Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘Budapest’

לפני שנסעתי, אמר לי הבוס שהוא חושב שקוראים לה "פריז של מזרח אירופה".  בודפסט, הונגריה.  נסעתי לסופשבוע קצר.  חמישי בערב, עד ראשון בבוקר.  לבקר את סוזאן חברה שלי וגם קצת להסתובב בעיר.  ספונטניות מסויימת.  שבוע וחצי לפני הטיסה סוזאן ואני דיברנו ומיד אחר כך קניתי כרטיסים.  לא הספקתי לקרוא על העיר, לא הספקתי לסמן לעצמי מקומות שאני רוצה לראות, רק דיברתי עם אנשים מסביב.  אח שלי, אמר לי שזו עיר מאוד עצובה, מאוד עניה.  היתה תקופה שהוא נסע לא מעט לעיר, ענייני עבודה – ובכל פעם נתקל בילדות בנות עשרה, שמציעות לו הנאות גוף בתמורה לארוחה חמה וקורת גג.

בנין הפרלמנט מציץ מאיזו סמטה

זו עיר יפה ועצובה ופראית בודפסט.  פאר האמפריה האוסטרו-הונגרית ניכר בה, כמו גם סימני הזמן.

הטיח מתקלף, הקירות מתפוררים והאנשים, עצובים ומרירים.
יש משהו, בטיול לבד שמאפשר לאחרים להפתח אליך, לספר לך את הסיפור שלהם.  את עוצרת מישהו ברחוב, לשאול שאלה, את נכנסת לחנות, לחצר, לסמטה ותמיד יהיה מישהו שרוצה לשתף, לתאר, להעביר איזשהו סיפור, איזה מסר.

בעל החנות, באזור הארמון. בודה.

נכנסתי לאיזו חצר, נכנס האדון הזה אחרי.  "מאיפה את?" שאל אותי.  "אמסטרדם" עניתי, תשובה פושרת.  אני לא בטוחה שההונגרים ידועים בעולם באהבתם לעם היהודי.
"לא, את לא נראית הולנדית.  את נראית כאילו באת מהמזרח התיכון".
"זה נכון," אמרתי לו.  "כי אני במקור יהודיה מישראל,  שגרה באמסטרדם".  יכולתי לראות את הגאווה בעינים שלו.  הנה, הוא יכול עדיין לזהות יהודים.
"ברחוב, איפה שגדלתי, היו כמה יהודים.  חזרו מאושוויץ"  הוא סיפר שהמצב עכשיו, לעומת התקופה הקומוניסטית מאוד התדרדר.  "כבר אין אהבה בין אנשים.  אין כבוד, אין ערכים.  אין משפחה.  כולם כל הזמן עובדים ונאבקים, אחד בשני כדי להצליח לשרוד.  זה לא כמו אצלכם, היהודים, שגם בתקופות הכי קשות המשפחה היתה מעל לכל".  הדברים שהוא סיפר לי, היו הדהוד לסיפורים של סוזאן.  ברגע שהמדינה פסקה מלהיות קומוניסטית, היא פנתה פניה חדה, חדה מדי, אל עבר הקפיטליזם, ללא הנחת תשתית למדינה וחברה סוציאליסטית.  אין תמיכה בחלשים, אין קצבאות, מקלטים לחסרי דיור.  אנשים צריכים להסתדר לבד, בכוחות עצמם. בעל החנות סיפר לי שהוא בן 75 ונאלץ לעבוד כל יום, 7 ימים בשבוע, למעלה מ-10 שעות ביום.  אין לו פנסיה.  הוא לא יכול להרשות לעצמו לנוח בימי ראשון או בחגים.  סוזאן מספרת, שהחנויות שם פתוחות כל יום, מצאת החמה ועד לשעות הקטנות של הלילה. אין סחורה בחנות, אבל החנות פתוחה.  השכר החודשי הממוצע שם הוא כ-400 אירו לחודש.  אין אבטחת הכנסה.

יפה בודפסט, יפה ועצובה ופראית.  בכל מקום מקבצי נדבות, נשים שחיות על ספסלים, הומלסים.  יש ניגוד חד בין הבתים המרשימים מהעבר למציאות הקשה בהווה.

בשיטוטים שלי בעיר, השתדלתי לצאת מהרחובות הראשיים לעבר סמטאות קטנות.

הצצתי לחדרי מדרגות, נכנסתי לחצרות פנימיות.  ניסיתי לראות, איך חיים האנשים הרגילים, אלו שראיתי ברחוב, עם פנים קשות ושפתים קמוצות.  כשעצרתי אותם, לשאול משהו – הם היו מנומסים להפליא, במאור פנים הפנו אותי למחוז חפצי, הציעו עזרה.  האנשים הרגילים שם, חיים חיים קשים, לא מפנקים. הזקן מהחנות, אמר לי, כשהבעתי צער על המצב שלו: "אל תרחמי עלי.  יש לי עדיין את החנות שלי, יש לי דירה לחזור אליה בערב.  אני קורא ספרים וגם מצייר. יש אנשים בגילי במצב הרבה יותר גרוע.  להם, אין אפילו תקווה."

הכביסה של האנשים הרגילים

~~~~~~~~~
עוד תמונות, אפשר למצוא בפליקר שלי.

Read Full Post »