Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for the ‘מוסלמים’ Category

עוד שבועיים בערך, אנחנו באים לישראל.  אני יודעת שיהיה חם ולח ומגעיל אבל אני כבר רוצה להיות שם.  אני רוצה ללכת בענן צעקני של עברית, אני רוצה לשמוע את הקיטורים של כולם, אני רוצה לראות את החברים החדשים במשפחה, אני רוצה לפגוש את ההורים שלי, האחים שלי, החברות שלי.
עוד שבועיים בערך אנחנו באים לישראל וכשנחזור להולנד, אחת החברות הטובות שלי, כבר לא תהייה פה – המשפחה שלה והיא עוברים לגור במדינה אירופאית אחרת.  רילוקיישן מהעבודה.  היא תחסר לי מאוד.   אין לי הרבה חברות.  כשאחת מהן הולכת, אני ארגיש את זה, אני יודעת.  הבדידות תתעצם.  אין לי הרבה זמן.  אבל באמת, אין לי הרבה חברות – רובם הגדול נשאר בבית בישראל.  אני שומרת גרוע על קשר.  מייל פה, מייל שם.  יש לי שתי חברות טובות הולנדיות שמוכנות לעשות איזה מסע קטן של חברות איתי, מעבר לשפה.
אני רוצה כבר לסוע לישראל ולהרגיש שוב, שאני בבית, שאני מבינה הכל. שאני יכולה להתמקח, לעמוד על שלי, שאני יכולה להגיד הכל – מעבר למחסום השפה והתרבות.
בזמן האחרון אני מרגישה מן ענן כזה, כמעט לא מורגש, ענן קליל כזה, של שנאת זרים.  אחד המנהלים הבכירים במקום העבודה שלי התבטא באופן גלוי על "כל הזרים האלו שצריך להעיף אותם מהולנד".  כל השאר עושים את זה מאוד מאוד בעדינות.  רדאר הרגישות שלי מאוד מפותח.  אני מרגישה.   כשיש אנשים שלא מדברים איתי, רק בגלל שהם רוצים לדבר הולנדית, כשיש הדרכות בהולנדית, כשיש מסיבות בהולנדית, כשבוחרים לעשות פרוייקטים בהולנדית בחברה שחרטה על דגלה, קודי תקשורת בינלאומיים – זה אומר משהו.

הבחירות האחרונות לפרלמנט האירופי, מבטאות גם הן את שנאת הזרים.  דיברתי עם קולגה שלי, שהוא טורקי מוסלמי אדוק.  יש ביננו קשר מלא בחיבה.  שאלתי אותו מה דעתו על הבחירות האחרונות.  אמרתי לו שחשבתי עליו ועל איך הוא מרגיש כש"שונאים" את המוסלמים ואת הטורקים.  הוא סיפר שיש הרבה מאוד התנכלויות לטורקים ולמוסלמים.  בכל שנה נהרגים אנשים, בגלל השנאה וזה לא שונה משנאת היהודים.  שעדיין קיימת.  הוא אמר שהוא גאה להיות מי ששנוא, כי כנראה יש בזה מעין תו תקן.  אני לא רוצה את הגאווה הזו.  לא רוצה להיות גאה ששונאים אותי, או שמתרחקים ממני.  מה זה השטות הזו? אני לא רוצה להיות האחרת, הזרה.  זה מאוד מעייף להיות בתפקיד הזה.  דורש הרבה מאוד אנרגיה.  מכתיב הרבה הכלה, הבנה, גמישות,  פשרה, אגו לא דומיננטי, הומור ועוד כל מני תכונות אופי נפלאות, שלא בא לי לפתח.

בעוד שבועיים אני אבוא לביקור בישראל ואני ממש כבר מחכה .

Read Full Post »

תיארתי לעצמי שהרגע הזה יגיע.  אתמול חזרתי לעבודה, הרגשתי מבטים, שמעתי את המילים ישראל, גזה ומלמולים שקטים בהולנדית.
היתה לי תחושה שאנשים שמחים לראות אותי וגם קצת מתוחים מהמפגש.
נגשו אלי, נתנו לי שלוש נשיקות (ימין, שמאל, ימין), שאלו מה שלומי ואיך היתה החופשה.  אמרו שאני נראית מצויין.
שאלו אם הבית של המשפחה שלי נמצא בקו האש.  אבל לא היו שיחות פוליטיות ושאלות נוקבות "על המצב".
היום זה התחיל.
פגישה ראשונה,9:30 בבוקר.  מנהל פרוייקט עם שם של מכונית שאל באופן ישיר, מי אשם.  חיכיתי לשאלה הזו.
התחלתי עם שיעור הסטוריה קצר.  המסר היה ברור – לשלטון בעזה היתה כל ההזדמנות והכסף בעולם, לפחות בשלוש השנים האחרונות לפתח משטר שוחר שלום ושלווה – לפתח אזור תעשיה וקשרי מסחר עם מצריים, לפתח תיירות, עזתית מדהימה, ליצור מקומות תעסוקה.  היו המון תרומות שהועבר לעזה מהעולם הערבי.  הכסף הופנה לחימוש חימוש חימוש.
נתתי הרצאה קלה, תוך כדי שאני שואלת כל הזמן – מה הוא, אם הוא היה ראש ממשלה, המופקד על בטחון אזרחיו, לא בישראל, בהולנד, היה עושה, לו הבלגים בצפון בלגיה, היו מפציצים כל הזמן את דרום הולנד.
הבחור התפתל ואמר בסוף שבאמת המצב סבוך וקשה לשפוט את ישראל.
אחר כך, פגשתי בחור מוסלמי שהפיץ מייל שטנה לפני כחודש בתפוצת נאטו, וקיבל ממני מייל הסברתי לתפארת מדינת ישראל.  גם בתפוצת נאטו.
"מה שלומך", הוא שאל אותי בעברית, שלימדתי אותו, לפני שקלטתי שהבחור לא מאוהבי ישראל.
הוא אמר שהוא מאוד שמח על המייל ההסברתי שהוא קיבל ממני, כי זה עורר דיאלוג.
איכשהו פתחנו ב"דיאלוג" על המצב, אבל בדיוק ברגע שהתחלתי להתחמם בהסברים לתפארת, הוא אמר – "עזבי, זה לא נכון לערבב פוליטיקה במקום עבודה".
דיאלוג עלאק.
אחר כך מישהו שאל אותי על השטחים הכבושים ולמה אנחנו לא מחזירים אותם.
אמרתי, שזה כמו צעצוע שההורים לוקחים מילדים שלא מתנהגים יפה.  כשהם יוכיחו, שהם מתנהגים יפה, הם יקבלו את הצעצוע.
ההשוואה קצת הצחיקה אותי ואותו ודיברנו כמה מטומטמות המלחמות.
גולת הכותרת היתה בחור מוסלמי, טורקי, שבא ללחוץ לי את היד ולספר שהוא לא ערבי.
כמעט בהתנצלות גאה הוא אמר את זה.  הטורקים שונאים את הערבים הוא הסביר לי.
אני לא שונאת אף אחד, עניתי.  אחר כך דיברנו על ישראל ואיך היה לי טוב עם החמימות האנושית והאוכל הים תיכוני מזרחי.
הוא המליץ לי על מסעדת פועלים טורקית באמסטרדם והבטיח לי, שהיא מדהימה.
הוא אמר שיש שם אוכל ביתי,  מאיזור מרכז טורקיה.  התיאורים על הפשטות של המסעדה והאוכל, גרמו לי לאבד ריכוז.
גם שגרירות צריכות לאכול.

Read Full Post »

בעבודה יוצא לי לדבר הרבה עם הולנדים "אמיתיים"* . בהפסקות הקפה אני יושבת עם כמה קולגות שלי, שמוכנים לדבר באנגלית** עושים מן שיחת סלון.
חלק גדול מהשיחות שלנו הן שיחות של השוואה, איך זה אצלנו, איך זה אצלם. איכשהו, בגלל שאני לא יכולה לקרוא עיתונות מקומית ולהבין באמת מה קורה, אני קצת (הרבה) קלולס.
השיחות הללו נותנות לי חלון מרתק למה שקורה בחברה ההולנדית. מסתבר, שהדשא של השכן, רק נראה ירוק.
"כל ההולנדים הטובים כבר עזבו לניו-זילנד" הם מספרים. יש בהולנד גל עזיבה. "בריחת מוחות" תקראו לזה, או "בריחת כוחות". הרבה הולנדים מיואשים מכמות המהגרים ומהתרבות שמשתנה להם מול העיניים ומהגרים לחצי הדרומי של כדור הארץ, לארגנטינה, לאוסטרליה ובעיקר לניו-זילנד. לא ברור לי אם הם עוזבים ומקימים שם חוות, או עוברים לגור בערים, אבל זו תופעה שמדובר בה רבות.
"החינוך מעולם לא היה במצב רע כל כך", "מערכת הבריאות קורסת"…הם מבכים את מצב מערכת החינוך והשכר הנמוך של המורים. מורה מרוויח שכר ממוצע של כ- 1800 אירו לחודש, שזה שכר שמתקרב לשכר המינימום. הרבה מהם, בגלל חלקיות המשרה, לא מגיעים אפילו לשכר המינימום. הם מספרים כי יש בעיה לגייס אחיות ואחים לבתי ספר לסיעוד. התנאים הקשים מרתיעים צעירים. לטענתם, מערכת הסיעוד ההולנית, נשענת על זרים מתורכיה, ממרוקו, מפולין. גם הפועלים שבונים בתים בהולנד, הם זרים. הם מגיעים לפרוייקטים, עושים קצת כסף ואז חוזרים למדינות המוצא שלהם.
לדבריהם, יש בעיה קשה עם המוסלמים ולא פעם נוצרים מוקדי אלימות, על רקע מתיחות בין תרבותית.
הם מספרים בגאווה על הצבא ההולנדי ועל חיל הים שהוא החזק באירופה. כששאלתי אותם על הצורך של הולנד בצבא פעיל (תמימה שכמותי), הם סיפרו בגאווה על התרומה של ההולנדים במלחמה באפגניסטן, ועל הצורך להגן על הולנד מפני תקיפה מוסלמית. "יותר לא יכבשו אותנו, כמו שעשו הגרמנים", אמר לי הנק***.
על ישראל הם לא יודעים הרבה. מדי פעם יש תוכנית דוקומנטרית על אחד הצדדים בסכסוך וזה מה שהם מכירים – ישראל, מדינת סכסוך.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
* זה בניגוד ליהודים הולנדים שאני מכירה מבית הספר היהודי או מזוגות מעורבים, ישראלית והולנדי ולהיפך.
** ולא ללמד אותי בפטרוניות הולנדית
*** רציתי לומר לו שהם נכנעו לבד ברצון, אבל הייתי מנומסת ורק הנהנתי.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
קוראים יקרים, נמאס לי מההתנצחויות פה, שעברו לפסים אישיים.  כל תגובה נוספת לפוסט הזה תמחק!

Read Full Post »

אחרי ששיתפתי אתכן (ואתכם) במכתב של המורה לפסנתר*, חשבתי על זה שאני רוצה לכתוב פוסט על תוקפנות ואיך היא באה לידי ביטוי בחיים שלנו.
אני מנסה לכתוב פוסט, בלי להשמע צדקנית או מתנשאת או צדיקה תמימה. מחשבות על אלימות ותוקפנות.
בכוונה, לא חזרתי למקורות הרבים באינטרנט. לא עשיתי כאן עבודת מחקר על אלימות ותוקפנות, אלא ניסיתי להבין, עין בעין, מה זה אומר.

כשילד, מרביץ לילד אחר בגן", ככה הסבירה לי בזמנו, הגננת רחל, "זה לא כי הילד אלים. זה לא כי בבית יש אלימות. לא. הילד מרביץ כי הוא מתוסכל והוא לא יודע איך להביע את התסכול שלו."
אז אלימות ותוקפנות זה בכלל עדות לתסכול ? אולי.
אחת הבנות של חברה שלי, הרביצה, אצלי בבית, לבת שלי. "היא התחילה", היא אמרה, "ואבא שלי לימד אותי להחזיר. תמיד."
אצלנו בבית, העילוי אומר – להחזיר. אני אומרת – לכו למורה, תספרו על הרגשות שלכם. תתעמתו במילים.
המסר שמועבר, לא מכיל קול אחד חד וברור. אבל, יש כל מני דרכים להתמודד עם בעיה, אנחנו מסבירים לילדים. הדרך של אמא והדרך של אבא.
יעקב כהן, אמר פעם במערכון שלו "ילדים – תסתדרו".
מה שבטוח, זה שלא פשוט להם לספר על הרגשות שלכם כשהם חוטפים בעיטה או כשמישהו דוחף אותם במדרגות. גם אם זו האחות הקטנה שלהם.

אבא שלי אמר, שתוקפנות נובעת ממאבק על משאבים. משאבי מים, משאבי מקום, משאבי נפט, משאבי תשומת לב.
שמים עכברים בכלוב צפוף והם מתחילים להיות אלימים. מרחיבים מאוד את הכלוב וכל האלימות נעלמת.
אולי זו הסיבה לאלימות בבתי הספר בישראל. צפוף לילדים בכיתות ויש מאבק על משאבי מקום ותשומת לב, של המורה. אולי.
גם קין הרג את הבל, במאבק על משאבים (תשומת הלב של אלוהים).

תוקפנות, היא גם סוג של צורך בשליטה. שימוש בכוח, נובע מצורך בשליטה. את זה למדתי כשהתנדבתי במרכז הסיוע. מקרים של תקיפה מינית, גם אם היא מילולית בלבד, נובעים מצורך לשלוט ולהשפיל, של התוקף.
כשנערים דוקרים נערים אחרים בכניסה למועדון, זה לא על רקע, תסכול (יוצאים לבלות, כמה מתסכל זה יכול להיות), או על רקע מאבק על משאבים (איזה משאבים בדיוק?), אלא צורך ב"לצאת גבר", צורך בכבוד, בשליטה. "חכה, חכה אני אראה לך מה זה…". במאמר מוסגר, אני חייבת לומר שהצורך בשליטה, בכבוד, בא לידי ביטוי גם בכל התרבויות המבוססות על דת פטריאכלית. תספרו כמה מקרי רצח נשים על רקע כבוד המשפחה קיימים. אפילו, הרצח של ההולנדי תיאו ואן גוך, היה על רקע כבוד. גם אצל היהודים, בחברה הדתית, ישנה אלימות הנובעת מכבוד. תראו כמה אלימות הופנתה כלפי הצועדים במצעד הגאווה בירושלים. בסך הכל, צועדים. בסך הכל, גאווה.

אז, איך אנחנו כחברה, כמבוגרים, נאבקים באלימות? מהו הקו בין תוקפנות להגנה? איפה הגבולות? צריך בכלל לשים גבולות וקווים אדומים?
אני לא בטוחה שאני יודעת. אני עדיין חושבת על זה.

ועוד משהו, סתם עוד אנקדוטות…

  • עמוס עוז, אמר בראיון שעשו איתו, אשר שודר בטלוויזיה ההולנדית, שהוא מוכן לצאת למלחמה, כאשר תוקפים את הבית שלו. הוא מוכן לשבת בכלא, כשהוא נדרש ללכת לצבא כדי להוסיף למדינה עוד חדר, או מרפסת.
  • במעון לנשים מוכות, מישהי פעם אמרה, שהיא היתה צריכה להבין לאיזה כיוון הדברים מתפתחים, כבר אחרי הסטירה הראשונה, אבל אז בדיוק הוא בא עם פרחים וביקש סליחה.
  • הבוקר, שרפו ספרים באור יהודה, אנשים שמזוהים עם השלטון שם. הסיבה לשריפה – הספרים לא עלו בקנה אחד עם האמונות שלהם.
  • מבקר המדינה, טוען שהמדינה לא עושה מספיק בנוגע לאלימות בבתי הספר

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
* מה שבטוח, זה שהמורה לפסנתר, בכללל לא קשורה בנושא. הארוע איתה היה רק טריגר.

Read Full Post »

ניסינו במשך שבוע לגרום לעכבר לעזוב את הבית שלנו ולא למות. באמת שניסינו.

העילוי קנה באיזו חנות שלל מלכודות ואפילו מכשיר אלקטרוני שמשמיע קולות מעצבני עכברים.
ניסינו תפריט שונה במלכודות – כריך חמאת בוטנים, גבינות מסוגים שונים , אפילו חתיכת עוגה שעשיתי…
העכבר <<העילוי מתוודה עכשיו, שהוא ראה שניים…>> פשוט לא נתפס. המכשיר האלקטרוני עבד ימים כלילות אך לשווא. כל ערב, אני הייתי עולה לקומה למעלה ושומעת את העילוי משחק הוקי עכברים עם מטאטא., מנסה לדחוק בהם לצאת מהבית.
אחרי שבוע של משחק מחבואים ומשחקים בכאילו החלטנו, העילוי ואני להזמין מדביר.
חברה שלנו נתנה לנו רשימת אתרי מדבירים והזמנו את זה שבאתר שלו היה גם מידע באנגלית.
המדביר שהגיע פיזר בבית קופסאות בהן יש רעל מיוחד, אשר גורם לדם של העכברים להתאדות ולתחושת בעירה בגופם. ביקשתי תיאור של מה שעובר על העכברים וקיבלתי תיאורים פלסטיים שאותם אני אחסוך מכם.
היה בעיני משהו מעט מטריד בזה שהמדביר עצמו נראה כמו עכבר ענק הולנדי בגובה 3 מטרים ורוחב של 4, עם שפם עכברי ועינים קטנות ותזזיתיות. הוא שאל אותי מהיכן אני וכששמע שאני מישראל, הוא התחיל לדבר על המוסלמים שמטרידים את מנוחתו. צריך לסגור אותם, ולא לתת להם להתרבות כל כך הוא אמר. מחשבות של מדביר. לא?
75 אירו, 20 דקות עבודה. אין אחריות.

Read Full Post »

למרות שהטלוויזיה פה, ממש לא משהו, בזמן האחרון, יוצא לי לצפות בה לא מעט, בעיקר בפרסומות.
למעשה אם חושבים על זה, פרסומות זו דרך נהדרת לקלוט שפה – יש עלילה שאפשר להבין, יש מעט מילים שחוזרות על עצמן ואחר כך גם כתוב משהו.
בכל מקרה, אני צופה בפרסומות, בעין ביקורתית משהו.  
כדי למכור לנו מכוניות מהירות, או משחקי מחשב, יש חתיכה בביקיני מוכסף שצועקת "ווואו".  בכל הפרסומות לאבקות כביסה או מרככי כביסה מוצגות נשים, כאמהות שנהנות לעשות כביסה.
אבל יש גם פרסומות שמציגות נשים נוסעות לעבודה וגברים בבית עם הילדים (orange), פרסומות שבהן גברים שוטפים כלים (אחרי המנגל), ומשווים ביצועים של סבון הכלים שלהם (draft), או גברים שמתפעלים מקוביות סבון למדיח (draft).
הפרסומות מציגות עולם בלונדיני ומתקתק.  אין מוסלמים, אין שחורים, אין אסייתיים. 
למרות, שכשחושבים על זה, יש בהולנד, לפחות 8 אחוזים מוסלמים ועוד אחוזים לא מועטים של שחורים ואסייתיים. 
בעצם, כשאני חושבת על זה, היו שתי פרסומות בהן הופיעו שחורים:  אחת בפרסומת לקפה <<נו טוב, צבע העור דומה, אתן יודעות>>
ועוד פרסומת בהן שחורים נכנסים לגור בבית חדש בשכונה בלונדינית והשכנים מקבלים אותם מאוד יפה, בפרסומת למשכנתא.
לפי הפרסומות כאן, הולנד שואפת לשוויון בין המינים, אבל היא עדיין רוצה להיות בלונדינית. 
תפסיקו לגחך.  בישראל, עם כל הכבוד, המצב לא יותר טוב. 

Read Full Post »

אנחנו מאוד נרגשים מהחינוך שמוקנה לילדים שלנו פה בבית הספר.
אמנם אנחנו זה רק שבוע וחצי, אבל כבר אנחנו יכולים להעיד על כמה דברים, שבחלומות הלילה, היו בישראל:
1.  בכל בוקר, בכניסה לכיתה, המורה עומדת, מקבלת את התלמידים.  כל תלמיד שנכנס לכיתה, לוחץ לה את היד והם מברכים אחד את השני בברכת בוקר טוב.
בסיום הלימודים, המורה מלווה את הילדים אל אזור ההורים ונפרדת מכל תלמיד בנפרד בברכת יום טוב + לחיצת יד.  התלמידים עומדים בתור, ללחוץ את היד של המורה.
והיא מבחינתה, נותנת לכל ילד כבוד, מסתכלת בעיניים, מחייכת, אומרת מילה או שתיים.  ככה מתחילים את היום, ככה מסיימים אותו.
2.  בכל יום, מנהלת בית הספר נכנסת לחמש דקות לכל כיתה.  יושבת חמש דקות, מקשיבה לשיעור ולתלמידים ועוברת הלאה.  הניהול הצמוד והמקורב, מאפשר למנהלת
להכיר יותר טוב את התלמידים ונותן תחושה של אכפתיות.  בישראל יש ביטוי שאומר, אחרי שהמורה סוגרת את הדלת, אף אחד לא יודע מה היא עושה.
כאן, גם אם המורה סוגרת את הדלת, יש מסביב לדלת חלונות זכוכית והמנהלת באה לבקר.
3.  בהפסקות, בחצר, המנהלת עושה סיבוב, לראות מה קורה.  גם המורות.
4.  לכיתות הגבוהות יש פרוייקט צילום.  הם קיבלו מצלמות דיגיטליות חדשות ומשוכללות (אני רוצה גם) והם לומדים לצלם, לערוך, להבין ולחשוב על צילום.  פרוייקט מקסים בשיתוף עם
בתי ספר מוסלמים באזור, שבסופו תהייה תערוכה משותפת.
5.  יום חינוך ארוך.  בשעה 8 ורבע מגיעים לבית הספר, בשעה רבע ל- 4 הולכים הביתה.  יש יותר זמן לכולם ללמוד, לחשוב, להכיר.
6.  כיתות קטנות בין 14-20 ילדים בכיתה.  בין מורה אחת בכיתות הגבוהות ל- 2 בכיתות הנמוכות.

חלום.

Read Full Post »

מצאתי בבלוג אחד, קישור למפה אינטראקטיבית של msnbc.  מפה שמתארת את ריכוזי האוכלוסיה המוסלמית באירופה. 
מאוד מעניינת המפה הזו.  במיוחד, מכיוון שניתן לראות מה היחס בין האוכלוסיה "המקומית" לאוכלוסיה המוסלמית ומה המקור של האוכלוסיה המוסלמית באותה מדינה.

אירופה המוסלמית
לדוגמא, בהולנד, כ- 6% מהאוכלוסיה הם מוסלמים.  מצד שני, בבלגיה, בה הרגשנו שיש המון המון מוסלמים יש רק 4%.
אני לא מרגישה שיש איזושהי בעיה, ביחס למוסמלמים כאן.  אני מאוד מרוצה מהפרוייקטים המשותפים בין בית הספר של הילדים לבין בתי ספר מוסלמים.
הבנתי, שיש גם הרבה עשייה שמחברת קבוצות ספורט יהודיות ומוסלמיות לתחרויות משותפות ובייחד סבלני.
עם זאת, בשיחות עם הולנדים "מקומיים", עולה מתח לא פשוט מול אוכלוסיית המוסלמים ושיש הרבה מקרי אלימות הנובעים מקבוצות של גברים מוסלמים צעירים.
בכל זאת, על אף העניין שאני מוצאת במפה הזו, משהו מרגיש לי קצת לא נוח אתה.  זה משהו גזעני, להבליט אותם החוצה, את השוני שלהם מול האוכלוסיה "המקומית". 
הרי, לכאורה, מה זה משנה איך מתבטאת האמונה הדתית שלהם?  אנשים הם אנשים…
אם משהו היה יוצר מפה של ריכוזי היהודים בעולם, אני חושבת שהייתי כועסת.  מה, יהודים הם לא חלק מהמרקם המקומי? למה צריך להודיע לעולם איפה יש יהודים? 
זה  מזכיר לי, באיזשהו אופן,  תקופות שחורות בהסטוריה, שגם סימנו את השונים.  בדרך כלל בטלאי, לפעמים צהוב.

Read Full Post »

כמו בכל מקום שמכבד את עצמו, גם באמסטרדם יש מצעד גאווה. 
משפחת !@#$ (השם שמור במערכת), הציעה לנו ללכת יחד אתם.  אמרנו כן.  אבל, היו לנו לבטים אם ללכת או לא. 
בכל זאת, איך מסבירים לילדים… חושפים, או לא חושפים אותם לנושא ולחוסר הקונצנזוס סביבו?
החלטנו שכן.
במכונית, סיפרנו להם קצת על הבחירה של גברים, לאהוב ולחיות עם גברים ולא עם נשים ועל נשים שבוחרות לחיות ולאהוב נשים.
המלכה הייתה מבסוטה שיהיה הרבה וורוד.  "כי זה הצבע שאני הכי אוהבת"
מצעד הגאווה האמסטרדמי, נערך על סירות בתעלות.  אנשים מתאספים סביב התעלות והקבוצות השונות (כלומר הצועדים), נמצאים על סירות וספינות זעירות בתעלות, משמיעים מוסיקה ורוקדים.

imgp3425.JPG

אנשים, מתאספים על גדות התעלות עם אוכל ושתייה ומחכים לתחילת המצעד. 
היום, היה יום שמש חמים ומקסים ואמסטרדם היתה מלאה באנשים, שבאו במיוחד למצעד. 
הגענו בסביבות 12 או אחת בצהריים, והמצעד ממש התחיל, כמה דקות אחרי שהתמקמנו.  אחת אחרי השניה, הסירות עברו בתעלות, כשמוסיקה מלווה הרוקדים.  אנשים על גדות התעלות מנופפים להם.  אווירה של שמח.

 הרבה בלונים צבעוניים, דגלי הגאווה מציצים מהמרפסות והרבה הרבה גברים בוורוד.


גברים בוורוד

עם כל השמח, המסרים שהיו רשומים על שלטים בסירות היו מאוד לא פשוטים והתייחסו לאלימות שמופנית כלפי הומוסקסואלים בהולנד (בעיקר, כך הבנתי, על ידי מוסלמים).  המסרים התייחסו גם למשטרה שלא עושה די כדי להגן על ההומוסקסואליים מפני אלימות ותקיפות ולחוסר השוויון שנשים לסביות חוות כשהן רוצות להקים משפחה.
מאוד אהבתי לראות סירות שייצגו ארגונים גדולים – בנקים, דואר…
אני מדמיינת לי את משאית הריקודים של עובדי בנק פועלים ההומוסקסואליים והלסביות, בחסות הבנק…
או משאית ריקודים של השוטרים ההומוסקסואליים והלסביות במשטרת ישראל….
בכל מקרה, גם מחלונות המשטרה, היו בלונים ורודים, והשוטרים נפנפו בחדווה לצועדים (שטים).

תחנת משטרה גאה

בסוף המצעד, אנשים קפצו למים בתעלות והמשיכו את השמייח. אנחנו,הלכנו לאכול במסעדת טאפס ספרדית.
אבל זה כבר סיפור אחר.



imgp3448.JPG

סובלנות…

Read Full Post »