Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for the ‘חודש שני’ Category

אם אפשר לפרגן ליהודים ולישראלים בפרנסה,  אז למה לא?
ככה חשבנו, כשהחלטנו להתיישב היום במסעדה יהודית כשרה.  בכלל המילה כשר, (שהיא מעידה על אוכל, שהוא איך לומר בעדינות, לא גורמה), עושה לנו ריגושים בלב.  הנה, עוד יהודים, הנה אוכל מהבית של סבא. 
יללה, נכנסנו.  ראינו את התפריט, יצאנו.  תפריט
עשינו חושבים, רצינו לפרגן.  מסעדה יהודית, אוכל כשר.  המון אנשים במסעדה.  משפחות חרדיות, זוגות. 
מה יכול להיות רע? 
נכון, שהמראה של המסעדה קצת, מזכיר את הבית של סבא שלי, לא בימים הכי טובים שלו… נכון, שעל שולחן הפורמייקה הלבנה, יש מפות ניילון שקופות ומעט דביקות… אז מה, יהודים זה יהודים ואנחנו תומכים בפרנסה שלהם.  חוצמיזה, כמו שאמר העילוי, זה באמת מזכיר קצת את הבית של סבתא שלו והוא מאוד מתגעגע.
עוד תצוגה מהמסעדהחלון תצוגה במסעדה
<<ככה נראה דלפק התצוגה שלהם>>

ראשית, הזמנו מרק.   כמו פולנים טובים, ארוחה פותחים במרק.  3 מרק עגבניות, אחד מרק עוף.
טעמתי כבר הרבה הרבה מרקים בחיים שלי.  כאלו מגעילים ובלתי אכילים, מעולם לא טעמתי.  

כשהמלצרית, (יהודיה מבוגרת, עם קרסוליים נפוחים, כפכפים וסינור מלוכלך), שאלה אם אנחנו לא אוכלים את המרק ואמרנו שהוא לא טעים, היא אמרה "חבל" לקחה את הקערות והמשכנו למנה הבאה.
הזמנו שניצל וצ'יפס.  כמה אפשר כבר ליפול עם שניצל וצ'יפס???
עם השניצלים קיבלנו גם קערונת של סלט כרוב שטבע במיונז.  השניצל שהגיע, היה דק דקיק, עליו המון פירורי לחם חרוכים.  הצ'יפס הגיע גם הוא היה דקיק וקשה. את הצלחת עיטרו 2 פרוסות דקות של מלפפון ופרוסה דקה של עגבניה (ספרתי).  קטשופ, מיונז, חסה, חמוצים או שאר ירקות לא היו בנמצא.  השניצל התגלה כסוליה קשה. 
אפילו הילדים, שהם לא ילדי גורמה ושמנת, אמרו שהאוכל היה ממש איכס.
הכי נעלבנו, כשהיינו צריכים לשלם 70 יורו.   
פשוט מקום גועלי.
מה, גם יהודים וגם פושטי עור וקמצנים?  לא יפה…

המסעדה היא:
Sandwichshop
Sal. Meijer O.R.T.

Scheldestraat 45
1078GG Amsterdam
tel: 020-6731313
fax: 020-6704507

שתדעו. 

Read Full Post »

העילוי קנה לילדים לכבוד שבת, משחק משנות ה- 70 או ה- 80:  מסלול מכוניות מתנגשות בשלט רחוק.  20 יורו שהעלו את המניות שלו אצל הגמדים מאוד מאוד.
מאז אנחנו שומעים אותם צורחים: "סתומה! מה את לוחצת על טורבו" , "דביל! אתה מתנגש בי", "תזוזי!!!", "תזוז אתה!!!",  "זה שלי!!!"
הם כל הזמן משחקים בזה.  המהממת, לא יכלה להתחיל לשחק, לפני שהיא קבעה חוקים.  סדר חייב להיות.  
היא נתנה לפליני ולמלכה להתנסות ובזמן הזה, ישבה ורשמה קודקס ואחרכך הקריאה בקול לכולם מה החוקים. 
בפועל, המלכה, מעל החוק באופן ברור.  אצל פליני חוקים הם רק המלצה כללית שלא נוגעת לו.
המלכה כל כך מעל החוק, שהיא מפעילה את מנגנון הדמעות, בכל פעם שהיא לא מקבלת משהו.  באמת חוצפנים אנחנו.
בשש הבוקר, פליני התעורר מחלום רע (כבר כמה ימים הוא חולם שוולדמורט מנצח).  משש בבוקר, הוא בקומה הראשונה ואני למעלה, שומעת את המכוניות נוסעות במסלול והוא מעודד את עצמו בקול.  "יש!!!", "ניצחון!!!".  מאז שהבנות התעוררו הם ממשיכים במשחק ביחד.
בכלל, הם הפכו לחברים מאוד טובים מאז המעבר.  אין להם עדיין חברים חיצוניים, אז הם חברים אחד של השני.  אנחנו בלילה שומעים את פליני והמלכה מתכננים מזימות נגד המהההממתתת, או שכל הגמדים ביחד משחקים בבובות של המלכה.  לכל מקום שפליני הולך הוא קורא למלכה לבוא ומשתף אותה מאוד יפה.  כל בוקר אנחנו רוכבים על אופניים לבית הספר  בטור.  אני ראשונה מרכיבה את המלכה בכיסא, פליני שני והממההממת במאסף.  רוכבים בטור, בשבילי אופניים ובמדרכות רחבות במיוחד.  פליני מסתכל כל הזמן אחורה לבדוק שאחותו באה והיא צועקת לו "תיסע כבר!!!".  ילדים מקסימים.
כל הפסקה, פליני מחפש את אחותו בבית הספר.  אותה זה קצת מעצבן שאחיה הקטן נדבק אליה אבל הוא רוצה לדעת שהיא בסדר.
השבוע, ביום רביעי, שכחתי שהם מסיימים ברבע לאחת.  בשעה אחת, התקשרה המנהלת לשאול איפה אני. 
במהירות על, רכבנו לבית הספר המלכה ואני כדי לגלות שיש עוד ילדים שההורים שלהם שכחו אותם וכדי לקחת את פליני והממההממת שישבו ואכלו צ'יפס מקופסא שהכנתי בבוקר לפליני.
הוא בכה בהתחלה, היא עודדה אותו.  אני קיבלתי התקף לב.
ברוב השבוע הם מסיימים ללמוד ברבע לארבע ואז בשיירה, הביתה.  ארוחת צהריים, שיחות עידוד מסביב לשולחן ומנוחה משותפת בסלון, כשהם משחקים על המחשב, רואים טלוויזיה, מציירים או משחקים ביחד.
בסביבות שש וחצי העילוי מגיע ואז הם מתנפלים עליו. בסביבות שבע או שמונה, ארוחת ערב, מקלחות ולמיטות.

Read Full Post »

היום הראשון ללימודים היה מרגש מאוד.
מנהלת בית הספר חיכתה לנו ולוותה את המהממת ופליני לכיתות.  לפליני יש מורה שמדברת עברית, אבל מלמדת בהולנדית ולמהממת יש מורה שמדברת הולנדית וגם מדברת בהולנדית.  העילוי היה מודאג – איך הם יסתדרו ומה יהיה.  כל שעה וחצי כמעט הוא נסע לבית הספר לבדוק מה קורה עם הילדים.
סך הכל היום עבר באופן סביר.  המלכה מאוד נעלבה שהיא עדיין לא הולכת לבית הספר.  קניתי לה ערכות יצירה בצק וצבעים כדי שנוכל להעביר ביחד את הזמן.
אנחנו עדיין קצת בהלם מהיום הזה.  הילדים חזרו עם המון חוויות וסיפורים.  סך הכל, שום דבר לא טראומטי.
אבל הם לא ממש מרוצים.  יותר מדי מברכים ונוטלים ידיים.  יותר מדי הולנדית…
בהפסקה הילדים בכיתה ניסו לשחק אתם.  לפחות יש נסיון לקלוט אותם.
בכל מקרה, בית הספר הרשים אותנו מחדש – המנהלת מסיירת במסדרונות ובהפסקות.  יש בכיתות הנמוכות שתי מורות בכיתה של 10-15 תלמידים.  הכל נקי ונעים מאוד.  כל כך נקי, שהבת שלנו קיבלה מכתב שיש לה כינים..  נצטרך כנראה להתקלח כל יום, במקום פעם בשבוע, לקראת שישי…

מופתע

Read Full Post »

את הטיול לבלגיה תכננה המהממת.  היא נעזרה באינטרנט ובספר שהשאלנו מחברים.  העילוי ואנוכי הזמנו מלונות והיידה, נסענו.  בהתאם לתוכנית היינו אמורים לסוע לברוז', בריסל, מכלן ואנטוורפן – עיר הולדתו של אבי העילוי, אבל בסוף ויתרנו על אנטוורפן.   זה כל כך נחמד שאפשר, ככה בקלות יחסית לסוע "לחו"ל".  נכנסים למכונית ותוך שעתיים נמצאים כבר בארץ אחרת. מזג האוויר בטיול, היה מקסים. 
כיכר בעיר ברוז’

ברוז' הקסימה אותנו.  הגענו אליה לקראת הצהריים והסתובבנו בה כמה שעות.  הילדים דמיינו את העיר הזו כעיר מכושפת, בה גרות מכשפות.  הבתים העתיקים והגגות המחודדים הלהיבו את הדמיון שלהם.  מכל חלון הם דמיינו לראות מכשפות.  הרגשנו שאנחנו לא ממצים כמו שצריך את העיר, רק, ככה טועמים אותה טיפה.

פסלים בברוז’

 בכיכר העיר, ראינו מרכבות עם סוסים, שטינפו את המדרכות בחרא.  הריח היה בהתאם.  מסביב לכיכר היו חנויות של פיצ'יפקעס – תחרה, שוקולד, מזכרות.  התחושה שלנו היתה שזו עיר, שצריך להסתובב בה יותר משעתיים שלוש.  אחרי נידנודים של הילדים, נסענו למלון.  מלון נובוטל בפאתי ברוז'.  נובוטל מעודדת משפחות להגיע אליה – אחת הסיסמאות בפוסטרים שהיו תלויים שם על הקירות זה- אתה משלם, הילדים הם אורחים שלנו. לדוגמא, על ארוחת הבוקר, הילדים לא משלמים.  בכניסה למלון הילדים קיבלו מתנות קטנות, היה חדר משחקים לילדים, ליצן.  מאוד נחמד.  אפילו בחוץ היו המון מתקני משחק לילדים.  מצד שני, היה מטונף שם.  ריח של סיגריות בחלל החדר, רצפה לא נקייה בשרותים ובאמבטיה (באזורי הפנלים), בקיצור, ממש לא…
בבוקר היום השני לטיול, נסענו לחפש את פסטיבל בניית ארמונות בחול בחוף הים של ברוז'.  במלון לא ידעו להסביר לנו ואנחנו היינו עם ספר בעברית, שממליץ על כך בחום וילדה בת 10 שמתעקשת שניסע לראות.  נסענו, בהתאם להוראות בספר, 20 קילומטרים מערבה מברוז', לעיירה זיברוז', שם מצאנו חוף ים עצום בגודלו, אבל לא מצאנו פסטיבל וגם לא ארמונות. הילדים בנו ארמונות לבד.  מקסים היה שם, למרות שצפיפות הבתים על חוף הים, הזכירה לי קצת את נתניה. 
נתניה של זיברוז’
מזיברוז' נסענו לבריסל. בהתאם לתוכנית היינו אמורים להיות כא כמה שעות טובות, עד הערב.  אבל בריסל, ממש לא משכה את ליבנו.  המון תנועה, לכלוך, רעש.  יש בעיר תנופת בנייה אדירה.  בכל מקום פיגומים ומנופים.  המון קבצנים, המון בני דודים.  בקיצור, הסתלקנו מהעיר, כמה שיותר מהר.  למרות שבדרך, נכנסנו לכנסייה מעניינת, היינו במוזיאון כלי הנגינה והיינו בשוק פשפשים זעיר.  הכל במרחק כמה רחובות, בדרך מהמכונית ולמכונית.  זו היתה הפעם הראשונה של הילדים בכנסייה.  הם קצת חששו, ולא ידעו אם ליהודים מותר להכנס לכנסיה.  הבטחנו להם שמותר וזה בסדר.  העיקר לא להתפלל שם…  הראנו להם את תא הווידוי, הסברנו קצת על המבנה של הכנסיה ועל כל הפסלים בה.  ישבנו על הספסלים והתבוננו קצת בחלונות הזכוכית ואחר כך המשכנו בדרך.  לא רחוק מהכנסיה יש את מוזיאון כלי הנגינה. 
מעבר לעובדה שהילדים לא משלמים, אלא רק ההורים (10 יורו כניסה למבוגר), היה מקסים שם.  כל אחד מאיתנו קיבל אוזניות והתחלנו ללכת.  יש שם אוסף כלי נגינה מכל מני תקופות ומכל מני מקומות בעולם.  לייד כל תצוגה, שמענו באמצעות האוזניות את המוסיקה המתקבלת מאותם כלים.  אחרי 3 קומות עמוסות (מתוך 6), התעייפנו והחלטנו לפרוש בשיא.  בדרך למכונית, מצאנו שוק פשפשים זעיר שם מצאתי מפת תחרה מהמממת ב- 5 יורו.  שוחחתי בצרפתית עם המוכרת, הרשמתי את הילדים ובזה באמת סיימנו בבריסל.

בריסל
מבריסל, נסענו למכלן.  מכלן היא עיר קטנה נחמדה נחמדה, באמצע הדרך בערך בין אנטוורפן לבריסל.  אחרי שהתמקמנו ומאוד התלהבנו, קראתי קצת בספר על התפקיד השחור של העיר הזו במלחמת העולם השניה על מחנה הריכוז בקצה העיר ועל התפקיד הפעיל והנלהב שמילאו הבלגים המקומיים בניהול מחנה הריכוז.  פתאום העיר נראיתה קצת פחות מושכת.  אנחנו נחזור לפה, כדי לבקר במחנה הריכוז, אבל לא בטיול הזה. 
בכלל, בלגיה, נחמדה יפה אבל מריחה משנאת ישראל. 
ישנו במלון נובוטל במרכז העיר.  איזו חוויה מתקנת.  מלון חדש וחדיש, נקי ומצוחצח.  מאוד נעים ונחמד היה להיות בו. מהמלון, בבוקר יצאנו למוזיאון הצעצועים שנמצא בקצה מכלן בשכונה עמוסה בני דודים. 
המוזיאון מדהים.  יש בו צעצועים ומשחקים מכל העולם, מכל מני תקופות.  מאוד נוסטלגי לנו, ההורים. מאוד חווייתי לילדים.  המלכה, נכנסה והודיעה שהיא רוצה לגור כאן.  היתה תצוגה ענקית של ברבי והיא לא הפסיקה להתפעל.

בובות
ממכלן נסענו הביתה, חזרה להולנד.  לא לפני שעשינו הפסקת אוכל, במסעדה סינית בלידרדורפ.  

Read Full Post »

בכל יום חמישי, קלווין מגיע לנקות.  בכל יום חמישי, אני צריכה למצוא עם הילדים עיסוקים מחוץ לבית (איזה מזל, שכבר בשבוע הבא מתחילים הלימודים…).  אני חושבת שהם די סובלים מזה שיש מישהו זר  בבית, שמנקה ומפריע להם בשגרת החיים הבלגניסטית שלהם.  אנחנו חוזרים הביתה מאיזושהי פעילות והם לוחשים לי בקול רם "אז מתי הוא הולך?", ו "תגידי לו שיעבוד מהר" וכמובן שהם מאוד מאוד רעבים ורוצים כבר שאני אכין אוכל…
 בכל יום חמישי, אנחנו צריכים למצוא לעשות משהו.  בדרך כלל זה עולה לי עוד 10 יורו בערך על שטויות שאני קונה בחוץ.  הפעם עשינו יום קניות וסידורים שכלל קניות בdecathlon ובdirk. 
שואלים אותי, אנשים מישראל, על מחירים.  אז הנה קצת דוגמאות לקניות ומחירים, כדי שתוכלו להשוות בנחת, בשבת…
< למרות שסבא שלי, זכרונו לברכה, טען שבשבת לא מדברים על כסף…>
Dirk הוא הסופרמרקט הכי זול באזור ואני משתדלת ללכת אליו לפחות פעם בשבוע.  אני ממלאת עגלה די גדולה ומשלמת בערך בין 90 ל-100 יורו.  אין בסופר הזה מבחר רב יותר מדי, לדוגמא כמון, (תבלין שולט במטבח שלי), לא תמיד אפשר למצוא, אבל זה סופר שמאפשר תוך שעה, מקסימום שעה וחצי לסיים את הקניות, בלי לתרום כליה, כדי לכסות את העלויות.
ב-decathlon שזה כלבו ענק למוצרי ספורט, הפעם קנינו:
4 מנעולים מאסיביים לאופניים (שיהייה…), שהמחיר הממוצע הוא 12 יורו   
נעלי טניס לשיעורי הספורט של המהממת  – 8 יורו
מכנסי ספורט קצרות לשיעורי הספורט של המהממת – 7 יורו (בישראל, לא הייתי מוכנה לשלם עליהם יותר מ- 30 שקלים, אבל ניחא)
3 ג'קטי פליז נעימים, מחממים ורכים לגמדים – 12 יורו, כל ג'קט (ג'קטים שווים בהחלט)
כדורגל ורוד למלכה (בגודל קטן)- 4 יורו
כדורסל כחול לפליני (בגודל קטן)- 3 יורו
2 חולצות טריקו לבנות וקצרות, לשיעורי הספורט של הגדולים – 2 יורו כל אחת
חליפת טרנינג של עצירים פלסטינאים לעילוי – 20 יורו.  (קיוויתי שהטרנינג הזה, ידרבן אותו להכנס לכושר חזרה, אבל יש לי הרושם שזו תהיה הפיג'מה המועדפת עליו.  הו, התקווה…קריצה)
היום אנחנו נוסעים לבלגיה, לשלושה ימים.  כשנחזור, תתחיל כבר שנת הלימודים. 
לא יהיה קל.
מבטיחה עדכונים.

Read Full Post »

אחרי שקבעתי בשבוע שעבר, פגישה בבית הספר, עם המנהלת, התייצבנו היום חבושי קסדות בשער בית הספר.
רכבנו על האופניים והסכמנו, שבית ספר שאפשר לרכב אליו עם אופניים הוא חייב להיות בית ספר כיפי.
מחוץ לבית הספר, ליד השער של השומר, יש מתקן לקשירת האופניים.  נראה לי שנצטרך לקנות מנעולים קצת יותר מסיביים, בהמלצתה החמה של המנהלת.
קיבלנו את הסיור הגדול – מכיתות הגן ועד לכיתות הגבוהות.  צעדנו עם המנהלת כשהיא מראה ומסבירה לנו איפה כל דבר.
יש בבית הספר אולמות ספורט פנימיים. אחד לגדולים, אחד לקטנים.  אולם מסיבות, בגודל של האולם שבו התחתנתי, בית כנסת, חדר עברית, חדר יהדות,
ספריה לא מרשימה, פינות עבודה וכולי וכולי.
לא ראיתי מעבדות מדעים (ובאמת, למה לא ראיתי??), אין מעבדות מחשבים (יש שני מחשבים בכל כיתה ואני בספק אם משהו מצוות בית הספר יודע להפעיל אותם),
יש חצר ענקית ומושקעת שכוללת קיר טיפוס, משחקים ופינות ישיבה. אבל… החצר היא חיצונית, כך שבימי גשם, אני לא חושבת שהיא תהייה יעילה במיוחד.
השודד, שאל אם בגשם מותר לצאת לחצר וקיבל תשובה, שתלוי באיזה גשם ואם רק מטפטף אז בטח.
בכלל, השודד הלך בבית ספר, כאילו הוא בדיסנילנד- וואו, אמא תראי!!! ווואו, איזה יופי!!!,   ווואוו!!!
המהממתת, הלכה ושתקה.  אותה, קירות וכסאות לא מרשימים, כנראה…
והמלכה הלכה אחרינו בכובד ראש.
אני התרשמתי בעיקר מהמון חלונות שמכניסים אור, מכיתות מרווחות, גדולות מהכיתות בישראל, שבהם ילמדו מקסימום 20 -25 ילדים.
התרשמתי מהחיבה השופעת של המנהלת, כל הזמן ליטפה את הראש של פליני ואת הראש של המהממת ובעברית הרצוצה שלה קראה להם חמודי ומותק.

פגשנו גם את המורות של המהממת.  המנהלת אמרה להן בהולנדית (כן, הבנתי…), שמדובר בילדה מאד אינטליגנטית, לא דוברת הולנדית, אבל עם מוטיבציה גבוהה.
יפה, שהיא ויתרה לה על המבחן בחשבון שנדמה היה לנו שהיא תצטרך לעבור.
אחר כך נתתי לה את כל התעודות וגם את האבחון שפליני עבר וקיבלתי ממנה רשימת ציוד לילדים:
רק המהממת צריכה – קלסר וסרגלים ועפרונות ובגדי התעמלות מיוחדים.
זה בעצם נשמע לי קצת מוזר.  אני אברר שוב ליתר בטחון…. תמד פליני מרגיש מקופח. 
הם יצטרכו לבוא עם שני בקבוקי שתייה וגם כריכים חלביים, פירות וחטיפים.  אין מכונות שתייה או מזון בבית הספר.
הם יאכלו יותר בבית כנראה…

Read Full Post »

המלכה, בשיחה עם סבא שלה אמרה לו:  "אני לא הולנדית, אני ידודיה!"

Read Full Post »

Older Posts »