Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for the ‘מקומות’ Category

פעם, מאוד רציתי ללמוד אדריכלות. רציתי לתכנן בתים, מבנים, בניינים. בקיצור, התחלתי לברר, מה זה בכלל המקצוע הזה, אדריכלות.
כשהבנתי, שאני אצטרך לעשות הרבה חישובים עבור חוזק חומרים, לדוגמא, משקלים ונפחים, הבנתי, שעדיף ליקום שאני לא אתכנן בתים.
מספרים – זה, (איך לומר בעדינות בלי לצאת פוסטמה), לא ממש הצד החזק שלי…
אני רק מדמיינת מה היה קורה, אם, חלילה הייתי בונה בית מאמממם, שהיה מתרסק אם משהו היה מפליץ חזק מדי…

בכל אופן, האדריכלות בהולנד, מקסימה אותי. אני הרבה פעמים עומדת משתאה, מול מבנים, מול חומרים שמהם הם עשויים.
לא רחוק מהבית שלי, יש אזור מגורים שאני מאוד אוהבת. יש בו קווים נקיים, שימוש בצבעים כמו אפור לבן ואדום, הוא מאוד אורבני ומודרני.

building in amsterdam
הייתי שמחה מאוד לגור במתחם הזה, אבל הוא מאוד יקר (סדר גודל של 400 אלף אירו לדירת שלושה חדרים) ויש שם דירות קטנות יחסית לצרכים של המשפחה שלנו.

3.jpg

5.jpg
יש שם מן מתנס וחצר משחקים. מאוד אהבתי את החלונות שהם לאו דווקא בצורות קונבנציונליות של ריבוע או מלבן.
4.jpg

והנה חצר המשחקים, קצת יותר מקרוב.
6.jpg
ויש אפילו בתים דו קומתיים קטנים.
מתחם קטן, בקצה הדרומי של אמסטרדם.

Read Full Post »

לנסוע ללונדון, זו חוויה.
לנסוע ללונדון בלי ילדים, בלי בן זוג ועם חברה טובה זו חוויה אחרת לגמרי.
קודם כל, השינה: אף אחד לא נכנס לי למיטה, אף אחד לא מעיר אותי, אף אחד לא מרים גבה אם אני נרדמת ב- 8:30 בערב. כי גם היא נרדמה.
אני חושבת שמזמן לא ישנתי כל כך הרבה בלילה. היינו חוזרות למלון בערב, מתקלחות, נכנסות למיטה, נרדמות מול הטלוויזיה וישנות 12 שעות.
בבוקר, בנחת מתארגנות ויוצאות להסתובב.
אחר כך יש את השופינג, שהוא פעילות חשובה במיוחד. גם אם זה שופינג בעיניים.
מזמן לא נכנסתי ויצאתי מחנויות, מדוכני שוק תוך התמקדות בפריטים קטנים בלי שאף אחד ינדנד לי "תקני לי בבקשה…", "פללליייזזזז" או יאנח בשקט וישאל "נו, אז מה קורה?", "מצאת כבר משהו?"
סופשבוע בלונדון זה דבר מצויין, במיוחד אם הוא נעשה עם חברה טובה.
הנחיתה למציאות, לא פשוטה.
עכשיו יש לי שבועיים של עבודה קשה שבהם אני צריכה למצוא מטפלת, כי ה$#^%^@ (איזו קללה שאתם רוצים), אחרי שכבר קבענו, סיכמנו, הילדים כבר הכירו אותה, אחרי 3 פגישות חפיפה, פתאום מודיעה לי שהיא בעצם לא יכולה… אז עכשיו אני צריכה למצוא מטפלת. אני צריכה למצוא גם עוזרת (פיטרתי את המצטייין), אני צריכה עוד לעשות, לקנות ולראות ולבדוק- כי באחד באפריל אני מתחילה לעבוד.
זהו, חזרה למציאות.
אפרופו מציאות, שימו לב שהדגל למעלה והמלכה בבית. יש גם חלון פתוח ואור.
the-palace.jpg
זה פלמוליב, מחוץ לחלון? ספרייט? מה זה בדיוק?
palmolive.jpg

Read Full Post »

רק כשהיינו בספרד, הבנו את המשמעות של הביטוי הזה. כל דבר שראינו, הזכיר את ישראל.
הברושים והאורנים, השמש, האור הבהיר, הכביסה שתלוייה בחוץ, הזייתים, אנשים מחיייכים, מעשנים, מדברים בטלפונים, עצבנים בכביש, צעקות בשוק.

cimg0539.JPG

שכונה בוולנסיה, מזכירה לי את בת ים, ברחוב הראשי. בדרך לים.
cimg0566.JPG
סמטה שהזכירה לי את העיר העתיקה. צולם בחירונה (Girona)

cimg0698.JPG
השוק בביסבאל (Bisbal), הזכיר לי את שוק הכרמל. כולל הצעקות של הרוכלים.

גילינו גם מקומות קסומים כמו טמריו (Tamariu), שנמצאת על מפרצון קטן, של הים התיכון. המים שם צלולים צלולים וחלוקי האבן מנצנצים.cimg0740.JPG

היינו שבוע בספרד, תכננתי לחרוש את ברצלונה, אבל בסופו של דבר, טיילנו בכפרים וערים קטנות סביב חירונה וקוסטה בראבה.
התארחנו בווילה של חברים שלנו, שגם יזמו את הטיול והזמינו אותנו לבלות איתם.
cimg0561.JPG

והנה גם נוף מהווילה
cimg0560.JPG
הווילה היפה הזו, ממוקמת על צלע ההר בכפר קטן, 4 קילומטרים מהחוף וכשעה מברצלונה ומכילה את כל הנוחות שבית בכפר מסוגל להציע.
זה הזכיר לי קצת צימר בראש הניקרה, שבו בילינו פעם, עם סבא וסבתא.
כמעט התפתינו לבלות כל היום ברביצה מול הנוף היפה הזה אבל, הפולניות שלנו לא איפשרה מנוחה מוחלטת לגמרי… חייבים גם לטייל…
איכשהו האיזון בחופשה הזו היה נפלא. בעיקר אולי גם, בגלל הניתוק מהאינטרנט והטלפונים. שבוע שלם היינו במנוחה, טיילנו עם הגמדים וחברים ואכלנו מצויין.
ספרד מאוד יפה, מזכירה לנו את ישראל.

ליבי במזרח.
בהזדמנות זו, אני רוצה להתייחס לכתבה מעיתון הארץ, שבה מובא ציטוט מפוסט שכתבתי פה (תודה לארנון שהסב את תשומת ליבי).
אני מאוד מודה לעיתון הארץ, על האזהרה, כי לאחר שנים בגולה, הקשר לזהות הישראלית מתנתק.
קודם כל, בואו נגדיר זהות ישראלית…
בנוסף, לא הייתי מסתמכת במיוחד על מחקר, שאני לא יודעת מי ערכה, לאיזה צורך ובאיזה הקשר. בלי לקרוא, את המחקר, אני כבר חושדת בו. ההקשר בין אוניברסיטת בר-אילן, לאומיות, דתיות וציוניות מכתיב גם את אופי השאלון במחקר והמסקנות הנגזרות ממנו (ואני יודעת על בר אילן והאופי במוסד הזה, כי עבדתי ולמדתי שם).
בלי קשר למחקר המלומד, ההגינות הפשוטה היא לפחות ליידע אותי לפני שהכתבה מתפרסמת. אם כבר מצטטים אותי, תנו לי להגיב גם על המחקר.
בכל מקרה, אני מציעה שכל אחד יחייה את חייו.

Read Full Post »

את ולנסיה, ראינו ביומיים. ביום הראשון אנחנו התרשמנו שוולנסיה מאוד דומה לחולון או בת-ים. משהו בבניה הרוויה, בבניינים הגבוהים ברחובות הארוכים שמובילים אל הים.
ביום השני טיילנו באמת: הספקנו לראות את העיר העתיקה, השוק המקורה, שתי כנסיות (שהילדים לא ידעו אם מותר לשבת בהן – מותר, אמרנו, רק לא חייבים להתפלל), כיכרות יפות עם עצי הדר.

התמונה לקוחה מהאתר הזה

היינו במתחם האומניות והמדע, התרשמנו מהארכיטקטורה המדהימה.
ולנסיה מרכז האומניות והמדע


התמונות לקוחות מהאתר הזה

היינו ב"עולם הים" (האוקיאנוגרפיק), שהיה האטרקציה המרכזית. מאוד נהנינו ללכת בתוך תעלות שמהוות אקווריום ענק המקיף אותנו משלושת הצדדים.
תעלת אקווריום
התמונות לקוחות מתוך האתר של האוקיאנוגרפיק.

התמונה הזו, לקוחה מהאתר הזה

במתחם האומניות והמדע, היינו בסרט imax על ריפ האלמוגי, שהיה בעיני הפרובינציאליות, חויה מדהימה. מעניין אותי איך הטכנולוגיה הזו של הimax עובדת.
בסוף היום, אפילו הספקנו את לתת לילדים לשחק בגוליבר.
גוליבר בולנסיה
זה גוליבר, מתקן שעשועים ענק במרכז ולנסיה. הילדים עולים עליו, חוקרים אותו, מתגלשים מהשיערות שלו ומאברים אחרים בגוף שלו. אחלה מקום.

מתוך היומיים שאנחנו פה, יש לנו כמה אקסיומות.  חלקן, בכלל לא פשיסטיות גזעניות:
1. הספרדיות מכוערות (כן, גם פנלופי קרוז)
2. הספרדים גמדים מעשנים
3. הפאייה (עם העוף והירקות), היא מאכל מדהים

ברור שאפשר לבלות עוד בולנסיה, אבל אנחנו יוצאים לדרך – לכיוון ברצלונה וקוסטה ברווה.

Read Full Post »

בשבועות הקרובים,(עד לאמצע מרץ) בכל יום חמישי אחרי הצהריים, בית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם, מואר במאות נרות ומתקיים בו מופע מוסיקלי. הכתובת: Mr. Visserplein 3 אמסטרדם, כמובן. מחיר לכניסה 8 וחצי אירו למבוגר, 4 אירו לילדים מגיל 10. לפנסיונרים יש הנחה.
ברחוב המקביל, אתם יכולים לבקר במוזיאון ההסטוריה היהודית, מה-8 במרץ ועד סוף יוני הם מציגים תערוכה של קומיקס יהודי.  הכתובת : Nieuwe Amstelstraat 1, Amsterdam
עלות – 7 וחצי אירו למבוגר ו- 3 לילד.

אם אתם עם ילדים, ממול, תלכו לקפצץ קצת ב- TunFun שזו משחקיה נהדרת, מתחת לאדמה (מוארת ומאווררת, לפולנים המודאגים…) עלות כניסה היא בערך 6 אירו לילד. מבוגרים לא משלמים.

אחר כך, אם יוצא לכם, לכו ל-Jonatan's שזו מסעדה ישראלית כשרה חדשה באמסטרדם. (היא לא נמצאת בסביבת בית הכנסת אלא בדרום מזרח אמסטרדם, קרוב מאוד לאמסטלפיין). אין להם עדיין אתר באינטרנט. הכתובת היא Kastelenstraat 118 . שישי ושבת הם סגורים, ובשאר השבוע הם פתוחים בין 11 בבוקר ל- 9 או 10 בלילה. מעבר למנות הרגילות של שניצל, סלמון בגריל שיפודים וכדומה הם מגישים חומוס מופלא, פיתות חמות ופלאפלים רכים. אנחנו גילינו אותם לאחרונה ומאוד נהנים. זו הפכה להיות המסעדה השכונתית שלנו, כשלא בא להכין ארוחת ערב או צהריים. המקום מעוצב להפליא, המחירים מגוכחים, בקיצור – שווה ביותר.
לא רחוק משם, אפשר ללכת ברגל ולראות את "בית שלום", שזהו בית האבות היהודי באזור. המהממת, כבר הבטיחה לי שכשאני אהיה זקנה, היא תשים אותנו שם. יש שם קבוצת שיחה באידיש, זה יתאים בדיוק לעילוי.

שבת שלום.

Read Full Post »

בטו-בשבט ליוויתי את הכיתה של פליני בפעילות מלאה בצדקנות עצמית. הכיתה שלו נסעה לבית החולים היהודי באמסטלפיין הסמוכה וחילקה עציצים לחולים, תוך כדי הפרעת מנוחתם בשירי טו בשבט בעברית ובהולנדית.

cimg0183.JPG
המבוגרים שליוו את הפעילות, החל מהאמהות וכלה במורות ובגברת היהודיה שיצגה את בית החולים, היו מלאי גאווה על הצדקה שהילדים עושים בהיותם מבקרים חולים. בפועל, אני חושבת שהחולים לא ממש הבינו מה רוצים מהם. לחדר שלהם נכנסים לפתע, מורות וכיתת ילדים וילדות ששרים בשפה שהם לא מכירים לקראת חג נטול חשיבות עבורם.
אני בספק אם לילדים האירוע הזה היה אירוע מכונן. אמנם, בערב פליני תיאר לי בפרוטרוט את הפרצופים של הזקנים החולים. אבל אני חושבת שעבור פליני והחברים שלו זו היתה הזדמנות מצויינת לצאת מבית הספר לטיול. אהבתי מאוד את העובדה שלא שכרו אוטובוס או מיניבוס כדי לקחת את הילדים, אלא פשוט ביקשו מכמה הורים מתנדבים לבוא עם המכונית שלהם ולקחת עוד כמה ילדים איתם. זה היה מאורגן להפליא.

מה שמעניין בעיני הוא שבכלל יש בית חולים יהודי בעיר. זהו בית חולים אשר משרת את כלל האוכלוסיה ההולנדית כמובן, אבל יש בו מזון כשר, מזוזות בכל דלת וחדר וכמובן המון תמונות בעלי גוון יהודי.

cimg0177.JPG

Read Full Post »

באמסטלפיין, יש חנות "יד שניה", שאני מאוד אוהבת.
במובן מסויים, היא מזכירה קצת את שוק הפשפשים, אבל היא נקייה מסודרת וקצת אחרת.
סוהא חברה שלי, גילתה לי את החנות, כשהלכנו למסור בגדים ישנים.
יש שם רהיטים עתיקים, תמונות, מראות, ספרים, משחקים לילדים, בגדים ישנים, תיקים, כובעים, נעליים, כלי אוכל ומטבח, עציצים… בטח שכחתי מה עוד, אבל אתם הבנתם את העיקרון.

מה שאני אוהבת במיוחד בחנות, זה את המחירים הנורא מצחיקים שיש בה.  הכל מ- 50 סנט ועד ל- 40 אירו, מקסימום.  קניתי שם כבר קנקן תה מחרסינה לבנה ב 1.50 אירו, שרפרף מרופד ב- 4 אירו והרבה קערות (לסלט וכדומה)  בעוד אירו וחצי לקערה.  צריך לפשפש בחנות כדי למצוא מציאות.  כמו בכל שוק פשפשים, יש גם המון דברים שגם אם ישלמו לי, אני לא לוקחת, אבל אם יש סבלנות ולא הרבה כסף לבזבוזים, זו חנות נהדרת.

אפשר לראות בחנות הרבה הולנדים מבוגרים, מכובדים למראה, שמחפשים מציאות.  אפשר גם לראות אנשים עניים שהמחירים בחנות, מתאימים ליכולת שלהם.  מדי פעם, אני מזהה ישראלית כמוני, שנהנית לפשפש ב"ג'אנק" הולנדי.   סוהא אפילו מצאה פעם איזו קלטת לילדים, בעברית.

התמונה לקוחה מאתר החנות

הנה פרטים על החנות:
deBoemerang
Maalderij 8, 1185 ZB Amstelveen
תהנו חיוך

Read Full Post »

בימי שלישי קלווין המנקה שלנו בא ואני צריכה להסתלק.   זה יום שהמלכה נמצאת בגן, הגמדים בבית הספר ואני, חופשיה כמו ציפור.
כל השבוע, כמעט, אני מחכה ליום שלישי.  בשבועות האחרונים, איכשהו יצא לי להיות הרבה בבית ולא לעשות כלום. אבל היום, ניצלתי את הזמן, כמו שצריך.
לקחתי את טראם 5 ונסעתי לאמסטרדם.  ירדתי באזור המוזיאונים ונכנסתי למוזיאון ואן גוך.  כרטיס עולה 10 אירו.
במוזיאון ואן גוך, מלבד התצוגה העיקרית של עבודותיו, יש גם תערוכות מתחלפות. 
כעת מוצגת תערוכת Barcelona 1900, אשר מהווה למעשה איזושהי הצצה לחיים בעיר ברצלונה סביב תחילת המאה הקודמת. 
מוצגות עבודות של אמנים שונים שפעלו בה, תכשיטים, כלי בית, כרזות ואפילו סרטים המתארים פיסות חיים בעיר. 
כמובן שיש בתערוכה מקום נכבד לגאודי, שאני מאוד אוהבת את הדיוק של העבודות שלו יחד עם המעוף והדמיון יוצאי הדופן. 
תערוכה מאוד מוצלחת.  התפעלתי במיוחד מכמה רהיטים שגאודי יצר והם פשוט גאוניים ביצירתיות ובפונקציונליות שלהם.   
אחרי התערוכה של Barcelona עליתי לראות קצת מיצירות ואן גוך בבניין המרכזי, אבל זה לא היה אותו הדבר… 
אני צריכה כנראה לבוא שוב, עם הגמדים לתערוכה היצירות של ואן גוך בלבד, לספר להם את סיפור חייו ולתת להם להתפעל לבד. 
מעניין היה, <<את זה למדתי מהשילוט על הקיר במוזיאון>>, שואן גוך התחיל לצייר ללא שום הכשרה מוקדמת. 
הוא פשוט חשב שיש בזה פרנסה טובה…  <<כאילו, דא!!??!!>>
בכל מקרה, בלי קשר לתערוכות, הבניין החדש, של מוזיאון ואן גוך מאוד מעניין. 
מוזיאון ואן גוך, אמסטרדם מוזיאון ואן גוך אמסטרדם
התמונות  לקוחות  מכאן

 כשהתחילו להיות יותר מדי תיירים במוזיאון, יצאתי לטיול ברגל והגעתי לשוק תירותי במיוחד – Albert Cuyp שנמצא כמה רחובות מאזור המוזיאונים.
זה שוק סתמי סתמי.   שנים וחצי דוכנים של ירקות ופירות, שניים וחצי דוכנים של גבינות, דוכן וחצי של דגים וזהו.  כל שאר השוק (שנמצא במדרחוב שלם), זה פשוט בגדים, בדים, נעליים ופיצ'יפקעס.
אני זוכרת שכתיירת, השוק הזה נראה לי מקסים.  לא יודעת למה, אבל עכשיו, כשאני גרה פה ולא תיירת, השוק הזה נראה לי ממש מעאפן.
אבל מה, השוטטות בשוק הצליחה העביר לי את החשק להסתובב ולמשש בגדים ופיצ'יפקעס. 

התמונה לקוחה מכאן

אני חושבת, שביום שלישי הבא, בלי נדר, אני אלך לגלרייה שמציגה עבודות בזכוכית

Read Full Post »

פיל, חבר של העילוי מהעבודה הסביר לי, על מקור מנהגי ה-sinterklaas.  פעם, לפני שהנצרות השתלטה על הולנד, נהגו העשירים לחלק לעניים, בתחילת החורף בגדים, אוכל, צעצועים, ממתקים וכסף. 
אחר כך, כשהגיעה הנצרות השתלב המנהג לתמוך בעניים בתחילת החורף במנהגים וסמלים נוצריים אחרים והפך לנחלת הכלל.    sinterklaas, הוא גרסא מקומית של סנטה קלאוס והוא מגיע להולנד מלווה בחבר משרתים/ עוזרים בצבע שחור.  פיל הסביר לי, שהם שחורים, לא כי חלילה ההולנדים גזענים, אלא כי הם עוברים בארובות של הבתים, מחלקים מתנות ולכן הם שחורים.

התמונה לקוחה מתוך האתר הבא.
ב-17 בנובמבר, כל שנה sinterklaas מגיע להולנד מארצות הצפון.  הוא מסייר בה ובמשך שלושה שבועות חוגגים ההולנדים את המצאותו בארץ.  ב- 5 בדצמבר חוגגים את יום הולדתו.
בכל ערב, לפני שהילדים הולכים לישון, הם מניחים גזר ואו קוביות סוכר בנעליים שלהם וכך הם מושכים את הסוסים של סינטרקלאס אליהם הביתה.  בבוקר, במקום גזר וקוביות סוכר מחכות להם מתנות קטנות בתוך הנעליים. 

אתמול, ה-17 בנובמבר, הגענו ל-Twisk, הכפר של פיל, אשר נמצא בצפון הולנד,  לחגוג עם אנשי הכפר את בואו של sinterklaas. 
מסתבר שזו האטרקציה השנתית של הכפר.  כל ילדי הכפר מגיעים לתחנת הרכבת המקומית של Twisk, (אשר נמצאת ליד שדה הכרוב, סמוך לאחו של הכבשים), מחופשים לעוזרים השחורים של sinterklaas, מלווים בהוריהם הנרגשים. 

תחנת הרכבת ב-Twisk מתוך האתר הבא

בתחנת הרכבת מחכה כבר תזמורת הכפר המקומית שמנגנת בעליצות שירים מקומיים ולאורחים מוגש שוקו חם בכוסות פלסטיק.  תושבי הכפר, עומדים כולם, מחכים לרכבת שמגיעה כמה דקות אחר כך בתרועות צופר ותלתלי עשן.  <<המהממת, טענה שזה שsinterklaas בא, זה לא נותן צידוק לזיהום האוויר מהרכבת הישנה>>.
העוזרים של סינטרקלאאס יורדים מהרכבת ומחלקים לילדים ממתקים בשקיות הפתעה.  סינטרקלאאס קצת שר ברמקול מלווה בתזמורת, עלה על מרכבה רתומה לסוס וככה מלווים בסינטרקלאאס ובתזמורת המנגנת צועדים אנשי הכפר  לאולם, לא רחוק מהכנסיה למסיבה הגדולה.


הכנסיה נמצאת במרכז הכפר ובצמוד לה בית קברות קטן <<למי שתהה, איפה בית הקברות>>
התמונה לקוחה מהאתר הזה.

זה היה יום מקסים וקר.  השמש זרחה באור בהיר אבל הטמפרטורות לא הצליחו לעלות מעל 5 מעלות.  אחרי שקיבלנו הפתעות וצעדנו בכפר יחד עם שאר התושבים נכנסנו למכונית להסתובב הלאה באזורי הצפון.  אני חושבת שמעבר לקיטורים של הילדים שלנו על טיב הממתקים ועל השירים שלא אמרו להם כלום, העילוי ואנוכי נהננו במיוחד מהחוויה של פיסת חיים הולנדית אמיתית, בכפר צפוני קטן ולא תיירותי.  גם באמסטרדם ובאמסטלפיין חוגגים את בואו של סינטרקלאאס, מוכרים כאן סופגניות קטנות וכוסות שמפניה יחד אתן.  אבל, החגיגות כאן הרבה יותר מסחריות ותיירותיות.

מה שכן, המלכה שלנו, אמרה שסבא קלאוס נחמד, פליני שאל למה אצל היהודים אין גם מישהו שמחלק מתנות ואם זה בסדר לאכול את הממתקים שנותנים לנו,  והמהממת רטנה שממש משעמם והיא רוצה ללכת למסעדה.

Read Full Post »

אחרי שכבר הרבה מאוד שבתות לא יצאנו לטייל מחוץ לעיר, אלא מקסימום קצת עם האופניים ביער אמסטרדם, או טיול בטראם לאמסטרדם העיר, יצאנו, בספונטניות מרובה, לטיול של יום שבת. 
נסענו צפון מזרחית לאמסטרדם לעיר Lelystad. 
האמת, לא היה לנו הרבה מה לחפש שם.  היה קר אימים, איזה חמש מעלות, אבל העילוי התעקש שניסע.
הוא שמע, שיש שם מן מוזיאון ספנות שמראים בו איך בונים ספינות, בהתאם לטכנולוגיה שהיתה לפני 300 שנה בערך.  נדמה היה לו שקוראים למקום, Batavia על שם איזו ספינה הולנדית.
נסענו.
עטופים במעילים וכפפות ענקיות מרופדות מבפנים בפוך יצאנו לדרך.
אחרי 45 דקות נסיעה, בערך, הגענו למקום בו חשבנו שנמצאה המוזיאון.
בפועל הגענו למן כפר עם בתים הולנדים קטנים שבתוך כל בית, יש חנות של מותגים בהנחות ובמבצעים.  משהו מדהים.  מסתבר שהגענו ל Batavia Stad ולא ידענו.  זה Outlet מדהים.
אני כבר יודעת לאן נלך לקראת היומולדת שלי…
הסתובבנו בין החנויות האלו, שמהוות למעשה קניון באוויר הפתוח ורק בסוף בסוף <<בסוף הכפר, בקצה שלו כלומר>>הגענו למוזיאון הספנות.  מאוד התלבטנו אם להכנס או לא.  היה קר והמוזיאון ברובו נמצא בחוץ.
פליני, התעקש שניכנס.  המהממת, התעקשה שלא ניכנס.  המלכה, רצתה יד.  לבסוף הכריעו הגברים <<להלן העילוי ופליני>> ונכנסנו למוזיאון. 
האמת היא שהעילוי רצה להגיע למוזיאון הזה כבר מזמן.  יש לו משהו עם ספינות.  גם פליני מאוד אוהב ספינות.  הוא דמיין שזו ספינת שודדי ים.  אם חושבים על כך,הרי שאם ההולנדים היו יורדי ים במשך כמה שנים טובות אז יש סיכוי סביר שהם היו גם שודדי ים.  לא?
בהתחלה ראינו ספינה שנמצאת בתהליך בניה.  רואים את השלד של הספינה ואיך שהכל בנוי מקרשים.  אני מאמינה, שלו היה קצת פחות קר היינו גם מתעכבים על כלי הבניה המסורתיים ועל התהליך.  אבל היה קר ואנחנו המשכנו לאטרקציה העיקרית – ספינה אמיתית שנבנתה בדיוק כמו שספינות נבנו לפני כ- 300 שנה.
בכל אופן, נורא יפה לראות את הספינה מבפנים ולדמיין איך אנשים חיו במשך חודשים בספינה כזו.  ירדנו עד לבטן האוניה, עברנו חדר חדר.  הגענו עד לחדרים הקטנים ביותר ולמקומות איחסון הסחורה.  אפילו ראינו את השירותים של רב החובל.  מה אתם יודעים, הקקי נופל ישר למיים.  הילדים חגגו על הרעיון הזה.  היה קר מאוד ואחרי שהסתובבנו קצת (בלי למצות באמת את המקום), חזרנו הביתה. 
 
האוניה

Read Full Post »

« Newer Posts - Older Posts »