זה התחיל בסביבות מאי, כשהמדיח שלנו התקלקל. לקח לנו בערך חודש להביא מישהו שיתקן. בין לבין התאמנו בשטיפת כלים ובימים קשים במיוחד באכילה מצלחות נייר חד פעמיות. כשהטכנאי הגיע, הוא העריך את התיקון בעלות של בערך 200 אירו. העילוי הציע שנוותר על התיקון ונקנה כבר חדש עם אחריות. אחרי ויכוחים ביננו הזמנתי בסוף יוני מדיח חדש. בחרתי אחד מצויין עם כל מני שיכלולים. 600 אירו בערך אבל, עם אחריות ל-7 שנים ושירות של הובלה והרכבה. מבסוטים, חיכינו כמה שבועות שהמדיח החדש יגיע אלינו הביתה. בינתיים הילדים תרגלו, (לא בהצלחה מרובה), שטיפת כלים בלי להרטיב את הרצפה. זו היתה גם הזדמנות מצויינת לבדוק איך לאקים לציפורניים מחזיקים מעמד תחת ערימות של כלים שצריך לקרצף (OPI ניצח) ואיך תמיד העילוי מפתיע אותי כשהוא מצליח להתמודד עם ערמות מיאשות למדי.
בכל מקרה, באמצע יולי, המדיח החדש הגיע. שני בחורים חסונים ולבושי סרבל לבן הביאו אותו הביתה. הם התחילו לבדוק איך אפשר להוציא את הישן ולהתקין את החדש. הם דיברו ביניהם בהולנדית ואחר כך, התקשרו למשרד. היתה לי הרגשה לא טובה, אבל לא נתתי להם לראות את זה. אחר כך המתח הרג אותי ושאלתי אם יש בעיה. הבכיר (?), ענה שהם לא יכולים להוציא את המדיח בלי לפרק לי את המטבח. הכל פה מחובר בקצף בטון . הבחורים לקחו את המדיח החדש איתם והבטיחו שהם ידאגו שההזמנה תבוטל. אחרי שבוע התקשרו מהמשרדים לוודא שאני באמת מבטלת הרכישה ושאני מאוד מרוצה מהשירות שלהם. החלטנו להזמין שוב את הטכנאי של המדיחים. הוא חזר, הסתכל ואמר שלא תהיי בעיה, אבל את החלפים יש להזמין מראש. משהו שקשור למנוע ולמשאבת מיים.
יותר מחמישה שבועות חלפו. באופן עקרוני, הפסקנו להזמין אלינו הביתה. לא שקודם היינו דוגמא לאירוח מופתי עם ארוחות מתוקתקות וכלים נאים, אבל גם המעט הזה פסק לחלוטין.
בין לבין גם המקרר התחיל להתקלקל. פעם בשבוע הוא היה מקפיא כל דבר ואחר כך מפשיר. מי שהיה פותח את המקרר לקראת סוף השבוע לדוגמא, היה צריך קצת להתרחק, כי שלולית המיים שנקוותה בתחתית המקרר היתה זולגת מטה, אל הארון מתחת למקרר ואחר כך לרצפה. במובן מסויים הגענו לקרקעית התהום, למרות שבאופן מפתיע לא היו פה מקקים או עכברים. במעט רק נבדלנו מ"משפחת המלוכלכים".
יכול להיות, שאם היינו חיים בישראל, זה לא היה קורה, ההזנחה הזו. אמא שלי היתה מקבלת חום ולא מפסיקה לנדנד, אבא שלי היה מתגייס לעזור ואמא של העילוי היתה מתקשרת חדשות לבקרים לשאול אם הילדים מצליחים לאכול אוכל לא מקולקל. החיידקים חגגו אבל אנחנו לא איבדנו תקווה. הטכנאי של המדיח יתקן את הכל. הוא הגיע באיזה בוקר, שבו הכרזתי שאני עובדת מהבית. בערב קודם, וויתרנו על שטיפת הכלים. ידענו שהמדיח והרעש החמוד של המיים יפתרו את הכל. הוא הגיע מוקדם מאוד, כמו שהובטח לי. ארגז כלים וג'ינס נמוך עם חריץ. אחרי עשר דקות הוא אומר שהוא לא יכול להוציא את המדיח ולתקן את המנוע מאחורה בלי לשבור את השייש והארונות במטבח. הבשורה שברה אותנו ואיבדנו תקווה.
זה היה השלב שבו הרמתי טלפון לשיפוצניק הפולני שאנחנו מכירים. קוראים לו דרק . העילוי קורא לו דרעעאק, אבל שנינו יודעים שהבחור שווה כל סנט. הוא הגיע לתת לנו עצות והצעת מחיר. בין לבין גם הכרתי שלומית, שהיא במקרה מעצבת פנים כישרונית מאוד, עם המון סבלנות.
בכל מקרה, התחלנו במסע לעבר השיפוץ של המטבח. שברנו קיר, בנינו קיר אחר, הזמנו את המטבח החדש מאיקאה ורצפות בגוו מעניין מאיזו חנות בצפון העיר. יהיה מקסים כשהכל יסתיים (ביומולדת שלי ירכיבו את השייש) . בינתיים אנחנו חיים במן מחנה פליטים , הכל מלא באבק ואני לא מפסיקה להתעטש אבל אנחנו מתרגלים סבלנות ושיתוף פעולה וחיים בלכלוך. הכל בגלל המדיח.
כשהבל יהיה מוכן תשלחי תמונות בבקשה.לא נורה לאכול בכילים חד פעמים עד שיהיה בסדר. נשיקות חשוב מצב רוח טוב. נשיקות
חלק מהתמונות הועלו כבר לפייסבוק. יש מצב רוח טוב. אנחנו יודעים שתיכף זה יגמר.
נעלמת לנו. מאז אוקטובר 2011.
באופן קבוע נהגתי לקרוא ולעקוב אחרי הפוסטים שלך.
כל טוב,שנה טובה.
מתוך תקוה שתחזרי לכתיבה.
ליאורה.
לא יותר פשוט לעבור דירה? 😉
זה בדיוק מה שהגדולה שלי טוענת.
אפיסקה יקרה,
מזל טוב לכם.למען האמת, באמת הגיע הזמן להיפטר
מהמדיח והמקרר.
לי הסיפור שלך מזכיר את הבדיחה על הגבר שנכנס
לחנות כלבו בארצות הברית,לקנות לאישתו טמפונים.
בעל החנות פונה אליו ואומר שלפי מיטב הבנתו,
אישתו לא זמינה לסקס,אז שיצא לדוג.מנהון להון הוא
מתחיל להציע
לו חכה,פתיונות,..והביקור מסתיים בקניית סירת מנוע
יקרה ועוד כהנה וכהנה.גם אצלכם,התחלתם במדיח,
וסיימתם בהוצאה של אלפי יורו.
מילא,שיהיה לבריאות.שתהנו מהמטבח החדש,ובעיקר
תכינו מטעמים
אני מתכוננת לבקר אצלכם באביב.
נשיקות וחיבוקים,
מתגעגעת,
סבתא דליה
הבדיחה הורסת. זה מזכיר לי למה קנינו את הבית הזה מלכתחילה (כי שרטנו את הפרקט ולא היה לנו נעים מהבעלים הקודמים)
בגלל זה גם לא היה לך זמן לכתוב כאן? מאחלת לך מטבח חדש ומקסים, שיהיה שווה כל בעיה שהיתה במדיח אי פעם 🙂 כמו שאומרים שהכורח הוא אבי ההמצאה, לפעמים התקלה היא אם ההתחדשות.
איך קלטת את הסאב טקסט, איך? זה בעצם פוסט מתנצל, שלא כתבתי כבר המון זמן, בגלל שרוב הזמן עמדתי ורחצתי כלים….
ענקית את.
לא ממש מפתיע לגלות שרמת השרות בהולנד על הפנים. ועוד לא אמרתי כלום על מסעדות ועל השרות שם. לחכות שעה למנת ספגטי זה בקטנה!
רמת השירות בהולנד נמוכה, אני מסכימה איתך. משהו בסוציאליזם אפוף עשן ג'וינטים הוא זה שהופך אותם למאוד לא נלהבים לקחת ממני את הכסף ולתת שירות מצויין. זה חלק מההוויה פה. זה מזכיר לי את הסנדלר השכונתי שלי. באתי עם מגפיים לתיקון, החלפת רוכסן ותיקון עקבים. הוא אמר לי שהוא יכול לעשות את זה אבל זה יעלה לי בערך שמונים אירו – כמו מגפיים חדשות בערך והציע שאני אקנה חדש.
שלא תדעו יותר צער. מהשמיים תנוחמו. המילה שיפוץ עושה לי חררה.
זה לא סתם שיפוץ, אלא כזה במטבח ואנחנו עדיין מתגוררים פה בבית. לא פשוט. מה עם השיפוץ שלכם? כבר סיימתם עם הקומה השלישית?
🙂 מעולם לא הייתה קומה שלישית, אבל יפה שאת זוכרת שהיה שיפוץ. הוא נגמר מזמן, סיימנו בדקה ה-99 לפני שנולדו התאומים. ומה זאת אומרת סיימנו? במובנים מסוימים ממש לא סיימנו, חדר העבודה שלי הפך למחסן עמוס בארגזים שאמורים התפנות אל הארון שהזוגי אמור לסיים לנגר בגג וכו'. מזל שידעתי שמה שלא נעשה עד שהתאומים יגיעו לא נעשה – בגלל זה לחצתי ולחצתי להספיק כמה שיותר, כולל רכישת רהיטים. הזוגי אמר לי אז: את מתנהגת כאילו שאנחנו הולכים למות אחרי הלידה…וול, כמה צדקתי. מי בנוי עכשיו ללכת לבחור ספות לסלון? אנחנו קורסים מותשים כל לילה. ספות, פחחחחח
יו, כמה צחקתי!!
כרגיל את מצליחה להצחיק אותי עם הכתיבה שלך 🙂
[…] […]