא, אני מספר בדיחה, אז אפילו אם היא לא מצחיקה, הבדיחה, הם צוחקים.  ככה, בשביל לתת לי הרגשה טובה.    המהממת, מצד שני, אמרה שההולנדים גועלים וצבועים.  מה הם משבחים ציור מכוער ומה פתאום הם צוחקים מבדיחה לא מצחיקה.  הם לא אמיתיים ההולנדים, ככה אמרה לי הממהמממת,  הם ורודים כאלו, כמו האמריקאים. 

יש לנו המון קשיים מול ההולנדים.  לא ההולנדים הגויים <<לא עלינו… סתאאם>>, אלא ההולנדים היהודים.  הגמדים, נמצאים בבית הספר כבר 4 חודשים, אבל עדיין אף חבר הולנדי, לא הזמין אותם / אותנו הביתה (מלבד המשפחה היהודית שהזמינה אותנו לארוחת שבת, שנראתה כמו ארוחת ערב מורחבת). זה נראה לנו מאוד מוזר, במיוחד לאור העובדה, שאנחנו כן הזמנו ילדים הולנדים אלינו הביתה.  איכשהו זה לא היה מאוד הדדי.  קשה לי מאוד להסביר זאת.  חברות ישראליות פה, אומרות לי לוותר.  חבל על המאמץ והאכזבה.  דיברתי עם איזו אמא אחת, הולנדית, שהבן שלה היה אצלנו בבית.  הזמנתי אותה ואת המשפחה שלה לחגוג אתנו את הדלקת נרות חנוכה.  הדגשתי את היותנו, ללא משפחה מורחבת כאן בהולנד.  נתתי לה שני תאריכים אופציונליים לבחור מתוכם.  "כמובן", היא אמרה. " יהייה נהדר לחגוג ביחד בחנוכה, אני רק אתייעץ עם בעלי, בנוגע לתאריכים ואני אחזיר לך תשובה".  עד היום עוד לא קיבלתי תשובה.  מה שבטוח, מאז היא גם מתחמקת ממני, כשהיא רואה אותי בבית הספר.

הבדלי המנטליות האלו, מאוד מעניינים.  כי לכאורה, אנחנו כולנו שייכים לתרבות המערב, האירופאית-אמריקאית ובכל זאת, מסתבר שיש פערים גדולים מאוד ביננו.   מה שאנחנו, בישראל רואים כמובן מאליו – החום, הפתיחות, הקהילתיות, נראה שלא קיים פה בקרב היהודים ההולנדים, בכל אופן, לא כשזה נוגע לישראלים בהולנד.  

Read Full Post »

באמסטלפיין, יש חנות "יד שניה", שאני מאוד אוהבת.
במובן מסויים, היא מזכירה קצת את שוק הפשפשים, אבל היא נקייה מסודרת וקצת אחרת.
סוהא חברה שלי, גילתה לי את החנות, כשהלכנו למסור בגדים ישנים.
יש שם רהיטים עתיקים, תמונות, מראות, ספרים, משחקים לילדים, בגדים ישנים, תיקים, כובעים, נעליים, כלי אוכל ומטבח, עציצים… בטח שכחתי מה עוד, אבל אתם הבנתם את העיקרון.

מה שאני אוהבת במיוחד בחנות, זה את המחירים הנורא מצחיקים שיש בה.  הכל מ- 50 סנט ועד ל- 40 אירו, מקסימום.  קניתי שם כבר קנקן תה מחרסינה לבנה ב 1.50 אירו, שרפרף מרופד ב- 4 אירו והרבה קערות (לסלט וכדומה)  בעוד אירו וחצי לקערה.  צריך לפשפש בחנות כדי למצוא מציאות.  כמו בכל שוק פשפשים, יש גם המון דברים שגם אם ישלמו לי, אני לא לוקחת, אבל אם יש סבלנות ולא הרבה כסף לבזבוזים, זו חנות נהדרת.

אפשר לראות בחנות הרבה הולנדים מבוגרים, מכובדים למראה, שמחפשים מציאות.  אפשר גם לראות אנשים עניים שהמחירים בחנות, מתאימים ליכולת שלהם.  מדי פעם, אני מזהה ישראלית כמוני, שנהנית לפשפש ב"ג'אנק" הולנדי.   סוהא אפילו מצאה פעם איזו קלטת לילדים, בעברית.

התמונה לקוחה מאתר החנות

הנה פרטים על החנות:
deBoemerang
Maalderij 8, 1185 ZB Amstelveen
תהנו חיוך

Read Full Post »

Facebook

גילינו את זה רק עכשיו העילוי ואני.  
אנחנו מתחרים – למי יש יותר חברים. 
אני יודעת שהעילוי ינצח אותי בהליכה, אבל בכל זאת אני מקווה… חיוך
פתאום אני מגלה חברים מהשכונה הישנה,
חברים מאיזו עבודה, לפני עשור,
חברים מהאוניברסיטה…
איכשהו, אין לי ספק שהעילוי ינצח אותי בהליכה.
אי אפשר לנצח את האיש הזה בשמירה על קשרים.

Read Full Post »

IND, כפי שהבנתי, זו מחלקת ההגירה פה בהולנד. 
לפני שבוע בערך, קיבלנו מהם 3 מכתבים, שמזמינים את הגמדים למחלקת ההגירה, לשם קבלת כרטיס תושב.  כרטיס תושב הוא מעין תעודת זהות למי שאינו אזרח ומאפשר פתיחת תיק בביטוח הלאומי ההולנדי, תיאום מס, החזרים מביטוח הבריאות וכדומה.  זה נהדר שסוף סוף מואילים ההולנדים להעניק לנו כרטיס תושב.  בערך 3 חודשים וחצי, לאחר תום ויזת התייר שלנו. 

הסתקרנו, העילוי ואני – איך זה שאני לא קיבלתי זימון ל- IND.  חששנו מפני מצב שבו איכשהו יש בעיה עם הניירת שלי, אשר בעקבותיה לא אוכל לעזוב את הולנד  <<ולבקר בישראל>>.  IND נמצאים בעיר אפורה עם שם ארוך מדי.    ביום שישי בבוקר, הגמדים לא הלכו לבית הספר, העילוי לא הלך לעבודה, אני לא הלכתי למרקו לקנות חלות וגם לא לשוק.  נסענו ל-IND.  ירד גשם זלעפות, אבל לא היו פקקים.  מי בכלל רוצה לסוע לעיר אפורה עם שם ארוך מדי?

הגמדים, קיבלו את כרטיס התושב שלהם שהוצמד אחר כבוד לדרכון.  אני קיבלתי את כרטיס התושב שלי עם שם נעורי, אשר תואם את תעודת הלידה אך אינו תואם את תעודת הנישואין או את הדרכון שלי.  נפלאות דרכי הפמיניזם ההולנדי, מסתבר.  אם לא הייתי משנה את שם נעורי, לשם משפחתו של העילוי, לא היו בעיות.  אז בעצם אני פה הבעייתית…
 לאחר שהתבררה הטעות ולאחר שהפקיד התייעצה עם הקולגות שלה, היא נאותה להדביק לי בדרכון מדבקה, אשר מהווה ויזה זמנית ל- 3 חודשים.  40 אירו עבור התענוג. 
עכשיו אני צריכה להתחיל את כל הניירת מהתחלה. 
יייפייי הייי.

Read Full Post »