בזמן האחרון, אני מגלה שיש מסביבי המון פעילות חדשה בעברית. השפע הזה, עוזר להקל קצת את הגעגועים לשפה העברית ויוצר חיבורים בין הישראלים מסביב. נוצרים מעגלים, מפגשים חדשים עם אנשים שותפים לחווית הגולה, תוך השענות על השפה והתרבות.
יש שיאמרו, "רוצים להרגיש ישראלים – חזרו הביתה לישראל" ואחרים ישאלו "למה לכם להבדל מהחברה הסובבת אתכם". אמירות שמתייחסות במובן מסויים לחברה של מהגרים (מרצון או מאונס), שחיים בין התרבויות – רוצים לשמר את הקיים ועדיין לא מרגישים בנוח להטמע בסביבה החדשה. לא כל כך בא לי להתנצל על הצורך שלי להבדל מהחברה ההולנדית ולשמור על היחודייות שלי כישראלית, שלא חייה בישראל. באופן אישי, יש לי חברות טובות הולנדיות ואני מתקשרת איתן באנגלית. את השפה ההולנדית, אני לא מתכוונת לרכוש. לא באופן כספי ולא באופן שכלי. בעבודה, אני מתקשרת באנגלית. ספרים אני קוראת באנגלית, טלוויזיה רואה באנגלית ואת מנת העיתונות היומית שלי, אני צורכת באנגלית ועברית. איכשהו אני מסתדרת. אך, אני מכירה משפחה אחת לפחות, שעל רקע הקושי השפתי תרבותי, חזרו לארץ. ההתנסות הזו לא עשתה להם טוב. לפעמים, אני מצטערת שהילדים שלי מכירים פחות שירים של אריק איינשטין ויותר שירים של ה-killers, או שהם לא מכירים בכלל סופרים ישראלים לילדים, פשוט מכיוון שהם מעדיפים לקרוא בהולנדית.
בכל אופן, במקרה, או שלא במקרה, אני מגלה מסביב, עשייה ישראלית בעברית, אשר באופן מפתיע מזכירה לי את הגלות שלי, אבל גם מחזקת לי את התחושה של הבית. לעשייה הזו, אני שמחה מאוד לפרגן:
בית הספר למוסיקה של יניב נחום ורועי שבת. כמעט כל יום, אחרי הצהריים, במתחם בית הספר היהודי ראש פינה באמסטרדם, מתקיימים שיעורים על כמעט כל כלי נגינה שתוכלו להעלות בדעתכם. יניב ורועי, מדברים כמובן בעברית (ובעוד שפות, אני מתארת לעצמי) ומקדמים את החינוך המוסיקלי של תלמידי בית הספר ושל תלמידים שאינם לומדים בבית הספר ורוצים לנגן. יכול להיות שהם מלמדים גם מבוגרים, אבל צריך לשאול אותם. יש מורים שדוברים עברית ומורים שדוברים אנגלית והולנדית. זה נהדר לראות איך נוצרת לה קהילה קטנה של הורים שמגיעים פעם בכמה חודשים, לשמוע את האוצרות מנגנים בקונצרט. הנה קטע קטנטן שצילמתי. מכירים את השיר?
שנת הלימודים הנוכחית מסתיימת השבוע, אבל, בספטמבר תתחיל שנת פעילות חדשה שאפשר יהיה להצטרף אליה.
~~~
'שבט שבשבת', שזה, עם עדיין לא ניחשתם, השם של הצופים הישראלים. גם זו פעילות חדשה, בעיקר לילדים ולנוער, אבל לא רק… גם ההורים, נפגשים ועושים, על מנת שהפעילות תתקיים ותצליח. ולפעמים, נפגשים סתם ושותים קפה ומחכים, שהפעולה תסתיים. פעם בשבוע (יום ראשון), ילדים מכל מני מקומות נפגשים. גם כאלו שלא לומדים ב'ראש פינה', או כאלו שלא גרים בריבוע הקטן הזה של אמסטרדם-אמסטלווין. יש קבוצות לילדים מכיתה א' ועד לתיכון. נכון שהשנה מסתיימת ממש עכשיו, אבל היא תיפתח שוב בתחילת ספטמבר.
יש הרבה דברים יפים בפעילות של הצופים, אבל אחד מהם שעולה לי לראש כרגע הוא העובדה, שהפעילות בעברית והיא מעודדת את הילדים הפרטיים שלי לתרגל אותה עוד ועוד שלא במסגרת משפחתית, או במסגרת שיעורי העברית בבית הספר. לפעמים אני מוצאת את עצמי מעירה להם, מזכירה להם, לדבר בעברית. אלו ילדים שחיים בו זמנית בשלוש שפות. הולנדית בבית הספר ולפעמים בטלוויזיה, עברית בבית ואנגלית בטלוויזיה ובקולנוע. שמתי לב, שקל להם לשחק בהולנדית, זו כביכול שפת המשחק הטבעית להם. הצופים, יוצרים מסגרת נוספת של עברית וזה כמובן, מבורך.
~~~~
מוקום עברי, הוא יוזמה חדשה ומאוד מסקרנת של קבוצת אנשים, שמקצת אפילו חברים שלי. עבור ההולנדים האמסטרדמיים, המילה מוקום בסלנג, היא מרכז העיר. עבורי, זוהי יוזמה שאני מקווה לראות אותה פורחת. אין בה עדיין לוח פעילויות ועד כמה שאני יודעת, מחפשים עכשיו בית פיסי שיכיל את הפעילות החברתית תרבותית, אבל יש כל כך הרבה פוטנציאל ורצון ואני בטוחה שבסוף המוקום יבשיל ויתקיים.
~~~~
אחרי שסקרתי כמה מיזמי חברה ותרבות, חשוב שנתייחס גם לאוכל, נכון?
יכול להיות שהמוסד של סמדי, כבר קיים שנים ואני מגלה את אמריקה. יכול להיות. אני גיליתי אותה רק השנה ואני מאוד שמחה לפרגן.
מי שמכיר אותי, יודע שאני לא אכלנית גדולה. גם לא בשלנית מי יודע מה, אבל זה כבר סיפור אחר. סמדי, או סמדר (לבחירתכם), מכינה אוכל ישראלי ביתי גורמה. המחירים הם קצת של בית מרקחת, אבל את המצמוצים בשפתיים של העילוי הילדים והאורחים, קשה לזייף. היא מכינה כל מני מעדנים שמזכירים לעילוי את ישראל ואת בית אמא ועושים אותו למאושר מאוד. את התבשילים שלה כמו חצילים עם כל מני דברים טובים, טחינה וחומוס ועוגות לא תמצאו בשום מסעדה . יכול להיות שאם תתאמצו, גם אתם תצליחו לבשל כמוה. יכול להיות… אני בכל מקרה, מודעת למגבלות שלי ואפילו לא מנסה. האתר שלה אמנם באנגלית, אבל האוכל – מאוד בעברית.
יופי של פוסט, אני דווקא בעד חיזוק הקשר עם המקור כשנמצאים במקום זר. אין לי שום צורך להעביר ביקורת, להפך – הבאת פה כמה יוזמות מאוד מעניינות. השאלה היא רק למה הסרטון של הנגינה כל כך קצר 🙂
הסרטון של הנגינה כל כך קצר, רק כדי לתת טעם טוב בפה. טעימונת. מצולמים שם ילדים, ולא ביקשתי רשות מההורים לפרסם את פניהם בבלוג שלי, כך שזהו וידאו בחטף.
אני מסכימה, היוזמות מאוד מעניינות ויוצרות משהו ישראלי וטוב.
סמדי היא בתו של משה כרובי הוותיק והידוע. איזו הפתעה קולינרית כיפית
. ברור שהעילוי נהנההההההה……….
ואני בתו של פולדק שורף המזון הידוע 🙂
תודה דודה 🙂
גם לאחר 25 שנה בהולנד אני מחוברת בכבלים לארץ…קוראת בעברית, שומעת מוזיקה ישראלית, רדיו ישראל תמיד ברקע, מנוייה לטלויזיה הישראלית דרך האינטרנט וחיה ונושמת את ישראל אבל בהחלט שמחה שאני שולטת בשפה ההולנדית. קשה לחיות במדינה בלי לדבר את השפה המקומית. השליטה בשפה גורמת להרגשה נוחה ונעימה יותר. גם לי, כמו להולנדים, מפריע לראות אנשים החיים פה 20-40 שנה ועדיין אינם מסוגלים לתקשר בהולנדית.
אני ממש מקווה שאני לא אהיה פה 20-40 שנה. אין לי תוכניות מוגדרות בנוגע למקום הבא, אבל מה שבטוח, זה שאני רוצה להמשיך ולהסתובב בעולם. יפן כבר ירדה מעל הפרק. צריך לחשוב על המקום הבא.
בעיניי זה ממש לא פסול, אלא להיפך.
יש גם את התופעה ההפוכה כאן בישראל. דוברי אנגלית מקיימים חוגים באנגלית ומקימים גני ילדים באנגלית, יש הצגות חובבניות באנגלית. גם הצרפתים מנסים לשמור על השפה שלהם.
אני עד היום לא קוראת ספרים בעברית כי קשה לי וכי אני בדרך כלל לא מתחברת לספרות עברית. אז תמשיכי להינות מהעברית בחו"ל.
תודות 🙂
אפי, יש לך את כתובת האתר של סמדי? נשמע מעניין ומעורר תאבון
בגוף הטקסט יקירתי. 🙂 הקישור נמצא בשם שלה.
הי אפרת, איזה קטע שיש כזו פעילות ענפה באזור של הגטו. טוב שפרסמת את הרשומה הזו, במרחק של 10 קילומטרים מגוש הישראלים, שמעתי על יוזמה אחת (המוקום) אבל אני מבינה שיש עוד הרבה יוזמות אחרות. נוצר לכם מן מתנ"ס ישראלי, לא? חוגים ובית קפה… אבטחה יש?
לגבי ספרים וילדים. אמנם הכל בתיאוריה עדיין, אבל כן הייתי רוצה להיות מעורב או לפחות להכיר את מה שהילדים שלי יקראו – לא ממקום של שליטה, אלא כדי לדבר איתם על מה שהם קוראים. אין לי בעייה שיקראו בהולנדית, אבל אני מעריך שהייתי מעדיך שיקראו ספרות מתורגמת להולנדית שאוכל לקרוא בעיברית או באנגלית.
אגב, ראיתי בכמה סרטים שגם "מאזרחים" שמות מקוריים לשמות מקומיים – משונה מאוד (ביחוד אם לשם אין משמעות לעלילה כמו ב-"לב של דיו" למשל).
אפי, אני גם מקווה בשבילך שלא תתקעי פה 25 שנה.
ותודה על הקישור שכבר נמצא בגוף הטקסט…באמתת הגיע הזמן להרכיב משקפי קריאה.
אין לי באמת משו חשוב או רלוונטי להגיד, חוץ מחיבוק, אוהבת ואיזה כיף לקרוא כל דבר שאת כותבת 🙂
Love you back and thank you for reading!
מאוד שמחתי לקרוא את הכתבה הזו ולהווכח שיש כל כך הרבה מקומות ישראלים בהולנד. אנחנו דיי חדשים, שנה כאן וברוטרדם מה שלא מקל על שמירת קשר עם ישראלים. רוב החברויות שחנו כעת , בתור משפחה, הן הולנדיות ואני, במיוחד חסר לי קצת הישראליות שהיתה כל כך שגרתית ומובנת מאליה ולפעמים מרגיזה.. עד לא מזמן. נשמח מאוד מאוד להמלצות לביקורים ישראלים בהולנד, גם אם רובם באמסטרדם במיוחד אלה שקשורים לילדים קטנים.
אשמח לכל תגובה,
חן