הכל בגלל המדיח

זה התחיל בסביבות מאי, כשהמדיח שלנו התקלקל.  לקח לנו בערך חודש להביא מישהו שיתקן.  בין לבין התאמנו בשטיפת כלים ובימים קשים במיוחד באכילה מצלחות נייר חד פעמיות.   כשהטכנאי הגיע, הוא העריך את התיקון בעלות של בערך 200 אירו.  העילוי הציע שנוותר על התיקון ונקנה כבר חדש עם אחריות.  אחרי ויכוחים ביננו הזמנתי בסוף יוני מדיח חדש.  בחרתי אחד מצויין עם כל מני שיכלולים.  600 אירו בערך אבל, עם אחריות ל-7 שנים ושירות של הובלה והרכבה.  מבסוטים, חיכינו כמה שבועות שהמדיח החדש יגיע אלינו הביתה.  בינתיים הילדים תרגלו, (לא בהצלחה מרובה), שטיפת כלים בלי להרטיב את הרצפה.  זו היתה גם הזדמנות  מצויינת לבדוק איך לאקים לציפורניים מחזיקים מעמד תחת ערימות של כלים שצריך לקרצף (OPI ניצח) ואיך תמיד העילוי מפתיע אותי כשהוא מצליח להתמודד עם ערמות מיאשות למדי.

בכל מקרה, באמצע יולי, המדיח החדש הגיע.  שני בחורים חסונים ולבושי סרבל לבן הביאו אותו הביתה.  הם התחילו לבדוק איך אפשר להוציא את הישן ולהתקין את החדש.  הם דיברו ביניהם בהולנדית ואחר כך, התקשרו למשרד.  היתה לי הרגשה לא טובה, אבל לא נתתי להם לראות את זה.  אחר כך המתח הרג אותי ושאלתי אם יש בעיה.  הבכיר (?), ענה שהם לא יכולים להוציא את המדיח בלי לפרק לי את המטבח.  הכל פה מחובר בקצף בטון .  הבחורים לקחו את המדיח החדש איתם והבטיחו שהם ידאגו שההזמנה תבוטל.  אחרי שבוע התקשרו מהמשרדים לוודא שאני באמת מבטלת הרכישה ושאני מאוד מרוצה מהשירות שלהם.  החלטנו להזמין שוב את הטכנאי של המדיחים.  הוא חזר, הסתכל ואמר שלא תהיי בעיה, אבל  את החלפים יש להזמין מראש.   משהו שקשור למנוע ולמשאבת מיים.

יותר מחמישה שבועות חלפו.  באופן עקרוני, הפסקנו להזמין אלינו הביתה.  לא שקודם היינו דוגמא לאירוח מופתי עם ארוחות מתוקתקות וכלים נאים, אבל גם המעט הזה פסק לחלוטין.

בין לבין גם המקרר התחיל להתקלקל.  פעם בשבוע הוא היה מקפיא כל דבר ואחר כך מפשיר.  מי שהיה פותח את המקרר לקראת סוף השבוע לדוגמא, היה צריך קצת להתרחק, כי שלולית המיים שנקוותה בתחתית המקרר היתה זולגת מטה, אל הארון מתחת למקרר ואחר כך לרצפה.  במובן מסויים הגענו לקרקעית התהום, למרות שבאופן מפתיע לא היו פה מקקים או עכברים.  במעט רק נבדלנו מ"משפחת המלוכלכים".

יכול להיות, שאם היינו חיים בישראל, זה לא היה קורה, ההזנחה הזו.  אמא שלי היתה מקבלת חום ולא מפסיקה לנדנד, אבא שלי היה מתגייס לעזור  ואמא של העילוי היתה מתקשרת חדשות לבקרים לשאול אם הילדים מצליחים לאכול אוכל לא מקולקל.  החיידקים חגגו אבל אנחנו לא איבדנו תקווה.  הטכנאי של המדיח יתקן את הכל.  הוא הגיע באיזה בוקר, שבו הכרזתי שאני עובדת מהבית.  בערב קודם, וויתרנו על שטיפת הכלים.  ידענו שהמדיח והרעש החמוד של המיים יפתרו את הכל.  הוא הגיע מוקדם מאוד, כמו שהובטח לי.  ארגז כלים  וג'ינס נמוך עם חריץ.  אחרי עשר דקות הוא אומר שהוא לא יכול להוציא את המדיח ולתקן את המנוע מאחורה בלי לשבור את השייש והארונות במטבח. הבשורה שברה אותנו ואיבדנו תקווה.
זה היה השלב שבו הרמתי טלפון לשיפוצניק הפולני שאנחנו מכירים.  קוראים לו דרק .  העילוי קורא לו דרעעאק, אבל שנינו יודעים שהבחור שווה כל סנט.  הוא הגיע לתת לנו עצות והצעת מחיר.  בין לבין גם הכרתי שלומית, שהיא במקרה מעצבת פנים כישרונית מאוד, עם המון סבלנות.

בכל מקרה, התחלנו במסע לעבר השיפוץ של המטבח.  שברנו קיר, בנינו קיר אחר, הזמנו את המטבח החדש מאיקאה ורצפות בגוו מעניין מאיזו חנות בצפון העיר.  יהיה מקסים כשהכל יסתיים (ביומולדת שלי ירכיבו את השייש) .  בינתיים אנחנו חיים במן מחנה פליטים , הכל מלא באבק ואני לא מפסיקה להתעטש אבל אנחנו מתרגלים סבלנות ושיתוף פעולה וחיים בלכלוך.    הכל בגלל המדיח.

Read Full Post »

הצופים

פעם מזמן… לפני שהיה אינטרנט… לפני שהיה יותר מערוץ אחד….בקרית אונו, קן הצופים היה ליד מגדל המים והפרדסים, איפה שהיום יש שכונה חדשה ורבי קומות. אלו שלמדו בבתי הספר היסודיים בקיראון הלכו לצופים ואחר כך בתיכון לנוער העובד.   הקן של הנוער העובד, היה ליד הבריכה והיתה תקופה שהם התגאו בהיותם הקן הכי גדול בארץ.  היו גם בני עקיבא, ואפשר היה לראות אותם בחולצות לבנות מתגודדים ליד בית הכנסת של "הצעירים" (ככה סבא שלי נהג לקרוא לבית הכנסת, שהיה ממוקם מול בית הכנסת שלו).

בכיתה ד' ניסיתי קצת את הצופים, אבל זה לא כל כך בשבילי לעשות מה שכולם עושים.  מהר מאוד מצאתי את עצמי הרשג"דית הראשית של הספה בצופי הטלוויזיה. והמצעד היחיד שנהגתי לעשות הוא עד לכפתור של הטלוויזיה, כי השלט היה מקולקל.  העילוי, לעומתי התמיד שנתיים שלוש בצופים ועד היום הוא זוכר שהוא היה פעם.  די בגאווה הוא מספר על זה.  אני, מצידי שרה לו שיר עם מילים גסות על הצופים ומה הם יכולים לעשות… הממ… אנחנו לא במיוחד אנשי תנועות, אנחנו – העילוי ואני, אבל הגמדים – זה כבר משהו אחר.  אני חושבת.  כשסיפרתי להם שהצופים בעברית מגיעים להולנד, הם מאוד התרגשו.  יש כמובן את בני עקיבא, שהם דוגמים לפעמים, אבל הם מעדיפים את התפילות הפומביות לשמור להזדמנות חגיגית אחרת.
אנחנו תמיד שמחים לתמוך בכל פעילות חברתית עם צוויון ישראלי.

עמית רבין, שבין יתר עיסוקיו החשובים קורא בבלוג שלי, ירכז את השבט.

הנה עוד כמה פרטים, שהוא שלח לי במייל:

אנחנו שמחים לפתוח את ההרשמה לשבט הצופים הראשון בהולנד, צוות ההדרכה מוכן ונרגש להתחיל את הפעילות!

ניתן להירשם בקישור הבא: https://www.regemsys.com/tzofim_amsterdam

הקישור מורכב משני שלבים, השלב הראשון – פרטי הרשמה, השלב השני – פרטי התשלום.

הנה עוד פרטים נוספים, שהוא שלח לי במייל:

ההרשמה מראש חשובה על מנת שנוכל לשבץ את ילדכם בקבוצת הגיל המתאימה ומטעמי אבטחה כיוון שאנו נדרשים לדעת מראש מי מגיע.

תשלום

1. עלות הסמסטר הראשון היא 36 יורו (6 יורו בעבור פעולה).

2. דמי חבר שנתיים הינם בגובה 20 יורו, זאת בעבור מדי החאקי, עניבה, סמלים, ביטוח והוצאות נוספות.
דמי החבר השנתיים הינם יחסיים לכך שהשנה נקיים סמסטר וחצי של פעילות.

3. אם הינכם מעוניינים לשלם במזומן ולא בכרטיס אשראי דרך האתר, ניתן יהיה לשלם ביום פתיחת השבט, החל משעה 12:30.

גם אם הינכם מעוניינים לשלם במזומן, אנא הסדירו את פרטי ההרשמה לפני ההגעה לפעילות.

אנו מזמינים אתכם ההורים להגיע למיפקד הראשון של שבט אמסטרדם, המיפקד יתקיים בשעה 14:30 ביום ראשון ה-6.3.11.

נתראה בקרוב

בברכת חזק ואמץ

עמית רבין

להתראות בראשון הבא.

Read Full Post »

סוף סוף גינה

אחרי תקופת הבניה הגדולה, שהיתה מנובמבר 2009 ועד מרץ 2010, היינו צריכים להתאושש.

לקחנו את הזמן,  למרות  שידענו שצריך לשפץ את הגינה.  צריך להחליף את הבלטות שכבר היו סכנת נפשות, לעקור את השיחים שגדלו להם פרא, להוסיף גדר ותאורה – ובכלל, לרענן את המראה הכללי.  היא נראתה הכי עלובה ופראית ברחוב שלנו, ולנו לא היו כוחות הנפש להתמודד איתה לבד.

מבט על הגינה הקדמית, לפני.

קיבלתי הצעות כתובות משני גננים שעובדים פה בשכונה.  הם באו לראות, מדדו, שאלו מה הייתי רוצה ואחר כך שלחו לי בדואר מעטפה לבנה ונייר עבה עם הצעות מדהימות.  הצעה אחת היתה 6000 אירו, לגינה הקדמית בלבד.  הצעה אחרת, לוותה במסע מרתק עם אדריכל גינות מקצועי. כל מפגש קסום איתו יעלה לנו לא פחות מ- 80 אירו , חוצמיזה שתי הגינות – הקדמית והאחורית יעלו לנו לא פחות מ-10,000 אירו.

הגינה האחורית בתקופת החורף

העילוי נחרד.  ביני לביני, לא היה אכפת לי לשלם.  "נממן את זה מהפנסיה שלי", הצעתי לו.  העיקר שמישהו כבר ישפץ את הגינה.  הבלטות העקומות, הפחידו אותי.  חששתי, שאיזה שליח פיצה ימעוד בגינה וישבור משהו ואנחנו נצטרך לשלם במשך שנים סכומי עתק.  פיצויים.  דוד, שקלט את המצוקה שלי, הציע שאני אתקשר לקישטוף, איזה פולני שהוא מכיר.
שני טלפונים, שתי פגישות.  הגיעו שניים.  אחד מהם דובר אנגלית קלוקלת, השני דומה שתי טיפות מים, לדוד שלי פאול.  לחיצת יד אחת וטלפון נרגש לאבא שלי, שיגיד להם בפולנית, שיתנו מחיר טוב.

הגינה האחורית בתקופת השיפוץ

שבוע וחצי לקח להם לעשות לנו גינה חדשה, שבוע שבו הפולנית שהם דיברו איתי החזירה אותי לגיל צעיר מאוד, כשסבתא שלי זכרונה לברכה היתה מושיבה אותי על אדן החלון ומצביעה על על משהו ואומרת לי דג'וו (drzewo=עץ) ונייבו (niebo = שמיים).  בתקופה שהם עבדו, היו לי בלילה חלומות שבהם אני סופרת בפולנית.   היה נדמה לי, שככל שאני נחשפת אליהם השפה הזו, שפת אימי חוזרת אלי.  עוד מילה שנדלית ממקום עמוק בזכרון.  די הפליא אותי שהבנתי חלק גדול מהשיחות בינהם.  עמדתי על המשמר.  בכל זאת, הם פולנים ואני לא רוצה שימכרו אותי בזול.

שבוע וחצי, פחות מ- 6000 אירו שיחה לא פשוטה אחת על הפולנים והיהודים* וקצת על ההסטוריה, ויש לי שתי גינות חדשות.

הגינה הקדמית, כבר עם תאורה ועם גדר

אני אחראית על הצמחיה, כך החלטנו העילוי ואני.  הוא אחראי על ריהוט הגינה והברביקיו.

לגזור ולשמור - אני עובדת בגינה.

~~~~~~~~~~~~
* יש משהו מאוד מענין – האדריכלית שתכננה לי את הבית היא גרמניה והפועלים ששיפצו לי את הגינה הם פולנים.

~~~~~~~~~~~~~
עוד פוסט בנושא:
גינה

Read Full Post »

רכבת לילה אווירית

כמעט כמו באוטובוס מאסף מנהריה לאילת לקח המסע שלנו לישראל וחזרה.  לרגל חתונה של בנדוד שלי (מזל טוב, באמת הגיע הזמן), הזדמן לנו ביקור בישראל.  שבוע  בלבד.  כשקיטרתי לחבר שלנו על מחירי הטיסה, הוא הציע לי לבדוק בgerman wings. קצת נרתעתי מחברת תעופה גרמנית לא מוכרת (לא מוכרת לי בכל אופן).  דמיינתי טרוריסטים וסלקציה והרבה מתח.  בהשוואה לחברות התעופה המוכרות (אלעל וKLM), המחירים היו מגוכחים.  מאתיים עד מאתיים חמישים אירו לאדם.   הטיסה היא מקלן גרמניה שנמצאת כשעתיים וחצי נסיעה מאמסטרדם.  לא מאוד קרוב, אבל מאוד חסכוני.  הטיסה עצמה די ספרטנית:  אין דיילות חייכניות שמציעות לך קולה או מיים כל חצי שעה, אין מערכת בידור, אין כריות או שמיכות להתכרבל.  זה בעצם כמו נסיעה ברכבת צפופה, בשעות מבאסות.    רוצים אוכל?  תשלמו.  אין אחריות על הטריות.   חצי יום מסע, עלות לא בשמיים.
אני כמעט יכולה לדמיין שהמשפחה והחברים שלי גרים באילת ואני בקצה רמת הגולן.  צריך לבקר יותר, אפילו שזה לא הכי נוח.

עכשיו, שמעתי (הנה –  פה), שגם ארקיע מתכוונת להשיק טיסות ספרטניות.   עוד מעט ולא נצטרך לסוע עד גרמניה ונוכל איפשהו בהולנד לעלות על טיסה.  זה נחמד ומחדד את תחושת הכפר הקטן.  לא באמת חשוב איפה גרים, העיקר שיודעים שאפשר לבקר את כולם, תוך 5 שעות ובמחיר סביר.  הכי חבל זה שאי אפשר להעלות למטוס תרמוס עם קפה חם מהבית.

בארץ, גיליתי את האחיינים שלי ואיך הם גדלו.  בלי להתבייש שאלו איפה המזוודה של המתנות, ובנימוס ישראלי, הפנו אותי לחנות הצעצועים כששמעו שלא הבאתי .  התגעגעתי לחמודים האלו, לישירות הפשוטה שלהם.  אחד מהם אפילו הראה לי איך צריך להתכופף במכונית, אם רואים ערבים…(עלי לציין שאני חוששת שהשפעה שלי על החינוך שלהם מעט חסרה).

~~~~~~~~~~

1-0 לקווי הלאו קוסט.  תחי התחרות החופשית.

Read Full Post »

סופשבוע ארוך בברלין

בסופשבוע אחד בברלין, שישי עד שני, קשה מאוד לראות את הכל.   במיוחד כשמסתובבים ביחד כמשפחה.  נסענו עם הרכב (יש גם טיסות ורכבות ישירות מאמסטרדם), 600 ומשהו קילומטרים, בערך 7 שעות נסיעה, עם המון המון עצירות בדרך.  ביום שישי בבוקר יצאנו את אמסטרדם, ביום שני בבוקר יצאנו את ברלין.  בעיר הסתובבנו באוטובוס תיירים.  העלות לאדם היא 10 אירו.  ילדים, בהתאם לגיל, משלמים פחות.  עלינו, ירדנו, עלינו ירדנו.  הסתובבנו, אבל הרגשנו שלא מיצינו את העיר.   רק טעמנו קצת. באוטובוס היו גם מדריכי תיירים, שנתנו רקע על מה שרואים מסביב. חבל רק שהם דיברו במבטא גרמני כל כך כבד, שלא הצלחנו להבין כמעט כלום.

העיר הזו היא מאוד מאוד גדולה במושגים שאנחנו מכירים – תל אביב ואמסטרדם.  מאוד אהבתי את גני ה- Tiergarten, ואת הארכיטקורה בעיר, שהיא מאוד רב גונית.  כל בנין, בנוי בסגנון אחר, מחומרים אחרים.  בהתחלה, השונות בסגנון הפריעה לי, אבל במחשבה לאחור, זה חלק מהקסם בעיר.

יש משהו מלא בקסם, בההליכה בגני ה-Tiergarten. הפארק הענק הזה, הוא בן כ- 150 שנה. הצמחיה העשירה והגודל העצום של העצים מרשימים במיוחד. אחרי הצהריים, כשהטמפרטורה האמירה אל גבול ה- 35 מעלות, ההליכה בשבילים המפותלים של הפארק, תחת הצל הכבד והרוח הנעימה שבאה מהנחלים שחוצים את הפארק, היו לנו להצלה.  באחר צהריים אחד, הלכנו בפארק וראינו במרחק כמה מטרים מאיתנו שני גברים יושבים, על שמיכת פיקניק וקוראים ספר.  הם לבשו כלום.

ממעוף ציפור, פארק ה TIERGARTEN

העילוי ואני, התרגשנו לראות את השאריות של חומת ברלין (למרות שהאזור תיירותי להחריד).  בזכרון שלי, (אולי בעקבות כל מני ספרי בלשים וריגול שקראתי), החומה בעיקר מהצד המזרחי, היתה מקום חסר תקווה ואפל מאוד.  במציאות, ביקרנו שם ביום חם מאוד ובהיר במיוחד.  בכל מני חנויות מזכרות שפזורות סביב check point charlie אפשר לקנות בכמה אירו חתיכות אבן.  לכאורה מהחומה, פתי.
בכל רחוב מסביב, אפשר למצוא רשתות מזון אמריקאיות בכללם סטארבקס, ברגרקינג, הגננדס וכדומה.  ההשפעה של שנים של "כיבוש" אמריקאי, ניכרים.  גם בצד המזרחי של ברלין.  להבדיל, לא מצאתי איזו רשת מזון רוסית אבל כנראה זה לטובה.

היינו בשוק הפשפשים, בשוק האומנים , היינו במגדל הטלוויזיה וראינו את העיר ממרומי 300 ומשהו מטרים.     יש כל כך הרבה מה לראות בעיר הזו ואפילו לא הספקנו לבקר במוזיאון או גלריה אחת.

ההסטוריה של היהודים והקשר שלהם למקום, עניינו אותי במיוחד.  הביקור באנדרטת ליהודים שנרצחו בשואה ובית הכנסת החדש בעיר נגעו בי מאוד, אבל על כך בפוסט נפרד.

Read Full Post »

זקייה, או איך ההולנדים עושים קניות

העילוי שלח לי קישור לוידאו הזה: סטנד אפ בנוגע להרגלי הקנייה של ההולנדים.  ישבתי בעבודה, בשקט, הרכבתי אוזניות כדי לא להפריע לקולגות החרוצים שלי  וצרחתי מצחוק.  בשלב מסויים התחילו הדמעות.  מי שעבר לידי, שאל למה אני בוכה.  בכיתי מצחוק.  יש בוידאו הזה כל כך הרבה בדיחות קטנות על ההולנדים ועל הרגלי הקניות שלהם, שזה פשוט מעולה. אחר כך, שלחתי את הלינק לכל המודאגים שראו אותי דומעת.   הזרים בינהם, צחקו נורא.  המקומיים, לא כל כך הבינו את הבדיחות ואפילו נעלבו שאני ככה צוחקת.  כנראה שהגמל לא רואה את הדבשת על הגב שלו.

~~~~~~~~~~~~~
למי שלא יודע, אלברט היין היא רשת סופרמרקטים הולנדית.

Read Full Post »

עשרים וארבע שעות בדיסלדורף (פסטיבל תרבות יפן)

ביום שישי, אחרי העבודה, מרגית ואני עלינו על הרכבת לדיסלדורף.  כמה ימים קודם לכן, הזמנו כרטיסי רכבת ומקום לינה.  התכנון המקורי היה סופשבוע ארוך בקופנהאגן כולל גם שופינג, מוזיאונים ותיור בעיר.  כתוצאה מאילוצים שונים, קיצרנו את התכנון ל- 24 שעות דחוסות של שופינג בדיסלדורף.   למרות שאנחנו עובדות יחד ומחבבות אחת את השניה מאוד מאוד, לא יוצא לנו הרבה להנות מ"זמן איכות" משותף.  אנחנו עובדות בפרוייקטים שונים, בסביבה שונה, לחצי זמן שונים וכו.
דיסלדורף. פעם ראשונה שלי  בעיר.  פעם ראשונה שלי ברכבת מהירה בתוך אירופה.  לפני שנסענו עברו לי בראש מחשבות על רכבות אחרות שנסעו מזרחה לפני שבעים שנה.

הרכבת שבה אנחנו נסענו היתה נוחה להפליא.  פעם בחצי שעה הגיע דייל והציע לנו באדיבות מרובה, לרכוש כריכים או שתיה.  שעתיים וחצי, והנה אנחנו בעיר אחרת, במדינה אחרת.  זה מאוד נעים להסתובב עם מרגית שדוברת באופן רהוט 5 שפות לפחות, בינהן גם גרמנית.  בקלילות, היא שאלה מישהו מקומי איך להגיע למלון והנה אנחנו שם.  המלון שלנו היה ממוקם במרחק 500 מטרים מתחנת הרכבת המרכזית של דיסלדורף ו- 15 דקות הליכה ממרכז העיר.  70 אירו לחדר + ארוחת בוקר.
בערב שישי, הלכנו קצת לטייל ברגל בעיר, החנויות כבר עמדו לפני סגירה ואנחנו הלכנו בעיר כדי להתרשם, לסמן מקומות לצייד, להכיר את הטריטוריה.

עיר נחמדה דיסלדורף, לא יותר מזה.

החלק העתיק של העיר, קצת יותר מעניין.  כל השאר – בניינים ושדרות רחבות. מאוד נקי שם, אבל זה באמת משהו שכולם אומרים כשהם חוזרים מגרמניה, לא?

בבוקר, לפני שיצאנו מהמלון, ראינו שתי נערות יפניות לבושות באופן כל כך אבסורדי שזה היה מקסים.

ביקשתי רשות לצלם אותן ושאלתי בנימוס ישראלי, אם ככה הן תמיד מתלבשות.  צחקוקים יפנים.  כן.  מרגית ואני התרשמנו מאוד.  דמיינו את הקולגות הגברים שלנו מתייחסים אלנו ברצינות תהומית כשאנחנו מתלבשות ככה.
מסתבר, שזה היה יום של כבוד ליפן ולתרבות היפנית בדיסלדורף פסטיבל כל מה שקשור ליפן.   הנוער המקומי, טיפונת נסחף בפרשנות שלו לתרבות יפן ואנחנו במהלך השוטטות בעיר, הגענו לפסטיבל המוזרים.

זה נראה כמו קנבל תחפושות, בעיקר של בני נוער.  נראה לי שההשפעה המרכזית היתה סרטים מצויירים יפנים.  החגיגה הגדולה של הלו קיטי. הנערות בשמלות בובתיות קצרות, מחבקות איזו בובה, הנערים בפאות  משוננות ואו המון ג'ל.

אחרי שנחשפנו לכל כך הרבה מוזרים, גם אנשים "רגילים", פתאום נראו לנו מאוד מעניינים.  כנראה שזה עניין של זווית ראייה והלך רוח.

לא עשינו רכישות מדהימות במיוחד, כמה חולצות, איזה זוג נעלים.  המחירים היו נמוכים מאמסטרדם, אבל לא באופן משמעותי.
בפעם הבאה, אני חושבת שיהיה לי נחמד לבלות את דבלין.
~~~~
תמונות נוספות, נמצאות בפליקר שלי

Read Full Post »

גינה

פתאום הגיע הקיץ.  די במפתיע, למען האמת.  רק לפני שבוע הטמפרטורות לא הצליחו להאמיר מעבר ל- 11 מעלות, ביום טוב.  היה קר ורוח וזקני אמסטרדם ציקצקו ומלמלו משהו על התחממות כדור הארץ ועל החורף האחרון שהיה קשה ביותר.   סוף השבוע האחרון, מוכיח, שאסור לאבד תקווה.  פתאום בא הקיץ, הילדים מתרוצצים בבגדים קצרים ויחפים, אנחנו אוכלים את הארוחות בגינה, אני משתזפת על המרפסת למעלה, השמש חמה ונעימה.

בשבועות האחרונים, למרות האפרוריות הקרה, נהגתי לסוע למשתלות בסביבה.  עוד עציץ, עוד אדנית.  העילוי נהג לקטר, שיש המון צמחים ואין מי שישקה אותם וחבל על הכסף, אבל שנינו ידענו שזה לא הכסף הגדול.  הכסף הגדול זה לסדר את הגינה  באמת.  להביא בעל מקצוע, להוציא את כל הבלטות, לישר את האדמה, להוציא את הצמחיה העייפה הקיימת, לשתול חדשה, לבנות גדר, להוסיף תאורה.
היתה לי תחושת דחיפות גדולה במיוחד, בנוגע לגינה הקדמית.  אחרי הבנייה של הקומה השלישית, אולי בזכות הפיגומים – אולי לא, כל הבלטות היו שבורות ואנשים לא פעם מעדו.  חששתי מתביעה משפטית של איזה דוור שלא שם לב.  ביררתי מסביב על גננים.  זה לא מהיום למחר כך למדתי…  התקשרתי לקבל הצעת מחיר, כולם נורא עסוקים – אפילו לבוא לראות.  רצו לקבוע איתי פגישה לעוד חודשיים.  בסוף קיבלתי הצעת מחיר, מהגנן שעשה את הגינה לשכנים לידנו.  6000 אירו.  בלי התאורה, רק לגינה הקדמית.  הוא יוכל להתחיל לעבוד ביולי.   שאלתי חברים הולנדים, כן… זה המחיר.  זה כולל הכל – עבודה וחומרים.

חברים שלנו ישראלים, אמרו שאנחנו פסיכים, לא משלמים כאלו סכומים.  בעיקר אם מדובר בגינה לא מאוד גדולה (הגינה הקדמית = בערך 40 מר) ושהם מכירים מישהו שמכיר מישהו.  הקונספט הזה, מדהים אותי  בכל פעם מחדש.  אבל הנה, הם באו עם הצעה חלופית – פועלים פולנים, עבודה + חומרים בעלות משוערת של 1500 – 2000 אירו, כולל תאורה…  עכשיו רק צריך לתכנן את המועד, ואז – גם זה יהיה מסודר.
אמן.

Read Full Post »

סוני רידר

כבר שבועיים בערך שיש לי שותף חדש בחיים.  הסוני רידר שלי.

התלבטתי הרבה זמן, אם לקנות, איזה דגם לקנות, כמה לשלם ואיפה לקנות.  העילוי כל הזמן דחק בי לחכות.  יש לו חבר,   "he knows someone who knows someone"  כל הסיטואציה, שבה העילוי התערב לי בהחלטה, הלחיצה אותי.  זה הזכיר לי את הסיפור של הסלולרי שלי.  רציתי סלולרי חדש.  אין בעיה, העילוי אמר, והשיג לי טלפון משוכלל בהחלט, יד שלישית ממהנדס.  "לא את זה רציתי", הראתי לו דגמים שמצאו חן בעיני.  "אל תדאגי מותק, אני דואג לך".  אחרי כחודש, קיבלתי סלולרי, מאחד הדגמים.  משומש, כשלא ניתן להחליף את שפת מערכת ההפעלה מגרמנית, לאנגלית.  העילוי לא הבין את התסכול שלי."רצית חדש – אז הנה, בשבילך זה חדש.  לא? זה מחבר שלי, מרקוס, מאוסטריה – קצין גבוה באו"ם".

בנוגע לרידר, לא רציתי שהוא יתערב לי.  בכל פעם שהציע שהוא ידאג לי, דחיתי אותו בנימוס.  התעצבנתי קצת מהעובדה שבדולרים צריך לשלם 300 וגם באירו.   למרות הפרשי השער.  באיזה סופשבוע לפני שבועיים, נגשתי לחנות שמעבר לפינה ורכשתי את הרידר.  חברי הטוב החדש.   הדגם הספציפי הזה, (PRS600) מכיל גם מילון מובנה, גם אפשרות לשמור אלבום תמונות וגם, איזה יופי, נגן מוסיקה.  יש אפשרות לטעון כ- 300 ספרים וגם להוסיף 2 כרטיסי זיכרון.  אני לא צריכה יותר.   אחרי 10 דקות של התרגלות, הקריאה הופכת לקלה ונוחה.   ואני מוצאת את עצמי קוראת ספרים שעדיין לא קראתי.  את הקלאסיקות אפשר להשיג בחינם, כמעט בכל מקום הפורמטים הפופולאריים הם epub ו-PDF.  בחנויות מקוונות שונות אפשר גם לרכוש ספרים דיגיטליים במחירים שנעים בין 2 אירו ל- 15.  עדיין יותר זול מלרכוש ספר אמיתי.  את הספרים, אני קוראת באנגלית, אבל בדקתי ואפשר גם בעברית.   עכשיו, המאבק האמיתי שלי, הוא להשאיר את הספרים המודפסים שייש לי בבית ולא לתרום לספריה (כמו שהעילוי זומם).  סיבותי סנטימנטליות בעיקר.

הנה כמה קישורים בנושא:
מאגר קישורים – הוצאות לאור וחנויות מקוונות – ( http://www.epubbooks.com/buy-epub-books)
FeedBooks – רק ספרים בחינם
BOL – חנות מקוונת, ספרים דיגיטליים באנגלית ובהולנדית
bookdepository עוד חנות מקוונת של ספרים דיגיטליים
eBooks– עוד חנות מקוונת של ספרים דיגיטליים
Calibre- תוכנה מצויינת לניהול ספריה דיגיטלית אישית

Read Full Post »

החלפות

ביום שישי הקרוב אנחנו עולים על טיסת לילה, אמסטרדם-תל אביב של KLM.  הטיסה הזו, היא הראשונה שלנו בכיוון ארץ הקודש, שלא חצתה את רף ה- 300 אירו.  בדרך כלל אנחנו טסים אלעל. תמיד זה עולה לנו קרוב ל-600 אירו לאדם.  שרון מהעבודה שלי סיפרה לי על המבצע של KLM וכבר בינואר הזמנתי כרטיסים.  ידעתי, שאני לא אהיה בסנכרון עם בתי הספר והסברים יידרשו, אך כרטיסים בפחות מ-300 אירו, לא מוצאים בכל יום. לבתי הספר הודעתי שההורים שלי מתחתנים (שיהיה במזל!) ויש חגיגה גדולה שמחייבת את המצאות המשפחה כולה בישראל.

הבעיה הגדולה ביותר שלנו, כשאנחנו באים לביקור היא המגורים.  אנחנו מאוד מוזמנים לישון אצל הדודה או על השטיח של ההורים, אבל זה לא זה… רצינו שתהיה לנו דירה משלנו, שנוכל לבשל בה אם יתחשק לנו ושנוכל לארח בה לקפה או להזמין את האחיינים לעשות מסיבת פיג'מות.  אנחנו נהייה בישראל כשבועיים ורצינו בית משלנו, שיאפשר לגמדים לבחור – אם הם רוצים הלילה לישון אצל הסבתא או איתנו או עם הבני דודים.  חיפוש מהיר ברשת הראה לי שיש הרבה מאוד דירות להשכרה לטווח קצר באזור תל אביב. המחירים אסטרונומיים, אבל כנראה שיש מי שמשלם.  כשקיטרתי על כך למכרה ישראלית, היא הציעה שאני אפרסם ברשת שאני רוצה להחליף.    פירסמתי במייל וקיבלתי מבול של תגובות.  חברים של חברים של חברים, כולם נורא ישמחו.  אולי את רוצה דירה בגדרה?  לא לא.  רק גוש דן, אבל תודה רבה על ההצעה.
גם אחרי שמצאתי דירה להחלפה, ברמת גן, עם זוג שישמח לגור בבית שלנו ולטייל באמסטרדם, המשכתי לקבל מבול של פניות.  יש מי שהציע להכנס לרשימת ההמתנה לקיץ 2010.  מה אכפת לך?

בשיחות עם טיילנים הולנדים מסביבי, הסתבר לי שהמתקדמים, נרשמים באיזה אתר שמתווך בין אנשים מכל העולם, שמחפשים דירות להחלפה.  הם משאירים את הבית שלהם, עם הוראות הפעלה, ומקבלי בית של מישהו אחר, ומישהו שלישי או רביעי בא לבית שלהם.  אף אחד לא עושה עניין מהפרטיות והפלישה אל הבית.  דווקא בשיחות עם ישראלים, לא הולנדים, הם סיפרו לי באכזבה שנורא צריך להזהר:  הם החליפו בתים עם ישראלים אחרים שהשאירו להם בית במצב מזעזע, מלוכלך, ריק ממצרכים, מבולגן.

מישהי אפילו ספרה לי על תכשיטים, שנעלמו.  אמא שלי הזהירה אותי שחייבים להחביא את הכל.
יכול להיות שאני קצת נאיבית, אבל יש לי הרגשה שהזוג שיקבל את הבית שלנו, יכבד את הרכוש והפרטיות.  הם הגיעו אלי דרך חברה טובה שלי.  אני קצת מתבאסת שהשיפוץ לא גמור באופן סופי – כולל הוילונות והגינה.  התקשרתי להתנצל .  נשמעו כמו זוג קיבוצניקים מגבעתיים, תמימים ויפי בלורית.   רק תני להם מקום להניח את הראש ואת אמסטרדם ברקע, לא צריך יותר.    בינתיים, את סוף השבוע האחרון אני מקדישה לסידורים אחרונים:  קניות, כביסות וסדר.   הוראות הפעלה לבית ולמכשירי החשמל צריכים להכתב,  המפתחות מהשיפוצניקים צריכים להלקח.   אני רוצה שהבית יהיה לעילא, שלא יהיו בושות.   אני מתרגשת.

Read Full Post »