היינו בהופעה.
זמרת החימום שלו היתה הולנדית נמוכת קומה, שנראית יותר רזה ממני, עם קול שהזכיר לנו את סוזן וגה. היא, פסנתר וגיטרה אקוסטית. שרה מדהים, שירים שלא הכרתי.
בסביבות 9 בערב, עלה המלך. איש נמוך, ממש נמוך. שמנמן עם ציצים קטנים, קרח. העילוי ואני צחקקנו וחשבנו לעצמנו, מסכן – בטח רצה עוד לישון, העירו אותו בשביל ההופעה, היה צריך לחפש את השיניים התותבות. ואז, האיש הקטן הנמוך והקרח התחיל לשיר… יאוווו מממה!!
היתה הופעה מדהימה של שעתיים, של שירים מאוד מוכרים. הופעה של זמר נשמה, שהתברכנו בזכות לשמוע אותו ולראות אותו. הוא שר על אהבה וחסד בשירים שלו, האקוסטיקה היתה מדהימה, לא היה צפוף מדי, אפשר היה להרגיש את הבסים ממש מהדהדים בעצמות. אם זו לא חוויה דתית, אני לא יודעת מה כן.
התפאורה, מאחוריו היתה מורכבת משלוש מסכים בצורת חלונות כנסיה, שעליהן הוקרנו תמונות וסרטים בהתאם לשיר. בחלק מהשירים הוקרנו סתם ויטראז'ים על המסכים הללו, שנתנו הרגשה כאילו אנחנו בכנסיה והוא חלק מהמקהלה.
האולם, מחולק לכמה חלקים – אפשר לעמוד, ליד הבמה, אפשר לשבת ואפשר לעלות למרפסות למעלה. אנחנו עמדנו ורקדנו – ליד הבמה. הקהל האירופי, הוא ממש אירופי. לא נדחפו, לא צעקו, עמדו בנימוס, שרו ורקדו. אפשר היה ממש לעבור בקהל ולא להדחס בקהל, אם רציתי לדוגמא להגיע ממש לבמה. אולי זה בגלל שרוב הקהל היה מבוגר, גריאטרי משהו. אני בפירוש הורדתי את ממוצע הגילאים שם (אני והבחורים שהסתובבו עם ג'ריקן בירה והשקו את מי שהיה צמא). אנשים מכובדי מראה. דודים ודודות כאלו, עם משקפיים עבות, סיגרים, כרס שמגיעה כמעט עד הברכיים, בגדים מיושנים עמדו בסבלנות וחיכו למלך שיפתח את הפה. איזה קול מדהים יש לאיש הזה.
הוא שר ושר ושר עם הקול הכל כך מיוחד שלו. בסוף כל שיר, הוא נתן איזו קפיצה רוקיסטית וחיננית. נורא הצחיק אותי. בדרך למכונית, דיברנו על זה שאין כאלו אומנים יותר. נזכרנו באיימי ווינהאוס, שיש לה קול מדהים אבל היא מסובכת יותר מדי עם סמים עכשיו. גם ג'ו קוקר, היה שנים מסובך עם אלכוהול, כמדומני. מזל שהוא הצליח לצאת מזה.
ההופעה היתה ב-Heiniken Music Hall באמסטרדם. כרטיס עלה 42 אירו. הבייביסיטר עלתה עוד 22 אירו. היה שווה.