Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for the ‘כמה זה עולה לנו’ Category

זה התחיל בסביבות מאי, כשהמדיח שלנו התקלקל.  לקח לנו בערך חודש להביא מישהו שיתקן.  בין לבין התאמנו בשטיפת כלים ובימים קשים במיוחד באכילה מצלחות נייר חד פעמיות.   כשהטכנאי הגיע, הוא העריך את התיקון בעלות של בערך 200 אירו.  העילוי הציע שנוותר על התיקון ונקנה כבר חדש עם אחריות.  אחרי ויכוחים ביננו הזמנתי בסוף יוני מדיח חדש.  בחרתי אחד מצויין עם כל מני שיכלולים.  600 אירו בערך אבל, עם אחריות ל-7 שנים ושירות של הובלה והרכבה.  מבסוטים, חיכינו כמה שבועות שהמדיח החדש יגיע אלינו הביתה.  בינתיים הילדים תרגלו, (לא בהצלחה מרובה), שטיפת כלים בלי להרטיב את הרצפה.  זו היתה גם הזדמנות  מצויינת לבדוק איך לאקים לציפורניים מחזיקים מעמד תחת ערימות של כלים שצריך לקרצף (OPI ניצח) ואיך תמיד העילוי מפתיע אותי כשהוא מצליח להתמודד עם ערמות מיאשות למדי.

בכל מקרה, באמצע יולי, המדיח החדש הגיע.  שני בחורים חסונים ולבושי סרבל לבן הביאו אותו הביתה.  הם התחילו לבדוק איך אפשר להוציא את הישן ולהתקין את החדש.  הם דיברו ביניהם בהולנדית ואחר כך, התקשרו למשרד.  היתה לי הרגשה לא טובה, אבל לא נתתי להם לראות את זה.  אחר כך המתח הרג אותי ושאלתי אם יש בעיה.  הבכיר (?), ענה שהם לא יכולים להוציא את המדיח בלי לפרק לי את המטבח.  הכל פה מחובר בקצף בטון .  הבחורים לקחו את המדיח החדש איתם והבטיחו שהם ידאגו שההזמנה תבוטל.  אחרי שבוע התקשרו מהמשרדים לוודא שאני באמת מבטלת הרכישה ושאני מאוד מרוצה מהשירות שלהם.  החלטנו להזמין שוב את הטכנאי של המדיחים.  הוא חזר, הסתכל ואמר שלא תהיי בעיה, אבל  את החלפים יש להזמין מראש.   משהו שקשור למנוע ולמשאבת מיים.

יותר מחמישה שבועות חלפו.  באופן עקרוני, הפסקנו להזמין אלינו הביתה.  לא שקודם היינו דוגמא לאירוח מופתי עם ארוחות מתוקתקות וכלים נאים, אבל גם המעט הזה פסק לחלוטין.

בין לבין גם המקרר התחיל להתקלקל.  פעם בשבוע הוא היה מקפיא כל דבר ואחר כך מפשיר.  מי שהיה פותח את המקרר לקראת סוף השבוע לדוגמא, היה צריך קצת להתרחק, כי שלולית המיים שנקוותה בתחתית המקרר היתה זולגת מטה, אל הארון מתחת למקרר ואחר כך לרצפה.  במובן מסויים הגענו לקרקעית התהום, למרות שבאופן מפתיע לא היו פה מקקים או עכברים.  במעט רק נבדלנו מ"משפחת המלוכלכים".

יכול להיות, שאם היינו חיים בישראל, זה לא היה קורה, ההזנחה הזו.  אמא שלי היתה מקבלת חום ולא מפסיקה לנדנד, אבא שלי היה מתגייס לעזור  ואמא של העילוי היתה מתקשרת חדשות לבקרים לשאול אם הילדים מצליחים לאכול אוכל לא מקולקל.  החיידקים חגגו אבל אנחנו לא איבדנו תקווה.  הטכנאי של המדיח יתקן את הכל.  הוא הגיע באיזה בוקר, שבו הכרזתי שאני עובדת מהבית.  בערב קודם, וויתרנו על שטיפת הכלים.  ידענו שהמדיח והרעש החמוד של המיים יפתרו את הכל.  הוא הגיע מוקדם מאוד, כמו שהובטח לי.  ארגז כלים  וג'ינס נמוך עם חריץ.  אחרי עשר דקות הוא אומר שהוא לא יכול להוציא את המדיח ולתקן את המנוע מאחורה בלי לשבור את השייש והארונות במטבח. הבשורה שברה אותנו ואיבדנו תקווה.
זה היה השלב שבו הרמתי טלפון לשיפוצניק הפולני שאנחנו מכירים.  קוראים לו דרק .  העילוי קורא לו דרעעאק, אבל שנינו יודעים שהבחור שווה כל סנט.  הוא הגיע לתת לנו עצות והצעת מחיר.  בין לבין גם הכרתי שלומית, שהיא במקרה מעצבת פנים כישרונית מאוד, עם המון סבלנות.

בכל מקרה, התחלנו במסע לעבר השיפוץ של המטבח.  שברנו קיר, בנינו קיר אחר, הזמנו את המטבח החדש מאיקאה ורצפות בגוו מעניין מאיזו חנות בצפון העיר.  יהיה מקסים כשהכל יסתיים (ביומולדת שלי ירכיבו את השייש) .  בינתיים אנחנו חיים במן מחנה פליטים , הכל מלא באבק ואני לא מפסיקה להתעטש אבל אנחנו מתרגלים סבלנות ושיתוף פעולה וחיים בלכלוך.    הכל בגלל המדיח.

Read Full Post »

פעם מזמן… לפני שהיה אינטרנט… לפני שהיה יותר מערוץ אחד….בקרית אונו, קן הצופים היה ליד מגדל המים והפרדסים, איפה שהיום יש שכונה חדשה ורבי קומות. אלו שלמדו בבתי הספר היסודיים בקיראון הלכו לצופים ואחר כך בתיכון לנוער העובד.   הקן של הנוער העובד, היה ליד הבריכה והיתה תקופה שהם התגאו בהיותם הקן הכי גדול בארץ.  היו גם בני עקיבא, ואפשר היה לראות אותם בחולצות לבנות מתגודדים ליד בית הכנסת של "הצעירים" (ככה סבא שלי נהג לקרוא לבית הכנסת, שהיה ממוקם מול בית הכנסת שלו).

בכיתה ד' ניסיתי קצת את הצופים, אבל זה לא כל כך בשבילי לעשות מה שכולם עושים.  מהר מאוד מצאתי את עצמי הרשג"דית הראשית של הספה בצופי הטלוויזיה. והמצעד היחיד שנהגתי לעשות הוא עד לכפתור של הטלוויזיה, כי השלט היה מקולקל.  העילוי, לעומתי התמיד שנתיים שלוש בצופים ועד היום הוא זוכר שהוא היה פעם.  די בגאווה הוא מספר על זה.  אני, מצידי שרה לו שיר עם מילים גסות על הצופים ומה הם יכולים לעשות… הממ… אנחנו לא במיוחד אנשי תנועות, אנחנו – העילוי ואני, אבל הגמדים – זה כבר משהו אחר.  אני חושבת.  כשסיפרתי להם שהצופים בעברית מגיעים להולנד, הם מאוד התרגשו.  יש כמובן את בני עקיבא, שהם דוגמים לפעמים, אבל הם מעדיפים את התפילות הפומביות לשמור להזדמנות חגיגית אחרת.
אנחנו תמיד שמחים לתמוך בכל פעילות חברתית עם צוויון ישראלי.

עמית רבין, שבין יתר עיסוקיו החשובים קורא בבלוג שלי, ירכז את השבט.

הנה עוד כמה פרטים, שהוא שלח לי במייל:

אנחנו שמחים לפתוח את ההרשמה לשבט הצופים הראשון בהולנד, צוות ההדרכה מוכן ונרגש להתחיל את הפעילות!

ניתן להירשם בקישור הבא: https://www.regemsys.com/tzofim_amsterdam

הקישור מורכב משני שלבים, השלב הראשון – פרטי הרשמה, השלב השני – פרטי התשלום.

הנה עוד פרטים נוספים, שהוא שלח לי במייל:

ההרשמה מראש חשובה על מנת שנוכל לשבץ את ילדכם בקבוצת הגיל המתאימה ומטעמי אבטחה כיוון שאנו נדרשים לדעת מראש מי מגיע.

תשלום

1. עלות הסמסטר הראשון היא 36 יורו (6 יורו בעבור פעולה).

2. דמי חבר שנתיים הינם בגובה 20 יורו, זאת בעבור מדי החאקי, עניבה, סמלים, ביטוח והוצאות נוספות.
דמי החבר השנתיים הינם יחסיים לכך שהשנה נקיים סמסטר וחצי של פעילות.

3. אם הינכם מעוניינים לשלם במזומן ולא בכרטיס אשראי דרך האתר, ניתן יהיה לשלם ביום פתיחת השבט, החל משעה 12:30.

גם אם הינכם מעוניינים לשלם במזומן, אנא הסדירו את פרטי ההרשמה לפני ההגעה לפעילות.

אנו מזמינים אתכם ההורים להגיע למיפקד הראשון של שבט אמסטרדם, המיפקד יתקיים בשעה 14:30 ביום ראשון ה-6.3.11.

נתראה בקרוב

בברכת חזק ואמץ

עמית רבין

להתראות בראשון הבא.

Read Full Post »

אחרי תקופת הבניה הגדולה, שהיתה מנובמבר 2009 ועד מרץ 2010, היינו צריכים להתאושש.

לקחנו את הזמן,  למרות  שידענו שצריך לשפץ את הגינה.  צריך להחליף את הבלטות שכבר היו סכנת נפשות, לעקור את השיחים שגדלו להם פרא, להוסיף גדר ותאורה – ובכלל, לרענן את המראה הכללי.  היא נראתה הכי עלובה ופראית ברחוב שלנו, ולנו לא היו כוחות הנפש להתמודד איתה לבד.


מבט על הגינה הקדמית, לפני.

קיבלתי הצעות כתובות משני גננים שעובדים פה בשכונה.  הם באו לראות, מדדו, שאלו מה הייתי רוצה ואחר כך שלחו לי בדואר מעטפה לבנה ונייר עבה עם הצעות מדהימות.  הצעה אחת היתה 6000 אירו, לגינה הקדמית בלבד.  הצעה אחרת, לוותה במסע מרתק עם אדריכל גינות מקצועי. כל מפגש קסום איתו יעלה לנו לא פחות מ- 80 אירו , חוצמיזה שתי הגינות – הקדמית והאחורית יעלו לנו לא פחות מ-10,000 אירו.

הגינה האחורית בתקופת החורף

העילוי נחרד.  ביני לביני, לא היה אכפת לי לשלם.  "נממן את זה מהפנסיה שלי", הצעתי לו.  העיקר שמישהו כבר ישפץ את הגינה.  הבלטות העקומות, הפחידו אותי.  חששתי, שאיזה שליח פיצה ימעוד בגינה וישבור משהו ואנחנו נצטרך לשלם במשך שנים סכומי עתק.  פיצויים.  דוד, שקלט את המצוקה שלי, הציע שאני אתקשר לקישטוף, איזה פולני שהוא מכיר.
שני טלפונים, שתי פגישות.  הגיעו שניים.  אחד מהם דובר אנגלית קלוקלת, השני דומה שתי טיפות מים, לדוד שלי פאול.  לחיצת יד אחת וטלפון נרגש לאבא שלי, שיגיד להם בפולנית, שיתנו מחיר טוב.

הגינה האחורית בתקופת השיפוץ

שבוע וחצי לקח להם לעשות לנו גינה חדשה, שבוע שבו הפולנית שהם דיברו איתי החזירה אותי לגיל צעיר מאוד, כשסבתא שלי זכרונה לברכה היתה מושיבה אותי על אדן החלון ומצביעה על על משהו ואומרת לי דג'וו (drzewo=עץ) ונייבו (niebo = שמיים).  בתקופה שהם עבדו, היו לי בלילה חלומות שבהם אני סופרת בפולנית.   היה נדמה לי, שככל שאני נחשפת אליהם השפה הזו, שפת אימי חוזרת אלי.  עוד מילה שנדלית ממקום עמוק בזכרון.  די הפליא אותי שהבנתי חלק גדול מהשיחות בינהם.  עמדתי על המשמר.  בכל זאת, הם פולנים ואני לא רוצה שימכרו אותי בזול.

שבוע וחצי, פחות מ- 6000 אירו שיחה לא פשוטה אחת על הפולנים והיהודים* וקצת על ההסטוריה, ויש לי שתי גינות חדשות.


הגינה הקדמית, כבר עם תאורה ועם גדר

אני אחראית על הצמחיה, כך החלטנו העילוי ואני.  הוא אחראי על ריהוט הגינה והברביקיו.

לגזור ולשמור - אני עובדת בגינה.

~~~~~~~~~~~~
* יש משהו מאוד מענין – האדריכלית שתכננה לי את הבית היא גרמניה והפועלים ששיפצו לי את הגינה הם פולנים.

~~~~~~~~~~~~~
עוד פוסט בנושא:
גינה

Read Full Post »

כמעט כמו באוטובוס מאסף מנהריה לאילת לקח המסע שלנו לישראל וחזרה.  לרגל חתונה של בנדוד שלי (מזל טוב, באמת הגיע הזמן), הזדמן לנו ביקור בישראל.  שבוע  בלבד.  כשקיטרתי לחבר שלנו על מחירי הטיסה, הוא הציע לי לבדוק בgerman wings. קצת נרתעתי מחברת תעופה גרמנית לא מוכרת (לא מוכרת לי בכל אופן).  דמיינתי טרוריסטים וסלקציה והרבה מתח.  בהשוואה לחברות התעופה המוכרות (אלעל וKLM), המחירים היו מגוכחים.  מאתיים עד מאתיים חמישים אירו לאדם.   הטיסה היא מקלן גרמניה שנמצאת כשעתיים וחצי נסיעה מאמסטרדם.  לא מאוד קרוב, אבל מאוד חסכוני.  הטיסה עצמה די ספרטנית:  אין דיילות חייכניות שמציעות לך קולה או מיים כל חצי שעה, אין מערכת בידור, אין כריות או שמיכות להתכרבל.  זה בעצם כמו נסיעה ברכבת צפופה, בשעות מבאסות.    רוצים אוכל?  תשלמו.  אין אחריות על הטריות.   חצי יום מסע, עלות לא בשמיים.
אני כמעט יכולה לדמיין שהמשפחה והחברים שלי גרים באילת ואני בקצה רמת הגולן.  צריך לבקר יותר, אפילו שזה לא הכי נוח.

עכשיו, שמעתי (הנה –  פה), שגם ארקיע מתכוונת להשיק טיסות ספרטניות.   עוד מעט ולא נצטרך לסוע עד גרמניה ונוכל איפשהו בהולנד לעלות על טיסה.  זה נחמד ומחדד את תחושת הכפר הקטן.  לא באמת חשוב איפה גרים, העיקר שיודעים שאפשר לבקר את כולם, תוך 5 שעות ובמחיר סביר.  הכי חבל זה שאי אפשר להעלות למטוס תרמוס עם קפה חם מהבית.

בארץ, גיליתי את האחיינים שלי ואיך הם גדלו.  בלי להתבייש שאלו איפה המזוודה של המתנות, ובנימוס ישראלי, הפנו אותי לחנות הצעצועים כששמעו שלא הבאתי .  התגעגעתי לחמודים האלו, לישירות הפשוטה שלהם.  אחד מהם אפילו הראה לי איך צריך להתכופף במכונית, אם רואים ערבים…(עלי לציין שאני חוששת שהשפעה שלי על החינוך שלהם מעט חסרה).

~~~~~~~~~~

1-0 לקווי הלאו קוסט.  תחי התחרות החופשית.

Read Full Post »

בסופשבוע אחד בברלין, שישי עד שני, קשה מאוד לראות את הכל.   במיוחד כשמסתובבים ביחד כמשפחה.  נסענו עם הרכב (יש גם טיסות ורכבות ישירות מאמסטרדם), 600 ומשהו קילומטרים, בערך 7 שעות נסיעה, עם המון המון עצירות בדרך.  ביום שישי בבוקר יצאנו את אמסטרדם, ביום שני בבוקר יצאנו את ברלין.  בעיר הסתובבנו באוטובוס תיירים.  העלות לאדם היא 10 אירו.  ילדים, בהתאם לגיל, משלמים פחות.  עלינו, ירדנו, עלינו ירדנו.  הסתובבנו, אבל הרגשנו שלא מיצינו את העיר.   רק טעמנו קצת. באוטובוס היו גם מדריכי תיירים, שנתנו רקע על מה שרואים מסביב. חבל רק שהם דיברו במבטא גרמני כל כך כבד, שלא הצלחנו להבין כמעט כלום.

העיר הזו היא מאוד מאוד גדולה במושגים שאנחנו מכירים – תל אביב ואמסטרדם.  מאוד אהבתי את גני ה- Tiergarten, ואת הארכיטקורה בעיר, שהיא מאוד רב גונית.  כל בנין, בנוי בסגנון אחר, מחומרים אחרים.  בהתחלה, השונות בסגנון הפריעה לי, אבל במחשבה לאחור, זה חלק מהקסם בעיר.

יש משהו מלא בקסם, בההליכה בגני ה-Tiergarten. הפארק הענק הזה, הוא בן כ- 150 שנה. הצמחיה העשירה והגודל העצום של העצים מרשימים במיוחד. אחרי הצהריים, כשהטמפרטורה האמירה אל גבול ה- 35 מעלות, ההליכה בשבילים המפותלים של הפארק, תחת הצל הכבד והרוח הנעימה שבאה מהנחלים שחוצים את הפארק, היו לנו להצלה.  באחר צהריים אחד, הלכנו בפארק וראינו במרחק כמה מטרים מאיתנו שני גברים יושבים, על שמיכת פיקניק וקוראים ספר.  הם לבשו כלום.

ממעוף ציפור, פארק ה TIERGARTEN

העילוי ואני, התרגשנו לראות את השאריות של חומת ברלין (למרות שהאזור תיירותי להחריד).  בזכרון שלי, (אולי בעקבות כל מני ספרי בלשים וריגול שקראתי), החומה בעיקר מהצד המזרחי, היתה מקום חסר תקווה ואפל מאוד.  במציאות, ביקרנו שם ביום חם מאוד ובהיר במיוחד.  בכל מני חנויות מזכרות שפזורות סביב check point charlie אפשר לקנות בכמה אירו חתיכות אבן.  לכאורה מהחומה, פתי.
בכל רחוב מסביב, אפשר למצוא רשתות מזון אמריקאיות בכללם סטארבקס, ברגרקינג, הגננדס וכדומה.  ההשפעה של שנים של "כיבוש" אמריקאי, ניכרים.  גם בצד המזרחי של ברלין.  להבדיל, לא מצאתי איזו רשת מזון רוסית אבל כנראה זה לטובה.

היינו בשוק הפשפשים, בשוק האומנים , היינו במגדל הטלוויזיה וראינו את העיר ממרומי 300 ומשהו מטרים.     יש כל כך הרבה מה לראות בעיר הזו ואפילו לא הספקנו לבקר במוזיאון או גלריה אחת.

ההסטוריה של היהודים והקשר שלהם למקום, עניינו אותי במיוחד.  הביקור באנדרטת ליהודים שנרצחו בשואה ובית הכנסת החדש בעיר נגעו בי מאוד, אבל על כך בפוסט נפרד.

Read Full Post »

העילוי שלח לי קישור לוידאו הזה: סטנד אפ בנוגע להרגלי הקנייה של ההולנדים.  ישבתי בעבודה, בשקט, הרכבתי אוזניות כדי לא להפריע לקולגות החרוצים שלי  וצרחתי מצחוק.  בשלב מסויים התחילו הדמעות.  מי שעבר לידי, שאל למה אני בוכה.  בכיתי מצחוק.  יש בוידאו הזה כל כך הרבה בדיחות קטנות על ההולנדים ועל הרגלי הקניות שלהם, שזה פשוט מעולה. אחר כך, שלחתי את הלינק לכל המודאגים שראו אותי דומעת.   הזרים בינהם, צחקו נורא.  המקומיים, לא כל כך הבינו את הבדיחות ואפילו נעלבו שאני ככה צוחקת.  כנראה שהגמל לא רואה את הדבשת על הגב שלו.

~~~~~~~~~~~~~
למי שלא יודע, אלברט היין היא רשת סופרמרקטים הולנדית.

Read Full Post »

ביום שישי, אחרי העבודה, מרגית ואני עלינו על הרכבת לדיסלדורף.  כמה ימים קודם לכן, הזמנו כרטיסי רכבת ומקום לינה.  התכנון המקורי היה סופשבוע ארוך בקופנהאגן כולל גם שופינג, מוזיאונים ותיור בעיר.  כתוצאה מאילוצים שונים, קיצרנו את התכנון ל- 24 שעות דחוסות של שופינג בדיסלדורף.   למרות שאנחנו עובדות יחד ומחבבות אחת את השניה מאוד מאוד, לא יוצא לנו הרבה להנות מ"זמן איכות" משותף.  אנחנו עובדות בפרוייקטים שונים, בסביבה שונה, לחצי זמן שונים וכו.
דיסלדורף. פעם ראשונה שלי  בעיר.  פעם ראשונה שלי ברכבת מהירה בתוך אירופה.  לפני שנסענו עברו לי בראש מחשבות על רכבות אחרות שנסעו מזרחה לפני שבעים שנה.

הרכבת שבה אנחנו נסענו היתה נוחה להפליא.  פעם בחצי שעה הגיע דייל והציע לנו באדיבות מרובה, לרכוש כריכים או שתיה.  שעתיים וחצי, והנה אנחנו בעיר אחרת, במדינה אחרת.  זה מאוד נעים להסתובב עם מרגית שדוברת באופן רהוט 5 שפות לפחות, בינהן גם גרמנית.  בקלילות, היא שאלה מישהו מקומי איך להגיע למלון והנה אנחנו שם.  המלון שלנו היה ממוקם במרחק 500 מטרים מתחנת הרכבת המרכזית של דיסלדורף ו- 15 דקות הליכה ממרכז העיר.  70 אירו לחדר + ארוחת בוקר.
בערב שישי, הלכנו קצת לטייל ברגל בעיר, החנויות כבר עמדו לפני סגירה ואנחנו הלכנו בעיר כדי להתרשם, לסמן מקומות לצייד, להכיר את הטריטוריה.

עיר נחמדה דיסלדורף, לא יותר מזה.

החלק העתיק של העיר, קצת יותר מעניין.  כל השאר – בניינים ושדרות רחבות. מאוד נקי שם, אבל זה באמת משהו שכולם אומרים כשהם חוזרים מגרמניה, לא?

בבוקר, לפני שיצאנו מהמלון, ראינו שתי נערות יפניות לבושות באופן כל כך אבסורדי שזה היה מקסים.

ביקשתי רשות לצלם אותן ושאלתי בנימוס ישראלי, אם ככה הן תמיד מתלבשות.  צחקוקים יפנים.  כן.  מרגית ואני התרשמנו מאוד.  דמיינו את הקולגות הגברים שלנו מתייחסים אלנו ברצינות תהומית כשאנחנו מתלבשות ככה.
מסתבר, שזה היה יום של כבוד ליפן ולתרבות היפנית בדיסלדורף פסטיבל כל מה שקשור ליפן.   הנוער המקומי, טיפונת נסחף בפרשנות שלו לתרבות יפן ואנחנו במהלך השוטטות בעיר, הגענו לפסטיבל המוזרים.


זה נראה כמו קנבל תחפושות, בעיקר של בני נוער.  נראה לי שההשפעה המרכזית היתה סרטים מצויירים יפנים.  החגיגה הגדולה של הלו קיטי. הנערות בשמלות בובתיות קצרות, מחבקות איזו בובה, הנערים בפאות  משוננות ואו המון ג'ל.

אחרי שנחשפנו לכל כך הרבה מוזרים, גם אנשים "רגילים", פתאום נראו לנו מאוד מעניינים.  כנראה שזה עניין של זווית ראייה והלך רוח.

לא עשינו רכישות מדהימות במיוחד, כמה חולצות, איזה זוג נעלים.  המחירים היו נמוכים מאמסטרדם, אבל לא באופן משמעותי.
בפעם הבאה, אני חושבת שיהיה לי נחמד לבלות את דבלין.
~~~~
תמונות נוספות, נמצאות בפליקר שלי

Read Full Post »

Older Posts »