Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for the ‘סריגה’ Category

בלילה, חלמתי שהמוכרת עם השיער האדום בחנות הצמר, מדברת אלי.  "חכי, יש לי משהו בשבילך".  אחר כך התעוררתי וניסיתי שוב לחזור לחלום. היא תמיד עסוקה המוכרת הזו.  תמיד חמוצה.  אחרי שלוש ומשהו שנים שאני קונה אצלה, באופן קבוע, השפתיים שלה התחילו להתעקל קצת למעלה כשהיא רואה אותי ואוטומטית היא עוברת לאנגלית.  היא יודעת שאני קודם מסתכלת.  כמעט חצי שעה נוגעת ומלטפת את הצמרים ואחר כך לוקחת כמה הביתה.  לארועים מיוחדים, כמו ימי הולדת של חברות סורגות, אני קונה להן כמה כדורים יקרים במיוחד ומסגרות עגולות מבמבוק.  אני רוצה לדעת מה יש לה עבורי, למוכרת, אבל החלום מתרחק.  אני חושבת על צמר ומגלה, שבזמן האחרון, הפסקתי לקרוא.  מתחילה ספרים ואפילו עוברת את האמצע, אבל אחר כך מאבדת עניין.   כלום לא מחזיק אותי, אפילו לא ספרי מתח קלילים.  אפילו לא האחרון של סטיג לארסון.  על ספרי הגות, אני בכלל לא מדברת.  כבר  לא קונה יותר ספרי קריאה פיסיים.  רוכשת ספרים כקובץ ומעבירה אותם לרידר שלי.  הספרים היחידים שאני קונה הם ספרים עם דוגמאות לסריגה.  לאט לאט אני הופכת לאדם רדוד וחושבת בעיקר על צמר.  לפני השינה, אני מתלבטת ביני לבין עצמי על פרוייקט הסריגה הבא.  אולי זו מן תקופה כזו, שאני צריכה להניח לה להתקיים ובינתיים להנות מהתוצרים:  כובעים וצעיפים וגרביים מצמר רך וצבעוני עם כל מני דוגמאות שאני לומדת לסרוג דרך האינטנרט.  זו בטח מן תקופה כזו, שאחריה תבוא תקופה של קריאה אובססיבית או של כתיבה אובססיבית.  אני מכירה את עצמי, הכל מחזורי.

החורף הזה, הגיע מאוד במפתיע.  בסוף נובמבר היה כבר כפור ושלג ורחובות לבנים.  בשבוע השלישי של נובמבר זה התחיל, בבת אחת כמעט גלשנו מהסתיו היבש שהיה לנו (מעט מאוד גשם ובעיקר שלכת ו- 7 מעלות) לאמצע החורף.  כל כך קר היה בחוץ, אפשר היה להרגיש את החניכיים קופאות מבפנים אם רק מתעטשים בפה פתוח.  כל כך קר, שאת רוצה להתלבש חם ואין שום משמעות לאיך את נראית, עם הכובע ושני הצעיפים כשאחד מהם כרוך לך סביב הפנים.  הגענו עד למינוס שבע או שמונה והחזאים פה סביב דברו על שיתכן והחורף הזה יהיה הכי קשה, מאז שהתחילו למדוד את הטמפרטורות.   החברים בעבודה סיפרו שהם החליפו את הצמיגים של המכונית לצמיגי שלג והכינו ערכת חרום במכונית עם שמיכות, שקיות חום ומשהו שאפשר יהיה לאכול.  בשיחה שהיתה לי עם הילקה, מנהל פרוייקט בן 50, הוא אומר שהוא זוכר חורפים קרים כאלו מהילדות שלו ובעצם, הכל מחזורי ואין חדש תחת השמש.  היה משהו הזוי להסתכל דרך חלון המטבח אל החצר העטופה שמיכה לבנה וברקע לשמוע ברדיו אינטרנט על התופת בכרמל.  שירים עצובים ברקע וארץ שלמה אבלה.  זה לא היה עוד איזה פיגוע שאפשר להאשים את "ההם", אלא באמת מקרה שבו מעורב המזל והכח העליון.   ביננו לבין עצמנו, דיברנו על הטבע ועל הכוחות שלו להתחדש, על הזרעים שנטמנו באדמה וילבלבו אחר כך, עם בוא הזמן. אולי אנחנו כבר לא נהייה פה, זה בטח יקח עשרות שנים, אבל הכל מחזורי ויתקיים גם ללא התערבות בני האדם.   אנחנו רק יכולים להתבונן במעשים שלנו ובדרך בה ההחלטות שלנו משפיעות על החיים מסביבנו.  קצת ענווה, אני חושבת, זה מה שאנחנו צריכים ללמוד.
בפרוייקט ביולוגיה של המאמאאממת, היא היתה צריכה להכין, יחד עם חברה מהכיתה, ארוחת ערב בת כמה מנות.  הן היו צריכות לספר על המרכיבים ועל החשיבות של המרכיבים לתזונה שלנו.  המורה יצרה צוותים וחיברה בין הילדים, לאו דווקא על פי איזשהו מכנה משותף.  בשישי האחרון הן בישלו אצלנו בבית.  ארוחה בת שלוש מנות, עם קינוח קליל.  לא משהו טעים במיוחד (סליחה מותק), אבל אנחנו ואבא של אותה ילדה, שהצטרף אל הארוחה, היינו מלאים בפרגון.  בהתחלה, לא הרגשתי כל כך נוח עם הסיטואציה הזו של ילדה (שהמאאממת טרחה לומר שהן לא חברות) ואבא שלה ההולנדי,  שאנחנו כלל לא מכירים, מגיעים לארוחת ערב, שאני לא הכנתי.  נלחצתי קלות, פחדתי שלא יהיה על מה לדבר ולי יהיה מאוד קשה לארח.  בפועל,  היה מקסים.  אבא של הילדה הזו, התגלה כאיש נעים שכותב ויוצר והשיחה זרמה והיתה מעניינת. תוך כדי, התייחסנו לישראל ולמצב בה.  אבא של הילדה סיפר שהוא מתפלא שלא היה לנו בכלל חומרי כיבוי.  אנחנו, דיברנו על הפרספקטיבה ועל כמה שהמדינה הזו צעירה ולומדת להפסיק להיות עקשנית ולחשוב שהיא הכי חכמה בעולם.  זה לוקח זמן הגדילה הזו.  בינתיים, יהיו אנשים שיפגעו וכאלו שיהפכו לגיבורים.  יקח זמן לארץ הזו מצוא את נקודת האיזון הענווה.  אני לא יודעת מתי היתה קיימת נקודת איזון כזו בעם שלנו, בארץ הזו. אולי באיזשהו שלב במאה ה- 16 וה-17.  אולי כשהיינו בין העמים, בנפרד.  בינתיים, צריך להסתכל ולראות איך אנחנו גדלים ולוקחים אחריות, גם על הגרים בתוכנו וגם על הטבע.

Read Full Post »

אולי זה בגלל החורף, שגורם להרבה חיפושים בגוגל לסריגת גרביים, אשר מובילים בסופו של דבר, לבלוג שלי.   הפוסט הזה מוקדש לאותן מחפשות, או אולי מחפשים שרוצים לדעת, איך לסרוג גרביים, בשתי מסרגות עגולות, בשיטת ה- toe up .

המון זמן רציתי ללמוד לסרוג גרביים ותמיד הסתבכתי עם ארבע המסרגות או עם העקב.   איכשהו יצא שהייתי משלימה גרב וחצי ואז נתקעת עם הסריגה לתקופה ארוכה.  אפילו השלמתי זוג אחד, שהתברר כקטן מדי.
אני חושבת, שהווטרינרית, היתה הראשונה שסיפרה לי שיישנה שיטה קלה יותר לסרוג גרביים שיטת ה- toe up socks.  חיפשתי באינטרנט עוד מידע ואפילו קניתי את התנך החדש שלי –  (Wendy Johnson – Socks from the Toe Up), שמדריך באופן מפורט איך לסרוג בשיטה הזו וגם נותן הרבה מאוד דוגמאות והסברים.

הצלחתי לסרוג בינתיים שלושה זוגות ואני מאוד מרוצה מעצמי… אבל מה שווה הידע, אם לא חולקים אותו?
הדוגמא שמובאת כאן מיועדת לכף רגל צרה-בינונית.  במהלך הסריגה, כל הזמן אפשר למדוד את הגרב ולהחליט אם להוסיף עוד שורות או עוד עיניים.  דרך אגב, אם יש לך השגות או הערות לדוגמא המובאת כאן  – אל תהססי לחלוק אותן.
העיקרון, הוא פשוט, בכל פעם עובדים על צד אחר של הגרב, באופן סיבובי.  בכל פעם שורה אחת.  הסריגה עצמה מתחלקת בין שני צדדים – הצד התחתון של הגרב והצד העליון.  בכל פעם מסרגה עגולה אחרת מובילה.

אני ממליצה להתחיל עם גרב פשוטה של ימין בלבד, את  הדוגמא בתמונה המצאתי בטיסה לטנריף. והעזתי לנסות דוגמא קצת אחרת , רק אחרי שהבנתי את העיקרון של סריגת הגרב ואיך לחשב את הדוגמא לבד .

מה צריך:

שתי מסרגות עגולות (אני משתמשת במספר 2.5 ) צמר לסריגת גרביים (תשקיעו.  זה כדאי.  בחנות פה ליד הבית, כדור צמר גרביים במשקל 50 גרם עולה בסביבות 5 אירו.  בתור התחלה, לסריגת שני זוגות, אני ממליצה להסתפק בכדור אחד, למרות שבטח המוכר\ת תגיד לכם לקנות שניים ).
סריגת האצבעות:
שתי השורות הראשונות, הן קצת מורכבות, אבל אחרי שלומדים את הטריק, זה הכי פשוט שיש.  אני מאוד אוהבת לעבוד בשיטה הבאה להעלאת העיניים:

אבל אפשר למצוא גם דרכים אחרות.
מעלים 16 עיניים בכל צד (16 עיניים על כל מסרגה), ואת שתי השורות הראשונות בכל צד, סורגים ללא הוספת עיניים.  הוספת העיניים עד לרוחב הגרב הרצוי מתבצעת באופן הבא:
שורה 1:  עין ימין,הוספת עין, סריגה עד לשתי העיניים האחרונות בשורה , הוספת עין,  עין ימין.  (סה"כ 18 עיניים)
שורה 2:  ימין , ללא הוספת עיניים
שורה 3: הוספת עיניים כמו בדוגמא בשורה 1 (סה"כ 20 עיניים)
שורה 4: ימין, ללא הוספת עיניים
אני ממשיכה בדוגמא, עד שיש לי 26 עיניים בכל צד.יש לי חברה שטוענת שיש לה רגליים מאוד רחבות והיא סרגה 30 עיניים בכל צד.  אני מעריכה שכדאי להתחיל עם 26, ולמדוד, האם זה הרוחב של האצבעות.
בתום סריגת האצבעות, ממשיכים בסריגה אחידה של כמות העיניים שהחלטת עליה בשורה, עד לתחילת העקב.
העקב:
תחילת העקב, הוא המקום בו מתחיל העקב ברגל שלך.  את הצד העליון של כף הרגל, ממשיכים לסרוג באופן רגיל, בהתאם לרוחב שהחלטת עליו.  את הצד התחתון של כף הרגל, מתחילים להרחיב, עד לרוחב של 48 עיניים.  הרחבת השורה נעשית על ידי העלאת עיניים בשיטה של סריגת האצבעות (הוספת שתי עיניים בקצוות השורה בכל שורה שנייה).

כאשר הגעת לרוחב העקב הרצוי, צריך להתחיל לצמצם את העיניים חזרה.  את צמצום העיניים עושים בשיטת השורות הקצרות.  הסריגה נעשית בצד התחתון של הגרב, בלבד.  את הצד העליון לא סורגים, וזאת,עד שכמות העיניים, בצד התחתון, בשורה של העקב תהייה שווה לכמות בתחילת התהליך (26) .
שורה 1:  (סריגת ימין), סרגי 25 עיניים  SSK ואז עוד עין.  הפכי את הסריגה.
שורה 2: (סריגת שמאל), העבירי את העין הראשונה, למסרגת ימין, סרגי 6 עיניים, שתי עיניים יחד (כדי לצמצם) ואז עוד עין, הפכי את הסריגה.
שורה 3: (סריגת ימין), סרגי 7 עיניים  SSK ואז עוד עין.  הפכי את הסריגה.
שורה 4:  (סריגת שמאל), העבירי את העין הראשונה, למסרגת ימין, סרגי 8 עיניים, שתי עיניים יחד (כדי לצמצם) ואז עוד עין, הפכי את הסריגה.
שורה 5: (סריגת ימין), סרגי 9 עיניים  SSK ואז עוד עין.  הפכי את הסריגה.
את הדוגמא המובאת כאן ממשיכים עד שמצמצמים את מספר העיניים בשורה.
הנה דוגמא לסריגת שורות קצרות:

סיום:
בתום סריגת העקב, אפשר לומר שהגרב כבר כמעט מוכן.  עכשיו צריך להחליט על אורך הגרב.  אני אוהבת גרביים ארוכים,  שיחממו לי את השוקיים… אבל לפעמים, גם נורא כיף לסרוג גרבי בית קצרים.

Read Full Post »

אני לא יודעת אם זו אירופה, שמלאה בכל מני לונה פארקים ענקיים או שזו אני, שהלונה פארק הכי גדול שהייתי בו (פעמיים, בקיטנות למניהן), נמצא בגני התערוכה, תל אביב.   אני לא מסתדרת טוב במיוחד עם לונה פארקים.  אני עולה על מתקנים ומרגישה איך שהבטן מתהפכת לי.  גם אם מדובר במתקנים לילדים בני 5 . גם אם אני בסך הכל מלווה את המלכה למתקן.  אני עולה למעלה וכשהיא צורחת בפליאה אני מחזיקה אותה חזק חזק, כדי שאני לא אפול.  אחרי שאני יורדת מהמתקנים, אני צריכה לשבת עם הראש בין הרגליים ולהרגע.  זה לא בשבילי כל הפירוטכניקה הזו.

איכשהו אירופה מלאה בכל מני לונה פארקים שמסובבים לגויים את הראש. <פה צריכה לבוא בדיחה גזענית על איך שהם מטומטמים ואנחנו לא.  אבל אין לי אחת כזו…>. בהולנד, יש את אפטלינג החמוד והתיירותי ואת ווליבי האימתני.   הפשטות היחסית בבילוי יום שלם בלונה פארק כזה, שנמצא ליד הבית, הפך לאופציה מועדפת על הילדים ועל העילוי: אם משעמם בשבת או בראשון ולא עשינו תוכניות או טיול. לוקחים קצת אוכל, מים, חטיפים ונוסעים לכמה שעות טובות.  בביקור הראשון שלנו בווליבי, עשינוי מנוי שנתי לכל המשפחה באיזה 200 אירו.  החל מהביקור השני, המנוי מתחיל להיות משתלם.  אני מאוד מרוצה מהמנוי הזה.  בזמן שהעילוי לוקח את הילדים ללונה פארק אני הולכת להסתובב באמסטרדם או קוראת ספר בבית.  במקרה הגרוע ביותר, אם כולם מתעקשים שאני אבוא גם, אני לוקחת את הסריגה שלי.   ממילא אני רוב הזמן יושבת ושומרת על התיקים.

לפני שבוע, נסענו כמה משפחות ללונה פארק בנושא סרטים בגרמניה. Movie Park.  היה לי קשה להסכים. ראשית, מה לי ולגרמניה. שנית, מה לי וללונה פארק. שלישית איך אפשר לחבר בין גרמניה ולונה פארק.  היה לא קל להמשיך ולומר לא, לאור הלחץ המתמשך מצד החברים שלנו והילדים. חברים שלנו גם מצאו דיל מעולה של holiday inn בעיר essen שבו משלמים 300 אירו לחדר משפחה גדול והמחיר כולל גם כניסה של המשפחה לפארק ליומיים. המלון נמצא 15 דקות מהפארק ושעתיים וחצי (שלוש שעות בפועל) מהבית.   "זה דיל שחוסך בערך 100, 150 אירו" חישב לי העילוי.  נסענו שתי משפחות נוספות ואנחנו.  באמצע הדרך הGPS לא כל כך מצא את המקום ואני נכנסתי ללחץ שהגרמנים יראו לי את הדרך לאיזה מחנה ריכוז. אבל החששות הגרועים ביותר שלי לא התקיימו. העיר יפה, זולה.  מלאן חנויות עם בגדים מעוצבים ומחירי רצפה.  עושה חשק לחזור לשופינג מרוכז, רק חברות.   המלון נמצא במרכז העיר, החדר היה מקסים.  אפילו התקלחתי <בדיחת שואה?!?>.

בפארק עצמו, הילדים נהנו ללחוץ את היד לכל מני אנשים בתחפושות:  שרק, חיילים מ"מלחמת הכוכבים" ועוד דמויות שלא ממש זיהיתי.  הם התרוצצו בחבורות בפארק עם עיניים נוצצות.  אני הסתובבתי בעיקר עם המלכה החזקתי לה את היד חזק חזק.  לא היו הרבה אנשים ביום שבת אבל ביום ראשון המקום המה.  בין לבין ,עליתי לשני מתקנים, שהבהירו לי סופית שזה לא ממש בשבילי.  רוב הזמן השתדלתי לשבת  על הספסל ולסרוג..  נשים הנהנו לי בהבנה ואמרו משהו בגרמנית.  כנראה הן הזדהו עם הסבל.  אחרי יומיים בלונה פארק, חזרנו הביתה.

במבט לאחור, לאור מאורעות השבוע, איזה מזל שפליני הספיק להיות בלונה פארק הזה, לפני שהוא שבר את הרגל.  תיכף נכנס לעונה החורפית והלונה פארקים פה נכנסים להקפאה.

Read Full Post »

בזמן האחרון אני מכירה בעובדה, שאין לי קרירה.  יש לי עבודה.  עבודה טובה, מתגמלת. לרוב, אפילו מעניינת.  אנשים נחמדים סביבי.  אבל זו רק עבודה, זה לא משהו שלא אוכל לוותר עליו,זה לא מה שמגדיר אותי כבת אדם.  זו עבודה, שאם יפטרו אותי , אני אאבד מקור הכנסה, אבל אהיה מבסוטה מאוד להנות מהפנאי.

פעם, עבדתי במקום עם אוריינטציה חברתית ברורה.  מקום שידעתי, שאם מפטרים אותי, אני בכל זאת מגיעה למשרד.  בהתנדבות.
בזמן האחרון יש לי מחשבות על עבודה וקריירה.  דיברנו על זה, העילוי ואני.  יש פער גדול ביננו.  אני משכילה ממנו פי שלוש אבל הוא מרוויח פי שלוש ממני.  אני חברה בצוות, הוא מנהל את אירופה ואפילו קיבל קצת קידום.  "מה את רוצה", העילוי אמר לי "איך יכולת לפתח קריירה?  כל שלוש ארבע שנים או שילדת או שלמדת, או שישבת בבית וגידלת ילדים.  ברור שאין לך קריירה. אבל, את יכולה עכשיו לעשות קריירה, עכשיו כשהיילדים, פחות או יותר גדלו".

חשבתי על זה.  אני לא חושבת שאני רוצה לעשות קריירה.  לא במקום הזה, בכל אופן.  יכול להיות שאם הארגון בו הייתי עובדת היה עם אוריינטציה חברתית אקטיביסטית ("הצילו את כדור הארץ מאנשים אלימים ומטומטמים" לדוגמא), הייתי שמחה מאוד לעשות קריירה.  עכשיו, בכל אופן יש לי עבודה.

היום היתה לי שיחת הערכה עם הבוס שלי.  זו שיחה שנוהגים לערוך פעם בחצי שנה.   הוא עשה לי פרצוף ארוך והתחיל לתאר את המגרעות שלי.  אני הקשבתי בסבלנות,  אחר כך ניהלתי איתו משא ומתן על כל אחת מהמגרעות שלי ועל המצבים בהם הוא ניתח את המגרעות שלי.  איכשהו הוא גם התנצל ובסופו של דבר הוא הסכים שהשד לא נורא כל כך ואני הסכמתי עם כמה מגרעות שרצוי שאני אשפר:  לדוגמא הדיוק שלי, לדוגמא שאני לא יודעת לעבוד עם סוליסטים.  אחר כך הרגשתי הקלה כל כך גדולה, שמיד הלכתי לקנות צמר ומסרגות במקבוק.  אם כבר אין לי קרירה, לפחות יהיו גרבים חדשות.

Read Full Post »

* הפוסט מוקדש לגוגי ליפשיץ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

העילוי טוען שיש בי משהו שמזכיר נרקומנית.  הוא מדבר אתי ואני מרחפת.  "רגע תן לי לגמור את השורה".  זה לא שאני כזו סרגנית צמרת,  אני לא סורגת לפי הוראות, מחפפת בספירה ואין לי סבלנות לפרום ולסרוג כמה פעמים עד שאני מגיעה לתוצאה מושלמת…. אבל אני כל כך נהנית… אני נהנית מלדמיין את התוצאה המוגמרת, אני נהנית לחפש דוגמאות ולראות מה אחרות יצרו.

מצאתי בעבודה שלי את מרגית ואת קריסטל שהן גם מכורות ואנחנו ביחד מחליפות חוויות מחנויות צמר ומהתהליך המשותף של סריגה.  בתקופה האחרונה, הייתי עסוקה מאוד בעבודה, אבל הצלחתי לסיים שני פרוייקטים – אפודה מצמר רך וכחול וברט בצבעים כחול אפור וטורקיז.

בערב, לפני השינה, מול הטלוויזיה או עם ספר על הברכיים אני יושבת וסורגת עוד שורה.  האפודה הכחולה יצאה מדהימה. (אין לי תמונות פה, כי אני בעבודה עכשיו… ) אבל היא התגלתה כגדולה עלי במידה וחצי.  לא התחשק לי לפרום וכך העברתי אותה אחר כבוד למשהי אחרת. הברט יצא מקסים אבל הילדים שלי טענו שהוא מזעזע.

מפאת קוצר זמן והמון ילדים שלי ושל חברים סביבי, החלטתי להתמקצע בסריגת ברטים וכובעים בתקופה הקרובה.  נראה לי שזו מתנה נהדרת לתת, במיוחד כשהאמהות שלהם לא ממש סורגות.  אפרופו כובעים,   אני די מתבאסת מזה שאם את בישראל והולכת עם כובע, מיד חושדים בך שאת דתיה מהסוג המתקדם (שיער בחוץ ומכנסיים).   השילוב בין כובע וחצאית בכלל דורש דרך ארץ כלפייך.  לא נעים לקלל ליד דתיה.    בישראל אי אפשר ללכת סתם עם כובע או סתם עם חצאית שהיא לא מיני.
בכל מקרה הנה כמה קישורים לאתרים עם הוראות מדוקדקות וגם קובץ עם הוראות לא מדוייקות(ברט)שאני בעצמי יצרתי , (למי שרוצה לעשות לי בדיקה גרפולוגית מעמיקה, אני גם שמאלית).
ברט בשתי מסרגות
כובע עם צמה – זה כנראה יהיה הפרוייקט הבא שלי
צעיף שיכול להפוך לכובע
כובע לדורון , מתוך הבלוג של גוגי.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
* גוגי, היא מיכל, מניו-זילנד.  היא נפטרה באוקטובר האחרון ממחלה קשה, שבאה וקטפה אותה במפתיע.  הבלוג שלה נתן לי הסברים והשראה להרבה מאוד פרוייקטים שעשיתי.  נחשפתי אל הבלוג שלה לפני כ-3 או ארבע שנים.  כשפתחתי את הבלוג שלי, היא היתה בין הראשונות שקישרתי בהמלצות.  אני לא מעזה עדיין להסיר את הקישור לבלוג שלה.
בנובמבר, פגשתי בברצלונה את הווטרינרית, ושתינו דיברנו על סריגה ועל גוגי.  לא ידענו אז, שהיא כבר לא בין החיים.  שלחתי לה עוד מייל אחר כך, שמאחל לה רפואה שלמה. מדי פעם ראיתי כניסות לבלוג מניו-זילנד וקיוויתי שהיא עדיין שם.  חלשה מכדי להגיב ולענות למייל שלי, אבל עדיין שם.  אתמול, קראתי באיזה בלוג, שמאוקטובר, גוגי כבר לא איתנו.

Read Full Post »

אני חושבת שאחת הבעיות העיקריות שלי, זה שלא פשוט עבורי להשמע להוראות. תמיד יש אצלי קול קטן שאומר "למה מי אמר…"
בחיי היום יום, זה בא לידי ביטוי בקטנה, יש חוקים, אני מבינה, יש קנסות את זה אני עוד יותר מבינה. פחות או יותר הולכת בתלם.
בעבודה לדוגמא, עד שלא נתנו לי ממלכה, פחות או יותר משלי, די נטרפתי וכולם מסביב הוטרפו איתי. כל יום המצאתי את הגלגלים מחדש.
אני לא טוענת שזה טוב. זה פשוט ככה אני. anything you can do I can do better
הבעייתיות מתחילה כשאני צריכה למלא אחרי הוראות בישול או אפייה. אז מה אם כתוב שצריך סוכר וניל. סוכר חום זה גם אחלה, לא?
אז מה אם כתוב חמאה, מה רע בשמן זית?
גם בתפירה וסריגה, כשיש הוראות, אני כבר בבעיה. אמנם, מישהו כבר המציא את הגלגל. אבל לא, אני מוכרחה להמציא אותו גם.
ככה יוצא שחלק גדול מהסריגות שלי די מחורבנות. אם אומרים צמר X ומסרגות Y, אני ישר חושבת לעצמי, בעצם, זה יכול להיות גם אחרת…
אחרי שאני כבר בסוף העבודה, אני רואה שלמרות שאני סורגת בצורה אחידה ונקייה, זה לא זה. פה זה קצר, פה זה רחב, פה צר…
גוגי סרגה צעיף אחד, שנורא מצא חן בעיני. הדפסתי את ההוראות, קניתי צמר כתום ו…המצאתי את הגלגל מחדש….
צעיף כתום

מה שיצא, זה מחמם לצוואר, שעם השרוך וחרוז הזכוכית, נראים מאוד נחמד ביחד. כורכים את הצעיפון הזה סביב הצוואר ומחזקים עם השרוך והחרוז שמושחלים.
זה באמת אחלה, למרות שזה לא בדיוק הצעיף הכתום של גוגי.
אומרים, שהמודעות לבעיה, היא חמישים אחוז מהפתרון. אז עכשיו, אחרי שאני מודעת, קניתי לי שני ספרי סריגה (ספר אחד, ספר שני) עם תמונות מפתות והסברים להדיוטות.
אמנם, ספר אחד הוא בהולנדית ואני לא מבינה כלום… אבל לפחות זו התחלה. (והנה, עכשיו ממש אני קולטת שיש לי תרוץ מעולה למה לא להשמע להוראות)
לאט לאט, אני אנסה, לעשות לעצמי חינוך מחדש. לפחות בענייני הסריגה… והנה יש לי לפחות פרוייקט ודוגמא.
cimg1501.JPG
מזל שאני גרה בהולנד, רוב השנה צריך פה סוודר או מינימום צעיף.

Read Full Post »

את הפוסט הזה אני כותבת לחברות שלי באשר הן.
איכשהו יצא, שיש לי הרבה חברות שיוצרות – פימו, עץ, קרמיקה, חרוזים, סריגה, תפירה ציור וכדומה.

מעניין הוא, שאף על פי שיש בתוכן כאלו מוכשרות מאוד, והתוצרים שיוצאים תחת ידיהן הם מלאכת מחשבת, הן עדיין אינן מחשיבות את עצמן כאומניות.
יש כאלו שאפילו מוכרות מפעם לפעם יצירות שלהן, אבל איכשהו אני לא שומעת על מישהי שמגדירה את עצמה כאומנית סריגת תכשיטים, אומנית פימו או קרמיקאית.

cimg0500.JPG
אני לא יודעת למה.
אני שומעת בקול שלהן את הזלזול ואת ההתנצלות – "זה רק תחביב, להעביר את הזמן עד שהילדים יחזרו מבית הספר", "עוד לא מכרתי מספיק כדי להחשב אומנית",
"אני לא מתפרנסת מזה", "זה סתם משהו להעביר את הזמן, עד שאני אמצא עבודה…"
אני לא יודעת מה הופך יצירה מחובבנית ליצירת אומנות, אני גם לא בטוחה שזה חשוב.
אני מקשיבה לחברות שלי, שמחכות בשקט שמישהו מבחוץ יגדיר אותן כנשים יוצרות, כאומניות, וההגדרה לא באה.
לחלקן זה חשוב, לחלקן זה פחות חשוב, למרות שתמיד בסוף זה עולה.
cimg0510.JPG
אולי יחלפו שנות דור, אבל תעודה על הקיר, "אומנית", לא תקבלי מאף אחד. תיצרי לך אחת כזו ותיתלי על הקיר בעצמך.
יש לך זכות להגדרה עצמית.
cimg0355.JPG
האתר ETSY הוא אתר שמאפשר לכל אחת (ואחד, בסדר…) לפתוח חנות וירטואלית, להציג את התוצרים שלה ולמכור. ההוראות פשוטות להפליא.
אני שמחה להמליץ על החנות של חברה שלי. החנות, אמנם בתחילת הדרך, אבל יש עוד הרבה הרבה תוצרים שמחכים להצטלם ולהופיע בה.
בהצלחה יקירתי.

נ.ב. כל היצירות בתמונות, נעשו על ידי חברות שלי

Read Full Post »

סריגה היתה תמיד אהבה גדולה שלי. אני לא יודעת לסרוג בטכניקות מורכבות במיוחד אבל עצם זה שהידיים שלי עסוקות, נורא נחמד לי. בראיונות עבודה, ובכלל כשאני מדברת עם אנשים ושואלים אותי על התחביבים שלי, אני מספרת על הסריגה ונדמה לי שאני מקבלת הרבה נקודות זכות בגללה. איכשהו הסריגה מתחברת אצל אנשים לסבתא שלהם או אמא שלהם והם נפתחים אלי: מספרים לי על סבתא שלהם, או על התחביבים שלהם, או על התינוקת שנולדה במשפחה ואין מי שיסרוג לה, כמו פעם…

אני חושבת שהדבר הכי חשוב בסריגה, מעבר לעבודה עצמה, זה הצמר. גם אם סורגים אחיד ומדוייק, גם אם עובדים בצורה מסודרת על דוגמא ברורה, גם אז, אם הצמר לא מתאים, לא יפה, לא איכותי, העבודה, לא יוצאת מוצלחת.
יש כאן שני מקומות, שאני מכירה, שבהם אפשר לקנות צמר ומסרגות. האחד – בשוק של אמסטלפיין, כל יום שישי. יש שם גברת שלא מדברת אנגלית אבל הבן שלה מדבר אנגלית. הרבה הוראות אי אפשר לקבל שם אבל יש מבחר צמרים במחיר זול יחסית. השני – בקניון חלדרליין פליין (ככה מבטאים). שם יש חנות צמר קצת יותר יקרה אבל יש שם מוכרת שאפשר להתייעץ איתה באנגלית והיא נחמדה למדי.
רוב היצירות הסרוגות שלי, ניתנות מתנה לחברים ומשפחה. <<הפולניה שבי מהרהרת, בנוגע לעד כמה יודעים להעריך את העבודה שלי…>>.
הנה כמה תמונות סריגים שנשארו בבית…
cimg0269.JPG

זה כובע שהוא גם צעיף מצמר עבה רך וצבעוני. אם רוצים צעיף, משחילים אותו סביב הראש ועד לצוואר. הוא סרוג כצינור רחב.
אם רוצים כובע, מושכחים בשרוך עם החרוזים והקצה העליון נסגר.
cimg0274.JPG
זה כובע שהוא אמור היה להיות ברט, מצמר רך בצבעים ירקרקים. למעשה סרגתי אותו פעמיים.
בפעם הראשונה הוא יצא ענק ובפעם השניה הוא יצר בדיוק, רק שזה לא ממש ברט.
מן כובע כזה נחמד לראש, לא בדיוק ברט ולא בדיוק כובע גרב.
<<אני אצטרך לבקש מהמוכרת בחנות הסבר איך סורגים ברט, כי באמת לא הצלחתי לבד… >>
cimg0275.JPG
זה צעיף שנסרג משאריות חוטי כותנה שהיו לי פעם. לקח לי הרבה זמן לאסוף את חוטי הכותנה אבל אני חושבת שהיה שווה. זה אחד הצעיפים האהובים על הילדים, שמסכימים לכרוך אותו בתנאי שאני לא אכריח אותם לקחת מעיל וסוודר <<פולנייה… נו, מה…>>

Read Full Post »

בשוק של אמסטלפיין, קניתי ביום שישי האחרון, צמר לסריגת גרביים.
יש שם דוכן צמר, שלא יבייש את חנות הצמר המפורסמת ברחוב ביאליק ברמת גן.
דוכן צמר, שבו יש צמרים, ומסרגות, חוטי רקמה ובדים לרקמה.
אני חושבת שזה מקום באמת מופלא. במיוחד, מכיוון שצריך לתכנן מראש מה רוצים, ולבוא חגיגיים, ביום שישי, פעם בשבוע.
בעלת הדוכן, לא יודעת אנגלית והיא כל הזמן קוראת לבן שלה, שלא יודע לסרוג.
אז באמת שצריך להתכונן ולדעת מראש מה המטרה.
כבר המון זמן אני חולמת לסרוג גרביים בשלוש או ארבע מסרגות.
קראתי על סריגת גרביים באינטרנט, בכל מני אתרים באנגלית.
יש לי המון המון דוגמאות לגרביים וגם הסברים מאוד מאוד פשוטים.
הייתי צריכה רק להתחיל. לבחור דוגמא פשוטה, להבין מה צריך, לקנות צמר, להתרכז.
בשישי האחרון, קניתי בשוק צמר לגרביים. כדור של 50 גרם, של צמר מיוחד לגרביים, עולה 3.25 יורו. לא נורא יקר.
מסרגות דו צדדיות היו לי בבית, אבל ראיתי שם המון מסרגות מדהימות, שעושות חשק לסרוג. אני בטח עוד אקנה שם…
זה צמר דק, למסרגות 2-3 שמכיל 75% צמר ו- 25% פולימיד. מה יבטיח, ככה אני מקווה את עמידות הגרביים בפני פגעי הזמן (ומכונת הכביסה).
לקחתי מהאתר של גוגי, את הדוגמא לגרביים הכי פשוטה שמצאתי, בעברית קלה והיידה – לעבודה.

צמר ומסרגות יוצרים גרביים

הגמדים כבר זוממים על הגרביים האלו, למרות שמהמממת, טוענת ששילוב הצבעים מזעזע.
בכל אופן, מה שנחמד בצמר הזה, מעבר לרכות שלו וליופי שהוא מתחלק על המסרגות, זה שדווקא שילוב הצבעים הזה, מאפשר להסוות טעויות בסריגה.

imgp3481.JPG

Read Full Post »