בפעם הראשונה שהעילוי היה שם, הוא נסע עם חבר שלו, לקנות איזה שמונצס למחשב. דגלי סוריה וירדן שהתנופפו שם, ביחד עם המוני בני דודים וקוזינות עם רעלות, קצת הרתיעו אותו, אבל הסחורה המשובחת ש"נפלה מהמשאית" מאוד מצאה חן בעיניו. עם הזמן, שמעתי סיפורים על קניות שוות במיוחד שחברות שלי (ישראליות), עשו בבאזר.
רק אתמול, אחרי שנתיים וחצי שאנחנו גרים פה, הגעתי לשוק הגנבים. או בכינויו הרשמי – הבאזר של beverwijk. הבאזר נמצא בצמוד לכפר beverwjk והוא מרוחק כ- 25 קילומטרים צפונית מערבית מאמסטרדם. המתחם מכיל איזה עשרה הנגארים ענקיים ובפנים דוכנים של בגדים, צעצועים, ציוד מחשבים היקפי, שמונצסים, שטיחים, מנורות, קוסמטיקה, סופרמרקטים, מסעדות, ירקות, דגים, תבלינים וכדומה. שוק הכרמל פוגש את שוק רמלה פוגש את שוק באר שבע.
"רוצות לסוע לשוק הגנבים?" שאל העילוי אתמול בבוקר אותי ואת אמו שתחייה. הילדים התנגדו בתוקף עם הרבה מאוד תירוצים. העילוי הבטיח להם מתנות. אבל הם לא התרשמו. נסענו. בדרך, העילוי, כיאה ללוחם במיל, וידא שאנחנו מצויידים בציוד הצלה (טלפון וכסף), ותידרך אותנו. לא מדברים עברית, הילדים מדברים הולנדית, ההורים מדברים אנגלית. ככשאלתי, אם לא יזהו אותנו לפי המבטא, הוא אמר שזה לא רלוונטי, העיקר לא עברית. חמש דקות, אחרי ששילמנו 2 אירו למבוגר בכניסה, העברית חזרה למחוזותינו.
אני והמאאמת לקינו בהלם תרבות קל. לא האמנו שמישהי בכלל מוכנה ללבוש את הדברים האלו בלי שמשלמים לה הרבה מאוד כסף…ולא שהיה שם זול במיוחד… הקטנה, נשרכה אחרינו בין דוכן לדוכן אבל למרות השפע, היא לא רצתה כלום ופליני היה מרוצה מכמה ממתקים ואיזה צעצוע. למען האמת, הרוב, די דחה אותי. דוכנים מלאי כלום. בחיי. האנגרים מלאים בכלום. אולי, אם מסתובבים בלי ילדים ועם ראש פתוח להרפתקאות, אפשר להנות מהדוכנים והקיטש המזעזע עם הנצנצים והאורות המהבהבים. הכל פלסטיק מוזהב. קריסטלים מפלסטיק, בגדים מנומרים בהדפסי נמר. לבנטיני.
למרות הכל, אני חייבת להודות, שמה שהרס אותי וגרם לי להתאהב במקום באופן רשמי, היו דוכני התבלינים והזייתים. אחד מההנגארים ובעיני ההאנגר שבשבילו שווה לבוא, הוא הנגאר התבלינים. היו שם אולי שלושים או ארבעים דוכנים של פירות וירקות תבלינים ומחמצים בסגנון מוכר ואהוב. (זה לא המלפפונים המוחמצים בחומץ וסוכר, שההולנדים כל כך אוהבים…). באחד מהדוכנים, פנה הרוכל אל אמא של העילוי ושאל אם היא מאירן. הוא זיהה את תווי הפנים והם גילגלו כמה משפטים בפרסית. ההורים שלו באו להולנד מאירן, לפני שנים…
השפע מדהים של זייתים וחמוצים ותבלינים נתנו לי מיד הרגשה של בית. גם הצעקות של המוכרים והאפשרות לטעום מכל דבר, הבהירו לי מעל לכל ספק, שאני לבנטינית. גם אם אני לא מוכנה להודות בזה בפה מלא.
בדיוק מופלא תארת את התרשמותי משוק זה!!! מלבד תבלינים ודברי מאכל לא קניתי שם דבר….קיטש, קיטש ועוד המון קיטש.
"נפלה מהמשאית" – גדול!
נשמע כמו המקום הכי קרוב לסין שיש בהולנד.
מתמקחים שם? אם כן לכמה אחוזים אפשר להגיע מה"מחיר" המקורי?
טלי – כן, קשה למצוא משהו חוץ מתבלינים וזיתים. אבל, אולי, את יודעת, ביום הרפתקני במיוחד אפשר למצוא. חברות שלי קנו שם שטיחים ומנורות.
רני – חהההחחה. לא ניסיתי להתמקח, הייתי עם הילדים וכולם רצו הביתה. אולי בפעם הבאה. אני נורא אוהבת להתמקח!
היי אפיסקה,
הפעם יש לי הכבוד להגיב מבפנים,בתור האם של העילוי ,הסבתא של הנכדים, והמחותנת,שיושבת אצלכם בבית מזה כחודש וחצי,נהנית מיחס נפלא ותוהה, האם אין מקום להגדיר מחדש את הקלישאה אודות יחסי כלות וחמיותיהן.אפיסקה,את יכולה לטפוח לעצמך על הכתף,את עשר.
ובאשר לביקור בשוק הגנבים,אוסיף כמה קוריוזים שאפיסקה שכחה להזכיר.
מיד כשירדנו מהרכב,בגשם סוחף,אמר לנו העילוי,כפי שאפי הזכירה,שלא לדבר עברית.כאן ידברו הילדים בהולנדית ואילו אנחנו, המבוגרים, נדבר באנגלית.ואז,שאלה המלכה בלחץ,אבל מה אם אני ארצה לומר משהו לכם,המבוגרים.אתם לא מבינים הולנדית,ואילו אני לא מדברת עדיין אנגלית.תאמרו סיטואציה משעשעת,ובכן,זה הרבה מעבר לכך.מתברר שבנסיבות מסויימות,הורים וילדים מתקשים לתקשר,אם ההורים לא לומדים את שפת המקום.מובן ,שכפי שאפי ציינה,מהר מאוד שבנו כולנו לשפה העברית היקרה והמשותפת של כולנו.ובאשר למקרה עם הזבן, שזיהה מיד את המקור הפרסי שלי.במקרה הזה הייתה יכולה להגרם אי נעימות גדולה,אילו השוק היה, נניח, אנגלוסקסי או אמריקני.חשיפת מוצאי קבל עם ועדה ,בהירת עור, מערבית,היתה עלולה לגרום למעצרי ותשאולי מוצא ורקע על ידי השלטונות באשר לכוונותי ,למעשי ומניעי לביקור בשוק.לעומת זאת בשוק ההוא הרגשתי בבית.וקוריוז שלישי.לאחר שוטטות ארוכה ברחבי השוק,התעוררו מיצי הקיבה של כולנו והניחוחות הובילו את רגלינו בכיוון מסעדה טורקית אסלית,אחת מני רבות באותו שטח בן כמה עשרות מטרים.בחוץ עמדו המשכנעים בעם,כשהם מציינים בפנייך את נפלאות המצע הקולינרי שיש להם להציע,ולפני שאתה מסוגל להבין למה התכווין במילה המוזרה ההיא בטורקית.,אתה כבר מוצא את עצמך יושב ליד שולחן קרש על רגליות מכוסה במפת ניילון והצלחות בסגנון פריזבי מתחילות להתעופף לעברנו.סלט ,קאבב ,ציפסים ,אורז שמן מאוד ,פלאפלים ושתיה.בחוץ מציצים לעברנו,שלא נשתהה יותר מדי, כי הקבוצה הבאה של הפתאים קרבה ובאה,ובמסעדה יש בעיה של מקום.משלמים בעמידה אצל הקופאית ,שרושמת משהו, או יותר נכון משרבטת כמה ספרות ושולפת לי מהכיס כמאתיים שקל טבין ותקילין.בחוץ העילוי אומר ,שבישראל ,באור יהודה ,אוכלים כל המשפחה במאה שח ,והילדים צורחים שהם רעבים כמו זאבים.האורז השמן,הסלט התפל והשאר,נותרו הרחק מהם.את הארוחה האמיתית כמובן,אכלנו בבית.וחרף כל מה שכתבתי,השוק הוא חוויה מיוחדת.לא לוותר עליה בביקור באמסטרדם.
ביי
סבתא דליה
טוב,מקווה שלא הלאיתי אתכם יותר מדי.
התעמלות, הדבר היחידי שבשבילו אני מוכנה ללכת לבדוק את הבאזרים. בביקור בפינלנד בflea market הכרתי אנשים מיוחדים והשרירים הרויחו.
אנחנו דווקא נמצאנו שם יחסית הרבה. לא בחלק שמשלמים כדי להכגס אליו (כי זה באמת שמונצע'ס)אלא יותר בשוק – אליו הכניסה חופשית. הקניות שם ברובן (ירקות, פירות, תבלינים ומאפים תורכיים) היו זולים באופן יחסי למה שיש בסביתנו הקרובה. ומלבד זאת תמיד נחמד לחתוך אחר כך לאיימוידן או ל- WIJK AAN ZEE
מה שחשוב זה שכשאגיע לביקור יהיו זייתונים טעימים, חמוצים נורמלים ואוכל קצת פחות אירופאי…
אז את נשואה לפא-רסי 8) למה לא אמרת? פולניה ופרסי – שילוב מנצח
זה בדיוק העניין ממל'ה – השילוב הקטלני של לבנטיניות ופולניות, זה קו הייצור שלנו.
הזכרת לי את השוק של הסינים בברנו, צ'כיה – משהו מדכא להחריד.
נשמע לי דווקא לא רע – חוויה לבנטינית אחת בשנתיים וחצי…
אבל לא כתבת אלו תבלינים חזרו איתך הביתה!
חוץ מזה עשית לי חשק לוויקנד באמסטרדם, תאמיני או לא.
מה מצב הטמפרטורות אצלכם? 😆
ציקה- אתה מוזמן תמיד.
אתון – אני נשואה לבן תערובת. סיפור ארוך ויפה. כל השאר, טפו, בלי עין…
רב ערוצית – בואי לוויקנד! קצת קר ורטוב, 10 מעלות, אבל מה זה חשוב?