Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘גניבה’

אתמול בבוקר, העילוי גילה שהאופניים שלו נגנבו.  מהחצר הנעולה.  למרות היאוש, העלבון והאכזבה, הוא לקח את האופניים שלי ויצא לסיבוב בוקר שלו.  כשחזר, אמר לי לא להבהל ודיבר קצת בלחש – כדי שהילדים לא ישמעו.  "איך זה יכול להיות?" שאלתי תוך כדי שתיית הקפה של הבוקר.  "החצר נעולה, הגדר גבוהה – אתה בטח לא ראית טוב".  אבל הפנים של העילוי היו מאוד רציניות, "בואי תראי".  אין אופניים.  הן לא היו יקרות במיוחד, האופניים שלו, אבל הן גם לא היו בחצר.  זוג צהוב, שקנינו לפני כשנה, בדקטלון, 200 אירו בערך.  אופניים שהוא חרש עליהם ברכיבות בוקר שלו.  כל סופשבוע.

כשהילדים גילו שהאופניים של אבא נגנבו, התחילה חרושת קונספירציות.  הרי גם הזוג שלי, נגנב מהחצר – לפני כשנה בערך.   כשהאופניים שלי נגנבו, היינו בישראל ואני נשארתי עם תהייה – האם נעלנו באמת את החצר האחורית, האם המטפלת שהיתה מעט פסיכית גנבה?  העילוי והילדים, העלו השערות מי הוא הגנב – אבל אותי באמת עניינה השיטה.  איך מתוך חצר נעולה, עם גדר עץ גבוהה, שהגישה אליה היא דרך סמטה צרה – מצליחים לגנוב אופניים.  ולא אופניים של ילדות בנות שש, אלא אופניים גדולות ומאסיביות.  העילוי חושב שבטח שני שותפים וסולם סילקו את האופניים מהחצר.  הצעתי שנפנה למשטרה, אבל אין לו כוח להתעסק עם זה.

בינתיים, הלילה, פליני הכין לגנב מלכודות מכל מני צפצפות ישנות שהוא קיבל ממקדונלד.  את האופניים שלנו הילדים קשרו  הייטב אחד לשני והשאירו את הרולר בלייד במרכז החצר – שהגנבים ייפלו להם על הראש.  כנראה איזו ציפור הפעילה את האזעקה של הילדים שפעלה בערך מחמש בבוקר, עד שהעילוי יצא לחצר.

בינתיים, אני לא נכנסת לפאניקה, אבל כל הזמן נועלת את הדלתות.  מה שבטוח.

Read Full Post »