Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for the ‘טלוויזיה’ Category

שנות השמונים פה שולטות. זה כמו לסוע במנהרת הזמן…
המוסיקה, הביגוד, האיפור, הטלוויזיה – הכל מעיד שהגעתי לשנות השמונים.
בטלוויזיה ביל קוסבי, ו- A Team, בתחנות הרדיו אני שומעת סינטיסיזרים ואת דפש מוד.
גם ברשתות קניות שונות, המוסיקה שמושמעת היא כזו של שנות השמונים.
ברחוב נערות עם ג'ינס צמוד וחותלות, איפור צעקני של עיניים ושפתיים מודגשות.
מוזר מאוד.
הפנקיסטים חוזרים?!?
חסרות רק משינה תסלם ובנזין להשלים את האווירה.
במינהרת הזמן הזו, אני מתחילה להכין תרוצים…
מצטערת המורה, שוב לא הכנתי שיעורים…
קריצה

Read Full Post »

בזמן האחרון, אני מוצאת את עצמי בתפקיד ראש צוות הווי ובידור באופן פעיל במיוחד.
נכון, שבקיץ, כשרק הגענו לכאן אז בהחלט לקחתי על עצמי את ניהול הקיטנה וכל יום השתדלנו לעשות משהו.
אבל זה היה בקיץ. היה יותר קל לנהל את הקיטנה של הגמדים בקיץ. קודם כל הם היו שלושה ויצרו דינמיקה פנימית שבה תמיד שניים היו נגד אחד. היו אינטריגות לרוב, והחיים פה נראו כהרפתקאה נהדרת, במזג אוויר נפלא. כל יום גילינו מקום חדש וקראנו למקומות בשם. עכשיו זה קצת יותר קשה התפקיד שלי. אני מנהלת קיטנה לילדה קטנה ותובענית.

כשהאחים שלה בבית הספר, היא נשארת בבית ורק בצהריים מדי פעם היא הולכת לגן. מן סידור כזה. אני לא רוצה שהמלכה תשב כל היום מול מסך הטלוויזיה ותראה סבא טוביה ודורה ובוב ספוג (היא ואח שלה, כבר מריצים דיאלוגים שלמים מבוב ספוג וזה מצחיק נורא). אני גם לא רוצה שהיא תשב כל היום מול מסך המחשב ותראה הופ ורינת וניקולודאון באמצעות סרטונים במחשב.

אז מה עושים עם ילדה בת עוד מעט 4, יום יום?
היינו בגן החיות (Artis). גן החיות נמצא במרחק של 10 דקות נסיעה במטרו מהבית שלנו. זה גן חיות מקסים בלב אמסטרדם. כשהגענו, זיהתה המלכה את חנות המזכרות. מאותו רגע, אף לא חייה אחת עניינה אותה. "בואי נלך לחנות הצעצועים ואחר כך תקני לי שוקו" היא אמרה לי בכל 10 מטרים. "כואבות לי כבר הרגליים, אז כדאי שנקנה לי שוקו ואחר כך גלידה ואחר כך נקנה צעצועים. טוב אמא?" היא אמרה לי בכל 20 מטרים. ככה לגוון בתלונות. גן חיות מקסים ארטיס. לא עמוס מדי, לא גדול מדי. בדיוק באמצע. אחר כך, בדרך חזרה, שאלתי אותה איך היה והיא אמרה שהיה נחמד אבל משעמם. לכו תעבדו בשביל מלכה…
ביום אחר, לקחתי אותה למשחקיה נהדרת (TunFun) באמסטדם. שוב, 10 דקות נסיעה. לב אמסטרדם. משחקיה נהדרת עם מתקנים ברמות שחבל על הזמן. העברנו במשחקיה שעתיים וחצי ואז שוב משעממם לה נורא.
אנחנו קוראות ביחד ספרים והיא מציירת, אבל באמת שזה לא פשוט להיות לבד בבית בלי האחים שלה ובחוץ מזג האוויר מתקרר. מדי פעם אנחנו נוסעות לטיול באופנים והיא שרה מקסים ביחד איתי את "מי ימלל גבורות ישראל", של חנוכה, כי זה השיר היחיד שאני זוכרת את המילים שלו.
החל מנובמבר, היא תהייה בגן שלושה ימים, מהבוקר עד אחר הצהריים, ואז אני אצטרך למצוא לה תעסוקה רק ליומיים. אני מחכה כבר לנובמבר.
זה אומר, שלי יתפנו שלושה ימים אמיתיים. ככה לעצמי, בלי להיות בתפקיד מנהלת הקיטנה ומדריכה ראשית.

Read Full Post »

מעצבן אותי שאין מנגנון של micro payment מוסדר בנוגע לתוכן שאני צורכת.
אני רוצה לדעת שאני לא "גונבת" תוכן, כשאני מורידה איזה שיר או תוכנית טלוויזיה.
אם פיספסתי את בנות מקלאוד, אני רוצה שתהייה לי האפשרות להוריד את הפרק ולשלם עבורו.
כרגע זה אפשרי, רק אם אני גרה באוסטרליה.
אני רוצה שתהייה לי האפשרות לשלם עבור שירים כמו שעשו באתר songs. אני לא רוצה להסתפק במאגר שלהם.
אם אפשר, אני רוצה שמנגנון התשלום יהיה כבר דרך האימיול.
אני רוצה לשלוט בתוכן, שזורם אלי דרך הטלוויזיה ולבחור – סדרה מארצות הברית, סדרה מבריטניה, תוכנית דוקומנטרית מישראל ועוד אחת מאוסטרליה.
התוכן, כבר שם ברשת. תנו לי לבחור, אני יודעת מה טוב בשבילי. מוכנה גם לשלם.
כשהטלוויזיה והאינטרנט מתמזגים בעידן שלנו, אני לא רוצה שמשהו בחברת התוכן יחליט עבורי מה טוב. הימים הללו עברו.
גם טכנולוגית וגם רעיונית, אנשים מסוגלים לבחור תוכן בעצמם. באמת הפכנו לכפר גלובלי קטן.
אני רוצה לצפות במה שאני בוחרת, אני רוצה גם לשלם, מחיר הוגן, עבור צריכה הוגנת.
מישהו צריך כבר להסדיר את זה משפטית, כי טכנולוגית מנגנון ה micro payment כבר קיים כמעט עשור.
תנו לי לשלם ונגמור עניין. לא רוצה לפגוש אף אחד בבית משפט.

בינתיים, העילוי ואני בויכוחים – להוריד או לא להוריד.
פליני, שנדרש לנושא טען בחום שהיוצרים, יוצרים בשביל עצמם, בלי קשר לכמה כסף הם יקבלו. אם הם החומרים שלהם זמינים ברשת, אז מותר לכולם.
הממההממתת, טענה, שאסור, אסור, אסור ,להפר זכויות יוצרים ואם אי אפשר לשלם להם אז אי אפשר להשתמש בחומרים שלהם.
והמלכה לא מבינה למה אני לא מורידה לה את הקרקס של רינת.

Read Full Post »

« Newer Posts