…ומכיוון שעברנו לגור בקריביים… ומכיוון שאתם מאוד סקרנים לשמוע מה חדש… הנה – כאן, קישור לבלוג החדש שלי… אל תשכחו להרשם אליו…
קבלת הפנים של היהודים פה, ממיסה אותי. קודם כל הם מאוד מחבקים ומנשקים ושולחים לי הודעות טקסט ומציעים עזרה ועוטפים אותי במן משפחתיות כזו שלא נותנת לי ללכת לאיבוד. החום שלהם, הטבעיות שבה הם מכניסים אותי פנימה וגורמים לי לחוש שייכת, מקסימים אותי. אני לא רגילה לכזה יחס מאנשים זרים, גם אם הם יהודים או ישראלים. בהולנד זה היה שונה לגמרי. קר, מנוכר ומלא באינטריגות וריכולים.
בבית הספר, המזכירה התוודתה שהיא יהודיה ומיד הציעה את כל העזרה שצריך וגם הכירה למאאאמממת את הבת שלה והציעה שהן יתחברו. ביום לפני תחילת הלימודים, הוזמנו התלמידים לפגישות עם המורות והספרניות כמן תזכורת. הספרנית ענדה שרשרת עם "חי" מסוגנן. המלכה לחשה לי, לשים לב. דיברנו קצת על זה בעברית. "את מדברת עברית?" שאלה אותי איזו אמא במבטא ארגנטינאי כבד. מסתבר שהיא מאורוגווי. היא סיפרה לי שאת העברית היא למדה בבית הספר. נשים אחרות ששמעו אותנו מדברות עברית, חייכו וגם הן, התוודו – גם אנחנו…
View original post 251 מילים נוספות
כתיבת תגובה