Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for the ‘חינוך’ Category

מזמן חשבתי לעצמי ויכול להיות אפילו שיצא לי לכתוב פה על החיבור שיש לי בראש בין ההולנדים להוביטים.  בלי קשר לעובדה ששניהם מתחילים ב-ה'.  טולקין מגדיר את ההוביטים כקבוצה שחיה באזור שקט, מלחמות לא מעניינות אותם, מאבקים לא מעניינים אותם.  מה שחשוב זה הטבע מסביב, לטפח את הגינות, ללכת לשתות בירה בפאב המקומי ולעשן במקטרות שלהם.  המקטרות לא כל כך רלוונטיות לסיפור שלי עם ההולנדים, אבל הצורך שלהם בפיתוח תרבות הפנאי שלהם, הוא מאוד ברור.  גברים ונשים כאחד.  הגינות שלהם מטופחות לעילא ולעילא. בכל סופשבוע, ולפעמים גם בערבים אפשר לראות אנשים גוררים שקי גזם, מטאטאים את הגינות שלהם מעלים יבשים, שותלים פרחים חדשים וכדומה.  המשתלות עמוסות משפחות עם עגלות מלאי עציצים חדשים בסופי השבוע.  אולי זה האביב שהגיע ומוציא את כולם לאוויר, למרפסות ולגינות.  בחור אחד מהעבודה שלי, נסע שעתיים וחצי מהבית שלו, למשתלה שמוכרת עציצי במבוק מזן מיוחד, שלא קיים באזור שבו הוא גר.  בחור אחר נסע לגרמניה להביא דגים מיוחדים לבריכה שיש לו בגינה.  בכל מקום אפשר למצוא ספרי הדרכה הולנדים שמתארים את חדוות הגינון וגידול הצמחים.  
בשולי הערים הגדולות, העיריות (או שאולי מדובר ביזמים פרטיים,  אני לא ירדתי לעומקם של הפרטים), מקצות חלקות גינה קטנות.  20*15 מטרים שבהם, אנשים שאין להם גינה צמודה ליד הבית, יכולים לגדל צמחים.  כל המעוניין יכול לשלם איזשהו סכום סמלי לשנה ולחכור אדמה.  לא רחוק מהבית שלנו אני יש אזור כזה ואפשר לראות שם חממות קטנות ואנשים שעובדים שם, בסופי השבוע. 
אבל זה לא רק הגינה שמתעוררת לחיים במרץ, בשלהי החורף.  זה בכלל תרבות הפנאי, שקל מאוד לפתח, כשעובדים 8 שעות ביום והילדים במסגרת שבה מכינים כבר ביחד עם המורה את התרגילים שבישראל נקראים שיעורי בית.  יש לי בעבודה חברים שלומדים שפות, כי יש להם זמן, או שרים במקהלה, מציירים, תופרים, מצלמים,או לומדים לרקוד.  חנויות התחביב והפנאי מלאות אנשים, לא רק נשים.  נדמה לי שיש כאן אווירה חברתית תרבותית שמתייחסת אל העבודה כמקור פרנסה ולא כמקור אנרגיה קריירה, מרכז החיים.  בעבודה שלי לדוגמא, יש מן אזור open space שבו יושבים 12 איש (מתוכם, שתי נשים).  2 הם מוסיקאים, שמתייחסים לעבודה כמקור פרנסה גרידא, צייר שמציג בכל מני גלריות וגם מדי פעם מוכר,  מדריך צלילה, קרמיקאית, חבר במקהלה, חבר בקבוצת הוקי דשא מקומית וגננים חובבים.  כולם בעלי משפחות.  כולם מחוייבים לתרבות הפנאי שלהם. 
בשבת, לקחה אותי מרגית, לסדנאת מוזאיקה, באחד מהכפרים במרכז הולנד.  התוצאה שלי, היתה די עלובה למען האמת, אבל תרבות פנאי זו תרבות פנאי.  אני חושבת שיש כאן איזשהו 1-0 להולנדים.  אולי זה משהו שנובע מהשלום, מהשלווה מהתחושה שצריך להעביר את הזמן איכשהו, כי אין בדיוק על מה להלחם.  אני מתפעלת מאוד.

Read Full Post »

אני לא יודעת לענות על השאלה הזו, איך לומדים שפה חדשה.  אבל אני יכולה לנסות לתאר תהליך.
פליני לדוגמא, למד עד גיל שבע וחצי לדבר ולחשוב בעברית.  בגיל שבע וחצי הכל השתנה והוא נדרש ללמוד ולחשוב בהולנדית.
הוא למד לכתוב ולדבר ולקרוא בהולנדית.  חוקי הדקדוק ההולנדים סבוכים עד מאוד ושונים לחלוטין מעברית ובכל זאת, למד.
עכשיו אני מעבירה לנושא אחר, ממש לשניונת:  לאחרונה טולקין מככב אצלנו.
בערב, אני מקריאה לו קצת מההוביט בעברית, בטלוויזיה הוא והאחיות שלו עושים מרתון שר הטבעות ומדי פעם הוא גם קורא בהולנדית קצת סיפורי פנטסיה.
בכל מקרה, פליני צייר מפה, כיאה למסורת הטולקינאית מלאת הפנטסיה ההירואית.
(חזרה לנושא השפה) הוא רצה שזו תהייה מפה באנגלית.  נראה לו מתאים.  אבל, הוא לא יודע אנגלית.  אף פעם לא למד אנגלית.
הכנתי לו מחסן מילים הירואיות לפי בקשתו.  מילה באנגלית והתרגום בעברית.
הוא התחיל לתת שמות למקומות יער המתים, טירת הגיבורים וכו', אבל הוא בנה את השמות, באנגלית – בהתאם לתחביר הנכון.
בעיני זה מדהים.  איך הוא ידע איך לחבר את המילים בסדר הנכון תחבירית באנגלית?  יכול להיות שזה מהולנדית?  אולי.
הוא גם חיבר, מן משמש של ההולנדית והאנגלית.  לדוגמא, בהולנדית במקום לכתוב the כותבים de .
דוגמא נוספת:  בהולנדית מחברים בין מילים למילה אחת ארוכה בת 19 אותיות.  זה בדיוק מה שהוא עשה.
בסופו של דבר יצאה מפה מאוד טולקינאית.  יודעי סוד יוכלו לפענח אותה.
כל הזכויות שמורות לפליני.
scan001-2.jpg

Read Full Post »

אחד הדברים הכי מורכבים שהיו לי במעבר להולנד, הוא הצורך לבחור מערכת חינוך עבור הגמדים.  בישראל, על פי רוב, בכלל אין התלבטות:  הילדים הולכים לגן שליד הבית, לבית הספר שליד הבית ולתיכון שרוב החברים הולכים אליולמעשה, אפילו את ההפניה לגן, מנהלת הרשות המקומית ביד רמה ולהורים לא נותר אלא לקטר על הגננת, משרד החינוך והרשות המקומית.  כחצי שנה לפני שעברנו להולנד, התחלנו בחקר הנושא.  מבחר בתי הספר כאן הוא גדול במיוחדמונטסורי, קתולי, בינלאומי, בריטי, יפני, הולנדי רגיל, הולנדי יהודי, בית ספר גדול או קטן.  בחירת בית הספר נתונה לשיקול ההורים.  בחירת בית הספר היתה עבורינו תהליך מחשבתי, רגשי שנדרשנו אליו – איזה כלים אנחנו רוצים לתת לילדים שלנו ואיזה מסגרת תתמוך בתהליכים החינוכיים שלנו.  עבורנו, כהורים, הזכות לבחור מוסד חינוכי, היתה מפתיעה ומבלבלת שהצריכה אותנו לבירור מעמיק.  למעשה, התחושה היתה שהכל אפשרי, והכל ישפיע באופן מהותי על הילדים ועל הבית.  במובן מסויים, זה כמו לצאת לשופינג של בתי ספר, של תפיסות חיוכיות, של קהילה לימודית.  תמיד אפשר להחליף את "השמלה", אבל מי שמשלם את המחיר זה הילדים. בסופו של דבר, אחרי הרבה מאוד התלבטוית בחרנו בבית הספר היהודי, דבר שהכתיב בסופו של דבר גם את מקום המגורים שלנו.   בחרנו בבית הספר היהודי, בעיקר בגלל השמירה על הזיקה התרבותית, צוות שמדבר בחלקו עברית, שמירה על העברית בשיעורי עברית יומיים והתחושה (המוטעית מאוד), שבגלל שאנחנו כולנו יהודים, יהיה לילדים קל להתחבר עם הילדים היהודים ההולנדים.  בית הספר היסודי,מתחיל מ"חרופ אין", שזו כיתת גן, המקבילה לטרום חובה בישראל ומסתיים ב"חרופ אחט" שזו כיתה ו'.

במהלך  שנת הלימודים של כיתה ו' (חרופ אחט), עוברים הילדים  מבחנים שמזכירים את המבחנים הפסיכומטרים וקובעים את רמת הלימודית. אלו הם ה"סיטו – טוטס".  למבחנים האלו חשיבות מכרעת בקביעת גורל הילדים, לשנים הבאות מאחר והם קובעים את רמת הלימודים בתיכון, ואת סוג הלימודים הגבוהים – מכללה מקצועית או אוניברסיטה. אני חושבת שהמבחנים הללו הם המקבילה ההולנדית, למבחנים פסיכומטריים, אלא שכאן, אין הזדמנות שניה וקשה מאוד לתקן ציונים שהושגו בכיתה ו'.   הלחץ של הילדים להצטיין במבחנים הללו גבוה מאוד ויש מערכת שלמה של מורים פרטיים שמתמחים בהכנה למבחני הסיטו, שעובדים עם הילדים כבר מכיתה ה ("חרופ זייבן").  ילדים שמשיגים תוצאות נמוכות, נידונים לתיכונים ברמה נמוכה שמסתיימים בגיל 16 ולא מאפשרים לימודים גבוהים.  יש הרבה מאוד ילדים בני 16, שיוצאים לעבוד, אחרי שהם סיימו את חוק הלימודים שלהם.  הם מתחילים כדוורים, שליחים, מסדרי מדפים בסופר מרקט וכדומה ומתקדמים בתוך מערך המקצועות האלו.  אני חושבת שיש כאן אישהו עוול, כלפי הילדים שצריכים בגיל 10 להבחן ולקבוע את העתיד המקצועי ואולי אפילו הכללי שלהם.  למרות שתמיד אפשר למצוא הפתעות, בדמותם של אנשים חרוצים ונבונים שהצליחו לבנות את עצמם. 

מערך הלימודים התיכוני ההולנדי בנוי, בגדול ובלי להכנס לפרטים מדוייקים, מהסולם הבא (יש עוד תתי רמות):
VMBO
HAVO

VWO
מערך הרמות בתיכונים בהולנד - תמונה מוויקיפדיה

הרמה הגבוהה ביותר, לדוגמא, היא ה-VWO, אני חושבת שהמקבילה שלו הוא המגמות הריאליות והמדעיות בתיכונים בישראל.   תלמידי VWO יוכלו להתקבל לכל מסלול לימודים באוניברסיטה.   תלמידי ה- VMBO יוכלו לשפר את מעמדם בלימודי MBO שזה מקביל למכללה לטכנאים. (חומר נוסף למתעניינים נמצא בוויקיפדיה)

מכיוון שהמאאממת, נמצאת בהולנד רק שנה וחצי ואוצר המילים שלה אינו מספיק כדי להבחן בסיטו, תהליך הכוונתה לרמת הלימודים, שונה מילדים הולנדים "ילידים":  היא תקבל המלצה מצוות המורים שלה על סמך ההישגים הלימודיים בשנה וחצי האחרונות והאי נדרשת לעשות מבחן IQ.  שאלתי, את המורה מי יקבל את תוצאות המבחן, והיא הבטיחה לי שרק אנחנו – ההורים ובית הספר היסודי שלה.  אני עוד רוצה לברר את הנושא עם מערך הבחינות הארצי ההולנדי.  בכל מקרה, אנחנו בתהליך של שופינג בתי ספר תיכון. 
כל הילדים קיבלו חוברת מהודרת ובה מפורטים כל התיכונים בסביבה, עם מסלולי הלימוד תמונות ושאר פרטים פרסומיים.  במקביל, חודשים ינואר-פברואר מוקדשים לימים פתוחים שבהם מתקיימים שיעורים לדוגמא וערבי הורים ותלמידים.  בחודש מרץ ההרשמה מתבצעת בפועל. מרגית, מהעבודה שלי שלחה לי קישור לאתר שבוא אפשר לקבל את המידע על רמות התיכונים השונות ולהתרשם. 

Found a site with new information on schools
http://www.onderwijsinspectie.nl/nl/home/Algemeen/zoeken/Zoek_op_scholen

select at sector " Voortgezet onderwijs "
fill in at plaatsnaam " amsterdam"
click " start zoeken"

 

At the results scroll down and click the link "Alle OV scholen"
At the next result page click on the top VWO, you than see all VWO school in holland, scroll down for amsterdam. the choises are onvoldoende, voldoende and excellent, of which the later is best of course. the ignatius (the cathlic one) was in the best top 10 schools in Holland.

 

succes,

 


בעקבות עבודת מחקר של המאמממת ושלי, הכנו מפה של תיכונים רלוונטיים, קירבה לבית ולתחנות טראאם. השתמשנו בכל מני סימונים כדי לסמן את אלו שהם אטרקטיביים במיוחד, מבחינתנו.תיכונים שמעניינים אותנו
מורכב….
בכל מקרה, אני חושבת שצריך לתת 1-0 למערך החינוך הישראלי שדוגל בחום בהזדמנות נוספת, לכל תלמיד, תמיד.

 

 

 

Read Full Post »

כל הולנד עכשיו נרגשת לקראת בואו הקרוב של סינטר-קלאס, שהוא חג כמעט לאומי פה בהולנד.  בשבוע הראשון של דצמבר, החנויות מתמלאות בעטיפות מתנה ייחודיות, בקישוטים ראויים ובהנחות סוף הדרך.  העיקר שיקנו.
אצלנו, כאמור, בגלל שאנחנו יהודים והילדים הולכים לבית ספר יהודי ולא מסתובבים בחנויות, תיארתי לעצמי שמדובר כאן באיזו שהיא מהומה שתחלוף מעל לראשנו ולא באמת תיגע בנו.
איך טעיתי…
שכחתי שהילדים אוהבים טלוויזיה, (הם לא סתם בוהים מול המסך, הם רוכשים מילים חדשות בהולנדית, כי ידוע שהטלוויזיה היא סוכן שפתי מצויין)… ובטלוויזיה יש פרסומות…
זה התחיל ביום חמישי אחרי הצהריים, כשהמלכה ופליני התווכחו, במטבח, על הדרך לקבל מתנות מסינטרקלאס.  "הוא לא עובר בבתים של יהודים" הסביר לה פליני.
"הוא כן, וצריך לשים גזר בנעל בשביל הסוס שלו", היא ענתה והזכירה שם של חברה שקיבלה מתנות שנה שעברה.  "הוא לא אמיתי ", התחיל פליני להתעצבן, "אין דבר כזה".  "דווקא יש".
באותו הזמן אני ישבתי יחד אתם סביב השולחן, אוכלת איתם ומקשיבה בשקט.  פתאום שמתי לב, שהמלכה בוכה בשקט.  דמעות גדולות התגלגלו לה על הלחיים.
הראש שלה היה מורכן ורק קולות קטנים של התייפחות נשמעו.  "מה קרה?" שאלתי אותה והסתכלתי על פליני שמשך בכתפיו ועשה פרצוף תמים.
היא בוכה ולא מדברת. "נעלבת ממשהו?", עדיין בוכה בשקט.  "פליני אמר לך משהו מעליב?" אני מנסה למקד אותה.
היא בוכה בבכי קורע לב, בשקט.
"אבא אמר לי להכין גזר לסוס של סינטרקלאס, ועכשיו פליני אומר שהוא לא אמיתי". היא בוכה והאמת המרה משתחררת.  (בדיעבד, אבא שלה לא זכר את האמירה הזו).
לקח לה חצי שעה להרגע מהבכי.

בערב, אחרי המקלחת, היא ירדה להכין לסוס של סינטרקלאס צידה לדרך – גזר בתוך הנעל שלה.
לפי המנהג, הסוס של סינטראקלאס עוצר לאכול גזר ואז סינטרקלאס משאיר מתנה.
לא היה גזר.  אבל, העילוי הבטיח לה שמלפפון זה גם, ממש מצויין.
לפני השינה, אמר לי העילוי שחייבים להשאיר לה מתנה ושהוא יחפש לה בבוקר, בארון של המתנות.
כמובן שבבוקר שכחנו מהסיפור.  קפה, ארוחות בוקר, כריכים לבית הספר – הטקסים הרגילים.
ואז המלכה התעוררה.
בלי שאפילו שמנו לב, היא הלכה לדלת הכניסה,  וחזרה ממרררת בבכי.  לקח לנו כמה דקות להבין מה קרה.  הסוס לא אכל מהמלפפון שבנעל שלה ואין מתנה.
בפעולת הסחה נועזת העילוי שלח אותי לארון של המתנות, ובינתיים האחים שלה הסבירו לה שאין דבר כזה סינטרקלאס.
העילוי פתח את דלת הכניסה, סגר אותה ובא עם מתנה למלכה.  הסוס כנראה לא אוהב מלפפון אבל סינטרקלאס בכל זאת השאיר לך משהו.
אושר גדול.
פליני לא האמין.  "זה באמת?", "זה באמת אמא?"
הקסם בהתגלמותו.
היה דיון אחר כך, שבסופו של דבר הוחלט שאליהו הנביא, קמצן, כי הוא אף פעם לא מביא מתנות.
כדי לא לצאת פריירים, פליני והמאממת, השאירו לסינטרקלאס ולסוס שלו נעלים עם עוגיות ותפוחים.  מה שבטוח.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
מחשבות:
1.  סבא שלי עליו השלום שהיה אדם חרדי, בטח היה נחרד מכל הסיפור הזה.
2.  העילוי, אולי לא יצא גאון הדור, כשהוא עודד את המלכה להתרגש ממתנות שאיש עם זקן נותן…

Read Full Post »

איזה ישראלי פה, אמר לי פעם, שאפשר לנהל שיחה שלמה בהולנדית עם אוצר מילים ממש ממש מצומצם.
הו חטט מט יאו – מה שלומך?
חזיילך- סבבה
לקר – סבבה, טעים, נחמד
פרימה – מעולה
לאאווק – אחלה
מוייי -יפה, נחמד
ככה בפשטות.
במובן מסויים זה מזכיר שיחות כלום בעברית – מה קורה, סבבה, ומה העניינים, אחלה מצויין, יופי מותק.
ההולנדית, היא תערובת שפות מאוד ייחודית שמכילה גם מילים באידיש (מוזל = מזל), בגרמנית ובאנגלית.  למהגרים להולנד, יש אפשרות לקבל שיעורים, כמעט בחינם, במן אולפן שאפשר להרשם אליו בכל עירייה (חמנטה).  חברות שלי שלקחו שיעורים באולפן הזה (חינם או תשלום סימלי ביותר), חזרו מזועזעות.  יש שם אפריקאים ותורכים בורים.  הו האימה… (חהחהחה, הגזענות מתגלה בתפארתה…..)
אפשר כמובן גם להרשם לשיעורי הולנדית באוניברסיטה, אם יש לכם זמן וכסף.  זה גם אפשרי.  מה שבטוח, זה שלא חייבים בכלל לדעת הולנדית כדי להסתדר בהולנד.  ההולנדים מדברים אנגלית מצויינת והם משתפים פעולה, גם אם זה לא בשמחה, עם הזרים הבורים שלא מסוגלים לבטא כראוי את השם שלהם (אני לדוגמא).  בכל מקרה, נכון שבעבודה הבטיחו לי קורס בהולנדית על חשבונם, אבל עד שזה יבוא לידי ביטוי, כדי שאני אוכל להבין מה קורה מסביב, אני מתכוונת לקחת שיעורים פרטיים בהולנדית.  מצאתי מישהי, אפילו דיברנו בנושא.  בקרוב אני אתחיל.  יהיייה חזיילך.  וגם חזונד (בריא). 🙂

Read Full Post »

המאממת, סיפרה לנו על המבטא המוזר של היהודים ההולנדים.  מדברים עברית במבטא הולנדי כבד. הצעתי לה לכתוב פוסט אורח והיא הסכימה בשמחה.  קבלו אותה במחיאות כפיים –  פוסט אורח של המאמממת:
ביום שישי היה לי בבצפר שיעור עברית. לפי מה שאתם רואים לא כל כך צריך ללמד אותי איך כותבים בעברית. עד שהמורה שלי תמצא לי "עבודה שתתאים לרמה שלך" אני עוזרת לילדים בכיתה שלי בעבודה שהם קיבלו. (עוזרת = נותנת להם את התשובות.)
הם תמיד מקבלים טבלה כזאת שהם צריכים למלא- איזשהו פועל, והם צריכים לכתוב מה הגוף,זמן, והתרגום להולנדית.
אז ביום שישי הזה, בתיה שאלה אותי מה זה סיטרון.  סיטרון זה לימון, אמרתי לה.
"לימון ?! את בטוחה?"
"כן, סיטרון זה לימון." אמרה מיכל, שיודעת עברית, שישבה לידה.
"לימון ? נו אבל מה הקשר בין סיטרון ללימון ?!" התעקשה בתיה.
"נו הדבר הצהוב הזה, החמוץ. את יודעת מה זה סיטרון !!!" אמרה נועה, שיושבת מאחורינו.
ובתיה שאלה: "כן, בסדר, אבל מה זה לעזאזל לימוּן ?"
"לא לימוּן, לימון !!" יעל הסבירה לה, שיושבת ליד נועה.
"נו אבל אני מדברת על סיטרון !!" אמרה בתיה.
"למון, ליים, ובעברית לימון !!!" אמרתי.
"ליים ?! מה הקשר? אנחנו מדברות על סיטרון לא ?!" שאלה בתיה, כי ליים בהולנדית זה דבק נוזלי.
"ליים ! באנגלית לא בהולנדית!" ענתה מיכל.
"מה הקשר אנגלית ? אני רוצה לדעת מה סיטרון , שזה הולנדית מיכל, בעיברית, ואומרים לי שזה לימון!"
ואז המורה היקרה שלנו באה, חטפה את הטבלה מהידיים של בתיה וצעקה אלינו שזה מאוד מראה חוסר אחריות שאנחנו לא עובדים עכשיו ושבכלל אם היינו מסתכלים היינו רואים שכתוב שם סידרו.

Read Full Post »

כשהייתי נערה, הייתי עושה הרבה מאוד בייביסיטר. אלו היו דמי הכיס שלי.  איתם קניתי לי ליוויס משומשים בשוק הפשפשים ושרוואלים לרוב. אני חושבת שזה היה השיעור הראשון שלי בניהול תקציב: אם יש – מוציאים. אם אין, אז אין.  איכשהו כל החברות שלי מסביב היו עושות בייביסיטר וזה היה דמי הכיס של כולנו.  עם 40 שקלים בכיס, אפשר לסוע להסתובב בדיזינגוף ויש אפילו עודף.
יש לי חברה שחסכה את כל הכסף של הבייביסיטר שהיא עשתה מגיל 12 בערך ועם זה היא ממנה את התואר הראשון.
הבת של חברה שלי, פה בהולנד, עושה בייביסיטר ובכסף היא שדרגה את האייפוד לאייפון.  בן אחר, של חברים שלנו, שוטף כלים במסעדה.
לאף אחד מההורים שלהם לא חסר כסף.  בכל מקרה, הם מלמדים את הילדים לעבוד עבור הכסף.  זה ראוי בעיני.
אני לא זוכרת את עצמי מבקשת או מקבלת דמי כיס והנה עכשיו, כאמא, אני נדרשת לעניין.
המהממת מבקשת לקבל קצבה חודשית.  "כולם אצלי בכיתה, מקבלים עשרים אירו לחודש.  גם אני רוצה" . אני נורא אוהבת את "כולם".
הלכתי לססקיה,קולגה מהעבודה שלי. יש לה בת, בת 14.  אצל ססקיה, המודל הוא אחר לגמרי.  היא רוצה שהבת שלה לא רק תבין את משמעות הכסף, היא רוצה שהבת שלה תלמד לנהל תקציב.  ססקיה, חישבה ומצאה כי בשנה היא מוציאה בערך 600 אירו על הבת שלה – על בגדים ונעלים ושמוצעס ומעילים וכדומה.  בהתאם לתוכנית החינוכית של ססקיה, היא קונה לבת שלה בתחילת כל עונה, מעיל וזוג נעליים.  בכל חודש, הבת שלה מקבלת 50 אירו.  זה הסכום שהיא אמורה לקנות איתו ביגוד ושמונצעס.
בנוסף, לבת יש אפשרות לבצע מטלות "אקסטרה" בבית, כמו לשאוב את הספות, לנקות חלונות, לעשות ווקס לאוטו וכדומה.  לכל מטלה יש תג מחיר.  ככה, הילדה יכולה להרוויח עוד קצת.
זה מצליח לה לססקיה, המודל הזה.  הילדה למדה לבצע הערכה – חולצה אחת ממותגת, או חמש בשוק.  הילדה, ככה טוענת ססקיה, למדה מהו הערך של הכסף.  אני עדיין מתלבטת בנוגע לאיך מחנכים לכסף.  המודל של ססקיה לא כל כך מתאים לי.  יש בו הרבה חורים.  ממתי על עזרה בבית, צריך לקבל כסף?  סילביה, קולגה אחרת, סיפרה לי שגם אצלה בבית ככה היו נוהגים.
קולגה אחר מהעבודה, סיפר לי שהוא היה מקבל כסף עבור ציונים.  על כל ציון מעל 90, הוא היה מקבל סכום מסויים.  ציון מעל 95 היה סכום כפול.  ג'יימס, (ככה קוראים לעמית שלי), היה עובד קשה במיוחד בשביל ציונים גבוהים.  בימי שבת הוא היה הולך לפאב של סבתא שלו ורוחץ כלים, ככה הוא היה מרוויח עוד קצת.  יש לי בעיה לתת כסף עבור ציונים גבוהים.  איפה החינוך לאהבת הידע והשאיפה להעמקה? בכל אופן, זה לא מודל שאני רוצה לאמץ.
20 אירו לחודש נראה לי סכום רציני מאוד לילדה בת 11 וחצי.  מצד שני, "כוווווולם" מקבלים.
העילוי בעד- "מה 'כפת לך לתת לה כסף?"
"בשביל מה היא צריכה כסף", אני שואלת אותו, "שתחסוך" הוא עונה לי.

בינתיים, אני גם מתגברת אותה ב 4 אירו לשעת בייביסיטר.  שתחסוך.  אבל מחסכון, לא עושים חינוך לכסף.  רק לחיסכון.
money
התמונה לקוחה מכאן.

Read Full Post »

בעבודה יוצא לי לדבר הרבה עם הולנדים "אמיתיים"* . בהפסקות הקפה אני יושבת עם כמה קולגות שלי, שמוכנים לדבר באנגלית** עושים מן שיחת סלון.
חלק גדול מהשיחות שלנו הן שיחות של השוואה, איך זה אצלנו, איך זה אצלם. איכשהו, בגלל שאני לא יכולה לקרוא עיתונות מקומית ולהבין באמת מה קורה, אני קצת (הרבה) קלולס.
השיחות הללו נותנות לי חלון מרתק למה שקורה בחברה ההולנדית. מסתבר, שהדשא של השכן, רק נראה ירוק.
"כל ההולנדים הטובים כבר עזבו לניו-זילנד" הם מספרים. יש בהולנד גל עזיבה. "בריחת מוחות" תקראו לזה, או "בריחת כוחות". הרבה הולנדים מיואשים מכמות המהגרים ומהתרבות שמשתנה להם מול העיניים ומהגרים לחצי הדרומי של כדור הארץ, לארגנטינה, לאוסטרליה ובעיקר לניו-זילנד. לא ברור לי אם הם עוזבים ומקימים שם חוות, או עוברים לגור בערים, אבל זו תופעה שמדובר בה רבות.
"החינוך מעולם לא היה במצב רע כל כך", "מערכת הבריאות קורסת"…הם מבכים את מצב מערכת החינוך והשכר הנמוך של המורים. מורה מרוויח שכר ממוצע של כ- 1800 אירו לחודש, שזה שכר שמתקרב לשכר המינימום. הרבה מהם, בגלל חלקיות המשרה, לא מגיעים אפילו לשכר המינימום. הם מספרים כי יש בעיה לגייס אחיות ואחים לבתי ספר לסיעוד. התנאים הקשים מרתיעים צעירים. לטענתם, מערכת הסיעוד ההולנית, נשענת על זרים מתורכיה, ממרוקו, מפולין. גם הפועלים שבונים בתים בהולנד, הם זרים. הם מגיעים לפרוייקטים, עושים קצת כסף ואז חוזרים למדינות המוצא שלהם.
לדבריהם, יש בעיה קשה עם המוסלמים ולא פעם נוצרים מוקדי אלימות, על רקע מתיחות בין תרבותית.
הם מספרים בגאווה על הצבא ההולנדי ועל חיל הים שהוא החזק באירופה. כששאלתי אותם על הצורך של הולנד בצבא פעיל (תמימה שכמותי), הם סיפרו בגאווה על התרומה של ההולנדים במלחמה באפגניסטן, ועל הצורך להגן על הולנד מפני תקיפה מוסלמית. "יותר לא יכבשו אותנו, כמו שעשו הגרמנים", אמר לי הנק***.
על ישראל הם לא יודעים הרבה. מדי פעם יש תוכנית דוקומנטרית על אחד הצדדים בסכסוך וזה מה שהם מכירים – ישראל, מדינת סכסוך.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
* זה בניגוד ליהודים הולנדים שאני מכירה מבית הספר היהודי או מזוגות מעורבים, ישראלית והולנדי ולהיפך.
** ולא ללמד אותי בפטרוניות הולנדית
*** רציתי לומר לו שהם נכנעו לבד ברצון, אבל הייתי מנומסת ורק הנהנתי.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
קוראים יקרים, נמאס לי מההתנצחויות פה, שעברו לפסים אישיים.  כל תגובה נוספת לפוסט הזה תמחק!

Read Full Post »

אנחנו חושבים ומדברים הרבה על "מה יצא לנו", מזה שאנחנו פה בנכר.
התנתקנו מהחברים, התנתקנו מהמשפחה, התנתקנו מהתרבות, התנתקנו מהיקר לנו (כמו לדוגמא הפעילות שהיתה לי בשנתיים האחרונות<<מי שמבין מבין>>)
… אז מה בדיוק יצא לנו מההולנדים? העילוי ואני מסכימים שמעל לכל, אנחנו הרווחנו מערכת חינוך מעולה לילדים שלנו.  למעשה, בתחושה שלנו, אנחנו הצלנו קצת את הילדים.

פתאום, אחרי חודש בבית הספר הם מלאים הערכה ואהבה כלפי המורים שלהם, כלפי תהליך הלמידה שלהם.  כתוצר של מערכת החינוך בארץ וכמי שלוותה אותה ברבדים שונים בעשור האחרון, אני יודעת לומר שזה כל כך לא מובן מאליו תחושת ההערכה הזו, שבאה מילדים.  הלב שלי נצבט כשאני חושבת על חבר של הבן שלי.  ילד מתוק ושקט, שאובחן כבעל הפרעת קשב קלה ונאמר להורים שלו שהילד יצטרך ריטלין.  ילד לא מופרע.  שקט ומופנם.  ילד שעם מורה רגישה וקצת שקט, יכול היה לפרוח.  כיתות קטנות יותר, מרווחות יותר, שעות לימוד ארוכות יותר ומגוונות יותר היו מאפשרים לילד הזה ללמוד על אף ההפרעות הקלות שלו.

אני מדברת עם חברות מהארץ על מערכת החינוך הישראלית וכועסת מאוד.  זה בלתי נסלח, שהילדים שלהן, מקבלים פחות מהילדים שלי.  זה בלתי נסלח שנוצרים פערים כאלו.  אין סיבה שילד בישראל יקבל פחות מילד בהולנד.  אין סיבה שילד בישראל יחוש בוז למורים שלו, כבר מכיתה ב'.  אין סיבה שמורה בישראל תצרח על ילדים בכיתה א' כי הם מעצבנים אותה.

בית הספר של הילדים שלי, לא חף מבעיות.  הם עדיין לא למדו להשתמש במחשבים בשיעורים השונים, אין שיעורי מוסיקה וישנן בעיות חברתיות קשות, הנובעות מתחושות ניכור בין היהודים ההולנדים ליהודים הישראלים.  אני גם לא יכולה להיות מעורבת מאוד בבית הספר של הילדים שלי כפי שהייתי מעורבת בישראל – אני מקבלת טפסים, מכתבים, מוזמנת לאספות הורים אבל הכל בהולנדית….  אני לא מעורבת, אבל כצופה מן הצד אני יכולה לומר שעל אף הקשיים – בית הספר הזה עשה ועושה עבודת קודש בחינוך הילדים.  ניכר במורות של הגמדים שלי, שהן אוהבות את מה שהן עושות ומחוייבות לכך.
גם לילדים בישראל מגיע.  מאוד חבל שרובם חווים את מערכת החינוך כמכלאה אחת גדולה.  30-40 ילדים דחוסים בכיתה עם מורה ממורמרת או חסרת ניסיון.  מזל אם ככה, שיום הלימוד הוא רק 4-5 שעות ולא יותר….
אז מה יצא לנו מהולנד?  הרוונו את החיוך של הילדים, את הכבוד שהם רוחשים למורים ולמורות שלהם. הילדים שלי, עשו תיקון לחווית בית הספר בישראל והם חווים עכשיו רומן עם ההשכלה. בלי צורך לטול תרופות.

Read Full Post »

כמובן שבלילה לא ישנתי כמעט מהתרגשות.
התלבשתי חגיגי, מכנסיים אפורים, חולצה לבנה עם כפתורים, סוודר אדום בורדו.
לקחתי מהעילוי את המכונית ונסעתי שעתיים וחצי, לעיירה Enschede שנמצאת על גבול גרמניה.
הנסיעה היתה מייגעת, בעיקר כי ה-GPS שבק חיים והעילוי ניסה להסביר לי איך לבצע עליו ריסט, תוך כדי נסיעה של 120 קמ"ש.
המון המון משאיות ענק בדרך.  גשם שוטף.
האוניברסיטה יפייפיה.  המון ברווזים צעדו מדשא אחד לדשא שני, תוך שהם חוצים את הכביש והמכוניות עוצרות ונותנות להם לעבור.
חניה בשפע ובחינם.  המון המון מרחבים ירוקים ועצים עצים ועצים.
הגעתי חמש דקות לפני הזמן, חיכיתי שתיים לייד החדר שלו.
אני חושבת שהיתה פגישה טובה.  אולי אפילו טובה מאוד.  תגידו אתם מה דעתכם.

קודם כל, אני חייבת לציין, שהפרופ', עם כל הכבוד להיותו פרופ', יש לו יחסי אנוש, אההם, איך לומר בעדינות… לא משהו….
נכנסת אורחת מישראל, נסעה שעתיים מאמסטרדם,  גשם סוחף.  לא הציע אפילו כוס קפה.  שלא נדבר על תה צמחים.
מיילא.
ציפיתי שאחרי כמה דקות הוא יגיד לי שהוא צריך ללכת, כי בהתחלה הוא אפילו לא יצר קשר עין.

אבל… לאט לאט, ככה התגלגלה שיחה, על חינוך ועל טלוויזיה והקשר ביניהם.  דיברנו על itv ועל הטלוויזיה האינטראקטיבית והדיגיטלית
בישראל ובהולנד.  דיברנו על מה עשיתי בעיריית רמת גן ועל איך ה-iptv יכול לעשות את ההבדל.
לאט לאט הוא גם יצר קשר עיין.
מדי פעם הוא הביט בשעון.  שאלתי האם תם זמננו, אבל הוא אמר שלא. שמאוד מעניין לו הכיוונים שאני חושבת עליהם.

שאלתי אותו איך אני יכולה להשיג מימון למחקר בנושאים שמענייינים אותי.
הוא הציע שאני אכתוב שתי הצעות לשני גופים שונים, והוא ישמח ללוות את התהליך ולחתום עליהן אם הן תהיינה טובות.
הצעה אחת מיועדת לטלוויזיה החינוכית ההולנדית הצעה שנייה מיועד לחברת הטלוויזיה בכבלים האירופית.

כשנראה לי שאין לנו יותר על מה לדבר, הודתי לו והבטחתי שאני אעמוד איתו בקשר.

ואז הבנאדם כנראה התעורר ושאל אם אני רוצה להצטרף אליו לארוחת צהריים.
ביקשתי רק קפה והוא לקח אותי למכונת קפה של הסגל לקפוצ'ינו.
אחר כך, הוא נזכר שהוא רוצה להכיר לי משהו והלכנו להכיר עמית שלו, שכתב אתו מאמרים בנוגע לטלוויזיה אינטראקטיבית.
אותו עמית, מתברר, בעל קשרים מרובים בטלוויזיה החינוכית וישמח לעזור.
בקיצור, קבענו שנהייה בקשר.
אני צריכה עכשיו לכתוב את הצעות המחקר ואת הרקע הספרותי.

נראה לי קשה לכתוב שתי הצעות מחקר במקביל.  בעיקר כי אין לי גישה למאגרי מידע ולג'ורנלים מקצועיים.

אני גם לא יודעת למה התכוון המשורר במחקר אקספלורטיבי.

ומה זה אומר בכלל, "אם ההצעות תהיינה טובות"?  מה זה טוב?

אולי בעצם היתה זו דרכו "לנפנף" אותי…. אויי…

לאלוהים פיתרונות.

אם אנחנו כבר מדברים על אלוהים,
אז שיהיה לכולנו צום קל וכפרת עוונות מובטחת.

Read Full Post »

« Newer Posts - Older Posts »