Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for the ‘חודש שני’ Category

אחרי שכבר כמה שבועות אני דוחה את זה, העזתי היום להכנס עם הרכב לאמסטרדם העיר ולחפש את הקצב הכשר.
חצי שעה של שיטוטים, ברחובות השונים, כשאני נתקלת בחסימות של בנייה, של אין כניסה וכדומה.   חצי שעה שבה אני יודעת שאני קרובה,
אני יודעת שהוא נמצא אי שם, קרוב ואני לא מצליחה להגיע.
נסענו חזרה הביתה, שוב הסתכלתי במפה, של גוגל, שוב נכנסנו למכונית והיידה – לקצב!
עוד חצי שעה של התברברות.  אמסטרדם העיר, לא פשוטה להתמצאות, ואז… ברגע של אושר – מצאתי!!!
שילמתי 2 יורו על החניה, במדחן, קיבלתי את הזכות לבלות שעה אצל הקצב, הוצאתי 3 ילדים מהאוטו וצעדתי פנימה.
שום דבר לא יעצור אותי מלקנות בשר טרי לגוזלים שלי.  גם לא קצב שלא מדבר טוב אנגלית ובטוח לא עברית.
אבל כשר זה כשר….
8 פולקע
קילו חזה עוף נקי
2 קילו בשר עגל טחון
1 קילו בשר לצ'ולנט

102 יורו.

הספגטי בולונז שאכלנו היום בצהריים מעולם לא היה טעים יותר.

Read Full Post »

עוד שבועיים בערך, הילדים מתחילים ללמוד בראש פינה.
בחירת בית ספר, היתה אחת המשימות הקשות ביותר עבורנו וההתלבטות היתה רבה:
בית ספר הולנדי רגיל או הולנדי יהודי?  בית ספר בינלאומי פרטי, או בית ספר בינלאומי רגיל?
בית ספר הולנדי מונטסורי או בית ספר הולנדי דמוקרטי?  המון המון מחשבה מחדש בנוגע לחינוך ולערכים החשובים לנו.
במרץ, 2007, נסעתי להולנד ובדקתי בתי ספר.  העילוי השאיר בגדול את ההחלטה בנושא בידי.  היו המון שיקולים, המון חשיבה בנושא.
החלטנו, שבית הספר ההולנדי היהודי יענה על הצרכים שלנו:  יש מורות ותלמידים שמדברים עברית, לומדים גם יהדות ועברית, לומדים בשפה ההולנדית.  מתאים לנו.  הקליטה של הילדים אמורה להיות קלה יותר.
עוד שבועיים בערך הילדים מתחילים ללמוד בבית הספר.  אנחנו כבר מכירים את המנהלת והיא מכירה אותנו.
בימים הקרובים אנחנו ניפגש שוב, בבית הספר, כדי ליצור תוכנית פעולה עבור קליטת הילדים ולשמוע קצת על הכיתות ששיבצו אותם.
פליני יתחיל שוב את כיתה א', המלכה, תלך ל"גן שמחה" החל מספטמבר והמהמממת, אני לא בטוחה…

למנהלת בית הספר קוראים מריון.  מההתרשמות שלי וממה ששמעתי סיפורים, היא מרגרט תאצ'ר – אשת הברזל.  יש לה עקרונות והיא מובילה אותם.  היא שבתה את ליבי כשהיא אמרה שהיא מחוייבת ל-well being של כל תלמיד ותלמיד.  היא ואני קצת דמענו כשהיא אמרה את זה.
זה משפט מאוד מחייב, שלא שומעים כל יום.   במיוחד לא ממנהלת בית ספר.   מצד שני, שמעתי עליה סיפורים שבהם היא מכפיפה את דעתה על מורים, על צוותי הורים ואפילו לא נותנת לילדים אחרי בית ספר, להכנס לשירותים.
אני מקווה שמה ששמעתי, זה סיפורים ושתמיד תהייה לי אצלה קצת יותר מאוזן קשבת.  לא סתם היא נתנה לי את הנייד שלה…
אני הולכת להתקשר אליה עכשיו. קריצה

Read Full Post »

בעידן שלנו, שבו החברות הן גלובליות, ישנה תופעה מוכרת כזו, שאני חלק ממנה, שנקראת רילוקיישן.
אני יוצאת מתוך נקודת הנחה, שבדרך כלל תהליך הרילוקיישן דומיננטי אצל הגברים, כאשר הנשים – מצטרפות אל…
בסביבה הקרובה לי, אני מכירה רק זוג אחד, שנסע בעקבות האישה, ללימודים ועבודה בחו"ל.  אצל שאר הזוגות המצב הוא כזה שבו הגברים קיבלו הצעת עבודה בארץ אחרת והנשים והמשפחה מצטרפים אליהם.
מעניין אותי מה קורה כאן בתהליך, מזווית ראייה נשית.  איפה הנשים, מה הן עושות.  איך הן מארגנות את כל החיים והמשפחה, סביב המעבר, ממדינה למדינה.  האם הן לומדות את השפה המקומית?  האם הן עובדות?  מה קורה למעגלים החברתיים, למעגלים המשפחתיים שלהן?

"המעבר למדינה אחרת", אמר חבר של העילוי, בזמן שהתלבטנו האם לעבור לגור בהולנד, "הוא כמו מעבר לעבודה אחרת.  אתה – אין לך בעיה.  בסך הכל, כאילו אתה עובר ארגון.  אז לומדים מחדש.  אבל הבעייה הגדולה, זה לאשתך…  היא זו שבאמת עוברת למדינה אחרת.  והיא זו שתחליט אם יהיה לכם טוב או רע"…
מה שהחבר הזה אמר בזמנו,  מאוד נכון.  יום יום, בזמן רכיבת האופניים היומית שלי עם הילדים, אני מנסה למצוא את נקודות החוזק והטוב במקום הזה.  יש כאן בדידות גדולה, נוף מדהים, מזג אוויר נפלא.  אבל לבד.  אני יודעת שיקח לי זמן למצוא את המעגלים החברתיים שיעשו לי טוב.  אני יודעת שזה לוקח זמן למצוא עבודה, לימודים.  כל זה ברור וידוע מראש.

נשים אחרות, שעשו רילוקיישן מתארות חוויות דומות.  כששאלתי משהי, מה היא עושה כל היום, היא אמרה שזה נראה כאילו היא חוגגת עם חברות בחדר כושר ובבתי קפה, אבל בפועל היא מנהלת מרחוק פה את החיי קהילה.   מכרה אחרת, מצאה עבודה, אחרי שחיפשה כמעט קרוב לשנה בה היתה מתוסכלת.  נשים מסביב שעשו רילוקיישן, בעקבות בן זוגן, עובדות קשה, כדי למצוא את עצמן ולעזור למשפחה להקלט.  אף לא אחת מהנשים שאני מכירה מסביב, לא טרחה ללמוד את השפה המקומית כמו שצריך.  הן יודעות כמה מילים פה ושם, אבל זה לא זה.  אין באמת כניסה לחברה החדשה, אלא רק בכאילו.  בפועל המעגל החברתי, מצטמצם לישראלים שכמונו, נמצאים ב"גולה הדוויה".
אני חושבת שיש כאן משהו שמעבר לכך, בהקשר הפמיניסטי – אף לא אחת, (מהנשים שאני מכירה שעשו רילוקיישן), הופכת לעצמאית באמת בארץ החדשה אליה היא מהגרת.  לא מבחינה חברתית, לא מבחינה תעסוקתית, לא מבחינת מימוש עצמי.  יש כאלו שמוצאות עבודה במקצוע שלהן , אבל זה באמת נדיר.  כל השאר הן במן תהליך של פשרה, לבינתיים. נכון שיש כאלו שלומדות ומתפתחות אבל זה לא בא לידי ביטוי כמקצוע, כאמצעי קיום, אלא כתחביב זמני נוסף, עד שחוזרים לארץ.  נראה לי שכל התהליך הזה, ממש לא מוצלח עבור הפמיניסטיות.  זה תהליך מתסכל בו אנחנו שמות את עצמנו רגע ב HOLD ומוצאות משהו לעשות, בינתיים…
זו מן עבודה נשית, של העידן החדש – לדאוג שהמסגרת הביתית והילדים יתפקדו.  גיסתי, כבר 16 שנה ברילוקיישן אחד גדול.  כל שנתים בערך, היא עוברת אחרי בן זוגה, עם הילדים למדינה אחרת, שפה ותרבות.  כל פעם ללמוד מחדש להתמצא, ללמוד מילה חדשה, למצוא חברים, לדעת איפה מה כמה ואיך, למצוא את עצמך… ואז לעבור למדינה הבאה.  סוג של הרפתקאה, אבל זו עבודה מאוד קשה.  עבודה נשית, של העידן החדש.  עוד עבודה מיני רבות שלא ממש מתוגמלת.  בינתיים, מה שרואים, זה את הנשים, יושבות באמצע היום ושותות קפה בבית קפה…

יושבות ושותות קפה

<< תמונה של Arieh Azene , מתוך Art-107>>

Read Full Post »

באמסטרדם, צמוד לאיצטדיון הכדורגל הענקי והמרשים של קבוצת AJAX , נמצא מתחם הקניות של ARENA.
גם אם לא קונים כלום, נחמד לבוא ולעשות שופינג בעיניים בחנויות הענק שבו. 
<<מה שנחמד, זה שהעילוי, שבדרך כלל סולד משופינג ומתחמי קניות די התאהב במקום הזה. יכול להיות שהיעדר חנויות הבגדים והפיצ'יפקעס עושה לו את זה, או שפשוט העובדה שהמקום מרווח ולא צפוף והמוני היא זו שמוצאת חן בעיניו.>>
בכל אופן, שתיים מהחנויות, כבר שבו את ליבנו:  Media Market וה-Decathlon.
המדיה מרקט הוא חנות כולבו ענקית למוצרי חשמל. 
אפשר למצוא כאן הכל, החל ממברשת שיניים חשמלית, מסכי פלזמה, מחשבים, מצלמות…ועד למכונות כביסה ומוצרים חשמליים ביתיים אחרים. 
על אף העומס לכאורה בחנות, נוח מאוד להתמצא בה, המחירים יותר מסבירים עם הרבה מבצעים והנחות ויש הרבה מאוד אנשי צוות שמוכנים לעזור. 
<<הגענו לשם בשבוע שעבר והצטיידנו במקלדת ועכבר אלחוטיים, רכיב המקשר בין הטלפון לסקייפ, מסך LCD רחב, בטריות נטענות ומקסר ידני ושילמנו 400 ארו בערך. >>

ה Decathlon הוא חנות כלבו ענקית למוצרי ספורט.  ציוד לטיפוס הרים, ציוד לדייג, ציוד לרכיבהעל סוסים, אופניים, רולרבליידס, שקי שינה וכמובן ציודים נלווים וביגוד לכל סוגי הספורט כמעט, אפשר למצוא כאן.   לא יקר כאן בהשוואה לחנויות ספורט אחרות והמבחר גדול מאוד.
<< בשבוע הראשון קנינו לגמדים אופניים וקסדות, ועכשיו אחרי שהם למדו לרכב, קנינו גם לי.  אופניים + קסדה שווה ביותר (תמונות בהמשך) במחיר של 240 ארו>>

Read Full Post »

כמו בכל מקום שמכבד את עצמו, גם באמסטרדם יש מצעד גאווה. 
משפחת !@#$ (השם שמור במערכת), הציעה לנו ללכת יחד אתם.  אמרנו כן.  אבל, היו לנו לבטים אם ללכת או לא. 
בכל זאת, איך מסבירים לילדים… חושפים, או לא חושפים אותם לנושא ולחוסר הקונצנזוס סביבו?
החלטנו שכן.
במכונית, סיפרנו להם קצת על הבחירה של גברים, לאהוב ולחיות עם גברים ולא עם נשים ועל נשים שבוחרות לחיות ולאהוב נשים.
המלכה הייתה מבסוטה שיהיה הרבה וורוד.  "כי זה הצבע שאני הכי אוהבת"
מצעד הגאווה האמסטרדמי, נערך על סירות בתעלות.  אנשים מתאספים סביב התעלות והקבוצות השונות (כלומר הצועדים), נמצאים על סירות וספינות זעירות בתעלות, משמיעים מוסיקה ורוקדים.

imgp3425.JPG

אנשים, מתאספים על גדות התעלות עם אוכל ושתייה ומחכים לתחילת המצעד. 
היום, היה יום שמש חמים ומקסים ואמסטרדם היתה מלאה באנשים, שבאו במיוחד למצעד. 
הגענו בסביבות 12 או אחת בצהריים, והמצעד ממש התחיל, כמה דקות אחרי שהתמקמנו.  אחת אחרי השניה, הסירות עברו בתעלות, כשמוסיקה מלווה הרוקדים.  אנשים על גדות התעלות מנופפים להם.  אווירה של שמח.

 הרבה בלונים צבעוניים, דגלי הגאווה מציצים מהמרפסות והרבה הרבה גברים בוורוד.


גברים בוורוד

עם כל השמח, המסרים שהיו רשומים על שלטים בסירות היו מאוד לא פשוטים והתייחסו לאלימות שמופנית כלפי הומוסקסואלים בהולנד (בעיקר, כך הבנתי, על ידי מוסלמים).  המסרים התייחסו גם למשטרה שלא עושה די כדי להגן על ההומוסקסואליים מפני אלימות ותקיפות ולחוסר השוויון שנשים לסביות חוות כשהן רוצות להקים משפחה.
מאוד אהבתי לראות סירות שייצגו ארגונים גדולים – בנקים, דואר…
אני מדמיינת לי את משאית הריקודים של עובדי בנק פועלים ההומוסקסואליים והלסביות, בחסות הבנק…
או משאית ריקודים של השוטרים ההומוסקסואליים והלסביות במשטרת ישראל….
בכל מקרה, גם מחלונות המשטרה, היו בלונים ורודים, והשוטרים נפנפו בחדווה לצועדים (שטים).

תחנת משטרה גאה

בסוף המצעד, אנשים קפצו למים בתעלות והמשיכו את השמייח. אנחנו,הלכנו לאכול במסעדת טאפס ספרדית.
אבל זה כבר סיפור אחר.



imgp3448.JPG

סובלנות…

Read Full Post »

« Newer Posts